100-81 | 80-61 | 60-41 | 40-21 | 20-1
מילים מאת עידו ישעיהו, שמנהל כזכור את בלוג הטלוויזיה המצוין קפה+טלוויזיה
הנה זה שוב, הפעם השלישית ברציפות, מצעד מאה השירים שהכי אהבתי השנה. מדובר ברשימה סובייקטיבית לחלוטין כמובן, אז לא להתנפל עלי עם נאצות ומקלות. למרות שהיו מקרים רבים שבהם אהבתי יותר משיר אחד מאותו אמן, אין חזרה על אמנים במצעד הזה; במקרים כאלה השיר שבחרתי מאותו אמן מגלם גם את הדברים האחרים שאהבתי ממנו.
הנה המצעד של השנה שעברה והנה של 2010. ועכשיו לדבר עצמו, מאה השירים שהכי אהבתי השנה.
>> להורדה: כל השירים במקומות 100 עד 81
100. David Byrne & St. Vincent – Who
שיתוף פעולה בין נסיכת אינדי בהתהוות לבין אליל הז'אנר ואחד ממייסדיו, אלבום שלם שהם יצרו בהתכתבות ולבסוף הוסיפו גם להקת כלי נשיפה שהפכה את הכל לעשיר ומצוין. הנה הראיון המצחיק ומחכים שלהם אצל סטיבן קולבר מלפני מספר ימים. זו הפעם הראשונה שאני קולט עד כמה יפה אנני קלארק, היא סנט וינסנט.
ואפרופו, קלארק איישה את המקום ה-50 במצעד של השנה שעברה.
99. Moonface – Teary Eyes and Bloody Lips
מונפייס הוא למעשה ספנסר קרוג הקנדי, שבשנתיים האחרונות פועל תחת השם הזה. לפני כן (ולפעמים במקביל) הוא היה ממקימי וולף פארייד וסאנסט ראבדאון, שני הרכבים שעל שניהם לא מתתי. גם בפרויקט הנוכחי שלו הוא לא חוסך בבומבסטיות, אבל במקרה של השיר הזה מדובר ביופי של דבר.
98. George Michael – White Light
אני מת על ג'ורג' מייקל, הוא הזמר האהוב עלי, אבל לא באמת יכולתי להציב את השיר הזה במקום גבוה יותר. כמו תמיד אצל ז'ורז', הוא חוזר עם שיר אישי מאוד ומודה למעריצים שהתפללו עבורו כאשר היה מאושפז בבית החולים עם דלקת ריאות קשה, מה שמהווה חלק ניכר מאהדתי לשיר. אבל למרות הטון האישי ולמרות המלודיה המצוינת, המוכיחה שמבחינת כתיבה כוחו של האיש עדיין לגמרי במותניו, הסנתוז בשיר – במיוחד בכל הנוגע לקול שלו – כל כך בולט וכל כך פוגם בו עד שאין אלא להצטער עליו. אולי הוא עדיין לא שב לאיתנו או משהו, אבל ראוי להצהרה כמו "אני חי" להיות הרבה יותר חזקה ולהישמע הרבה פחות על מי מנוחות.
מעבר לכך, האוטו-טיון? די. באמת די. אחרי השחיטה שהוא עשה ל-True Faith ב-2011, הייתי מצפה שהזוועה הזו תיפסק לאלתר.
אגב, הבי-סייד חידוש יפהפה ל"שיר לסירנה" (יותר חידוש לחידוש המדהים של ד'יס מורטל קויל מאשר למקור של טים באקלי).
97. The Temper Trap – Need Your Love
מתוך האלבום השני של הלהקה האוסטרלית הזו, שיר חמוד בהחלט, אבל רחוק מ-Sweet Disposition של האלבום הקודם.
96. Michael Kiwanuka – Home Again
זמר סול בריטי, בן לפליטים אוגנדים, שמזכיר לי קצת את בילי ווית'רס והוציא השנה את אלבומו הראשון שזהו שיר הנושא מתוכו. הוא אמנם לא גרם לי להתחיל לחפש חומרים אחרים שלו, או לנסות לשנן את שם משפחתו, אבל השיר הזה מקסים.
95. Drumsound & Bassline Smith – Through The Night
למרות שמעולם לא התחברתי לדראם (סאונד) נ' בייס (ליין סמית'), השיר האפי הזה יפה וסוחף.
94. J. Cole feat. Missy Elliott – Nobody's Perfect
מיסי אליוט חזרה השנה לראשונה מזה שבע שנים עם חומרי סולו שלה, אבל משני השירים ששוחררו זה נשמע פשוט לא טוב. השפעתה העצומה של מיסי ניכרת מאוד על כוכבות כשרוניות שהגיחו השנה כעזיליה בנקס ואנג'ל הייז, וגם על פחות כשרוניות כמו ניקי מינאז', וזה קורה ברמה שבאלבומה הממשמש מיסי תצטרך לחצוב את דרכה בחזרה אל נישת הראפרית ממזגת הסגנונות, חוצת הז'אנרים והאינטליגנטית.
עד שזה יקרה אני ממש אוהב את שיתוף הפעולה העדין והיפה שלה עם הראפר ג'יי קול, מתוך אלבום הבכורה שלו.
זמרת בריטי ממוצא יווני/ג'מייקני שהוציאה השנה את אלבום הבכורה שלה. הוא לא מושלם, רחוק מזה, אבל היא מאוד חביבה ומצליחה לשלב היטב אלמנטים סוליים, פופיים ורוקים. אני מת על הגיטרה בשיר הזה, פחות אוהב את הפזמון.
92. Sarah Jaffe – Glorified High
מתוך האלבום הנוכחי של הזמרת הטקסנית, שיר חמוד שמזכיר לי קצת את מטריק.
ג'אפי נכחה גם במצעד לפני שנתיים, במקום ה-98 עם השיר הזה. היא טיפסה ששה מקומות בשנתיים, לא הספק מרשים במיוחד.
שימו לב, קליפ לגמרי NSFW, בחורות ערומים וכל זה.
כשהשיר הזה יצא השנה, לא ידעתי שטרנובה עדיין קיימים, ורק עכשיו כאשר אני בודק בשביל המצעד, אני מגלה שלמעשה הם לא הוציאו חומרים חדשים מאז 2004. מדובר בהרכב גרמני ותיק שתמיד חיבבתי את מה ששמעתי ממנו, אלקטרוניקה עמוסת סול, מעין שילוב מדויק בין קרירות לחום, שהשיר הזה מייצג היטב.
זה שיר שלהם שאני נורא אוהב, מ-2002.
90. Zeus – Are You Gonna Waste My Time?
איזה שיר סבנטיזי מתוק, מתוך האלבום השני של להקה קנדית שלא הכרתי עד השנה, למרות שהיא חתומה בלייבל שאני מקפיד לעקוב אחריו, Arts & Crafts. הקליפ מתוק לא פחות, תרתי משמע.
פעם בכמה שנים מגיע שיר כזה שנשמע כאילו מאז ומעולם היה שם, או לפחות מאז שנות השבעים, ועבורי הוא הופך לקלאסיקה לכל דבר. זה היה אחד כזה, מלפני עשור בדיוק. ובמידה רבה גם זה, גם כן מ-2002.
89. Porter Robinson – Language
קטע יפה וקליפ יפה של הדי ג'יי האמריקני, כולה בן 20.
88. David Morales And Roisin Murphy – Golden Era
שיר ערגה נהדר אל תור הזהב, המגובה בקליפ שמתאר את שנות העשרים הסוערות, אבל תכל'ס זה נשמע כאילו 1999 מעולם לא עזבה. השיר הזה נשמע כמו החיבור הכי טבעי אל רוז'ין מרפי מלפני 13 שנה, Sing it Back של מולוקו – כמותו גם הוא נשען מאוד על דיסקו וסבנטיז. לכן שם השיר נושא בעיניי רבדים יפים של משמעויות, למרות שבסופו של דבר מדובר בשיר עצוב על מערכת יחסים שנגמרה. Don't suppose you ever miss me \ 'Cause to you it's all just ancient history \ To you it's just the same old story \ Another fairy tail made of faded glory.
ועבור דיוויד מוראלס האגדי זו הייתה שנה מאוד מעודנת ויפה – בקיץ הוא הוציא גם את הדבר היפה הזה. ובחורף את זה.
87. Labrinth – Express Yourself
מתוך אלבום הבכורה של לברינת' הבריטי בן ה-23, שיצא השנה, אחד האמנים הבולטים שם בשנים האחרונות, הן בקריירת הסולו שלו והן בהפקה שהוא עושה לאחרים. כל כך בולט עד שהוא האמן הראשון מזה שש שנים שהוחתם בלייבל של סיימון קאוול למרות שאינו פליט אחת מתוכניות הכשרונות שהוא מפיק. השיר הזה כל כך שובה לב עם מילים שמספרות בדיוק מיהו ומהו לברינת', והוא מגובה בקליפ מדויק וחינני.
בשנה שעברה הוא הפיק באופן אדיר לחלוטין את זה, שאיכלס את המקום ה-24 במצעד שלי. והנה המקור של Express Yourself מ-1970.
86. Silversun Pickups – Bloody Mary (Nerve Endings)
מתוך האלבום השלישי של ההרכב הלוס אנג'לסי, שיצא השנה. לא מוצלח כמו קודמיו לטעמי, אבל אחלה שיר.
בכל שנה יש את השיר המטופש הזה שאני מת עליו ומצהיר על כך בריש גלי, תוך סכנה להפוך למושא לחצי לעג וצקצוקי לשון. זהו כנראה השיר במצעד הנוכחי, להיט של דיבאנג' הניגרי שמתהדר במקצב היתולי וערמומי משהו. קשה שלא לנוע.
84. Redlight – Lost In Your Love
איזה פלאשבק תחילת-ניינטיז הביא לי השנה הדי ג'יי הבריטי רדלייט עם שני הלהיטים שלו, חזרה אל ההאוס המלודי של לפני עשרים שנה על בסיס פסנתר/אורגן וזמרת סול. וזה הלהיט השני (כלומר הראשון).
83. Conor Maynard Feat Ne-Yo – Turn Around
זו הייתה שנת פריצה לא רעה עבור קונור מיינרד, בריטי ג'ינג'י בן 20 שהוא כנראה הלבן הכי שחור בפופ מאז ג'סטין טימברלייק, וגם שנה טובה עבור ני-יו, שבלט השנה עם אלבום חדש וכמה שיתופי פעולה מצוינים שזה אחד מהם. ניו-יו ראה את מיינרד ביוטיוב מבצע גרסה ל-Beauiful Monster שלו ולקח אותו תחת חסותו. השיר הזה הוא הטוב מבין שני העולמות לטעמי, ומזקק היטב את המעלות של שניהם – הרבה נשמה בכסות דאנסית מקפיצה.
וזה סינגל הבכורה של מיינרד, שבו לפרקים הוא נשמע ממש כמו טימברלייק.
82. Missy Higgins – Set Me On Fire
לאורך השנים שמעתי ממיסי היגינס האוסטרלית לא מעט שירים נקודתיים, ותמיד זה היה דלוח ומשעמם. השיר הזה שונה בעיניי, לגמרי מתוק.
81. Carly Rae Jepson – Call Me Maybe
הכרתי את השיר הזה בתחילת השנה וחיבבתי אותו, קשה היה שלא, אבל זה לא היה יותר מזה מבחינתי. בינואר ג'סטין ביבר ציין למעריצות בטוויטר שהוא מחבב את השיר והפך אותו למגה להיט עולמי עצום, טחון ודביק שנמצא בכל מקום, וכן למושא של חידושים, פארודיות ומחוות ביוטיוב (כולל של ביבר עצמו עם סלינה גומז וחברים נוספים, וכן של עוגיפלצת ב"רחוב סומסום"). העובדה שלא ממש האזנתי לרדיו או צפיתי בערוצי מוזיקה בחודשי האביב וראשית הקיץ, התקופה שבה השיר התפתח למימדי הענק שלו, הצליחה לאפשר לו לא להישרף מבחינתי. עדיין הספיקה האזנה אחת כדי שיידבק לי למוח לאורך שעות, אבל מאחר שחיבבתי אותו כאמור, זה לא מאוד הפריע לי, וההאזנות הספורות הללו הספיקו לי.
באוגוסט זה השתנה. אחת מהפארודיות/מחוות ביוטיוב הייתה של בחור בשם סטיב קרדינל, שהשתמש בשיר בתור רקע למתיחת צ'אטרולט אידיוטית בתכלית אבל מצחיקה בטירוף, ואותה הוא ערך לכדי קליפ שלם של Call Me Maybe. מעבר לעובדה שהצפיות החוזרות ונשנות בקליפ הביאו אותי להאזין שוב ושוב לשיר, הן גם העלו את קרנו בעיניי. באופן מעניין, דווקא הקליפ הזה הצליח לשפוך אור על התופעה האימתנית של השיר. שיתוף הפעולה של האנשים הרנדומליים בצ'אטרולט, שרבים מהם נשאבו באבחה אל החדווה של השיר, הדגיש את החדווה הזו עוד יותר והציג את מהותו: שיר כיפי, סוחף ומידבק.
כתיבת תגובה