הקונכייה

= מיקסטייפ חדש כל שבוע, מוסיקה משובחת, עורכים מתחלפים. ומה עם האוסף שלכם?
= האוסף האולטימטיבי (כל המיקסטייפים של הבלוגספירה הישראלית במקום אחד)

זהו ביקורה השני בקונכיה של עטר, שהייתה כאן לפני כשנתיים עם האוסף המצוין will you שהיה מוקדש לשירים באנגלית שחודשו ע"י אמנים ישראלים. ועטר אוהבת אוספי קונספט, כך מסתבר. אז קבלו אסופת שירים מלנכולית-משהו, שתסכם עבורכם שנה שלמה ב-40 דקות בלבד. תודה לעטר ושיהיה לכם קיץ קריר.

41 דקות, 58 מ"ב
{להורדה}

זהו מיקסטייפ שקט וחורפי , כמו רוב האוספים שאני עושה…
האוסף נעשה למען פרוייקט מיקסטייפ של "השרת העיוור" לשנת 2007
למרות שבפועל היה מוכן כבר בדצמבר 2006
הוא נשלח ל-ray ככל הנראה, הספיקותי לשכוח מאז…
וגם לא זכורה לי תגובה שהיא לגביו ממי ששלחתי אליו.
על כל פנים, את הרעיון לאוסף ואת שמו קיבלתי מהשותפה שלי
לפורום "זיהוי שירים" בתפוז – מאיה lostharpy AKA
שכיום כבר לא שותפה.

מקווה שהאוסף ינעים את זמנכם ויזכיר לכם ימים קרים -
להם אני מתגעגעת בתקופה חמה שכזאת
עטר.

הקונכיה 215 | רשימה | הקונכיה ב-icast | תמונה: Erik Johansson

במין צירוף מקרים מופלא שכזה, קפצו עלי אתמול שני קליפים חדשים של שניים מהאמנים האהובים עלי ודרשו תשומת לב. והנה הם לפניכם: קודם כל, הקליפ הראשון של אטליז, להקה שכבר כתבתי והמלצתי עליה כאן כמה וכמה פעמים. הקליפ מבשר על כך שמועד יציאתו של האלבום הכה-מצופה של הלהקה הזו הולך ומתקרב אלינו. יש כמה דברים ששימחו אותי בקליפ הזה: אחד, שהוא נעשה לאחד השירים האהובים עלי של הלהקה; שני, שניכר שהבימאים שלו (יובל ומירב מתן) הושפעו מעבודותיו של מישל גונדרי. יותר מזה, למעשה נדמה שהקליפ ממש נעשה בהשראת הסרט "מדעי החלום", אך כבר סופר לי שהעבודה על הקליפ נסתיימה בדיוק כשהסרט של גונדרי הגיע לארץ, כך שהדמיון הוא מקרי. כך או כך, גונדרי הוא במאי שכדאי לשאוב ממנו וזהו צעד חיובי קדימה, לדעתי, לעולם הקליפים הישראלי.

השני הוא קליפ חדש מתוך האלבום האחרון של ווירד אל ינקוביק. זהו כבר השיר התשיעי מתוך האלבום שזוכה לקליפ משלו, כך שנותרו רק עוד שלושה שירים לפני שהאלבום כולו יהיה מכוסה. השיר הזה הוא Trapped in the Drive-Thru, הפרודיה על "לכוד בארון" של אר. קלי. אורכו של השיר הוא כמעט 11 דקות, ולמרות שבקליפ לא קורה משהו ממש מעניין (וזה גם, בעצם, הרעיון) הוא בכל זאת מהווה ליווי משעשע לשיר הכי מצחיק ומטורף באלבום הזה. אין לי ספק שהסיבה העיקרית לכך שאני כ"כ אוהב את השיר, היא הניגוד בין העלילה ה"משעממת" שחיבר ינקוביק, לבין הלחן של אר. קלי וההגשה ההיסטרית של ינקוביק, שצועק ומתרגש כאילו מדובר במלחמת עולם שלישית. אבל בסה"כ הוא והאישה נסעו לקנות המבורגר. (ואגב, אין צורך להכיר את המקור כדי להנות, אבל אם בכל זאת בא לכם אז לכו לחלק הראשון בסאגה של אר. קלי)

= מיקסטייפ חדש כל שבוע, מוסיקה משובחת, עורכים מתחלפים. ומה עם האוסף שלכם?
= האוסף האולטימטיבי (כל המיקסטייפים של הבלוגספירה הישראלית במקום אחד)

השבוע אני מארח מישהו שאני מחשיב כחבר שלי למרות שבפועל פגשתי אותו רק פעם אחת, במקרה, לשתי דקות בערך. אבל אין לי ספק שמתישהו בקרוב נתקן את העוול ההיסטורי. אני מדבר על עמרי גרינברג, איש השרת העיוור ורדיו הר הצופים, שהוא אחד האנשים הכי נחמדים שזכיתי להכיר בשנים האחרונות. הטעם שלו במוסיקה אקלקטי מאוד, שזה דבר שאני מתחבר אליו בקלות, ואני חושב שגיליתי גם שאנשים שיש להם טעם אקלקטי הם בדרך כלל נחמדים במיוחד. בכל מקרה, זמן קצר אחרי שהזמנתי אותו לפרויקט הקטן שלנו הוא שלח אלי את המיקסטייפ שלו, וכלל בו כבר את כל מה שצריך ובכך הקל עלי מאוד בפרסום הפוסט הזה (תלמדו, חברים . אני מודה שלא הספקתי להאזין לו עדיין (ומבטיח לעשות את זה בקרוב מאוד!) אבל מה שבטוח זה שאוסף שיש בו את אוינגו בוינגו, אינפקציה ומורפין לא יכול להיות רע. או בינוני. בקיצור, יש לי אמון מלא בבנאדם הזה. אז תפסיקו לקרוא כבר את השטויות האלה ותורידו. אח"כ תקראו את הדברים היפים שהוא כתב לכם.

לפוסט הזה יש המשך. רוצה להמשיך לקרוא?

מאז שיזמתי את פרויקט מיקסטייפ אורח התקנאתי בכך שבכל שבוע מועלה לכאן אוסף של מישהו אחר, וזה עשה לי חשק לחזור ולהביא לכאן משהו משלי. אמנם אני מפרסם פעם בכמה שבועות את הפודקאסט שכולל תמיד רק את המוסיקה שאני שומע ואוהב, היחס שלי למיקסטייפים הוא שונה, כפי שניסיתי להסביר לכמה אנשים בתקופה האחרונה. הפודקאסט הוא למעשה מעין תכנית רדיו (ולמעשה זהו ההמשך של התכנית ששודרה בעבר בתחנת רדיו אינטרנטית) והוא מגיע בקובץ אמפי3 אחד רצוף עם קרוסים, כשהוא מתאים לחווית האזנה רצופה בדרכים או בבית, כשרוצים להעביר את הזמן עם שעה של משהו נעים באוויר. העריכה של הפודקאסטים היא כמעט תמיד אסוציאטיבית ומורכבת מהדברים שעברו לי ליד האוזן בתקופה האחרונה. לעומת זאת, כשאני בא לערוך אוסף או מיקסטייפ, וזה לא קורה לעתים קרובות, אני מתייחס אליו כאל דיסק שמישהו יצרוב או ישים על הנגן הנייד שלו כדי הוא יישאר איתו. לעריכה יהיה קונספט כלשהוא שיהיה מונע בד"כ מהרצון להעביר איזה תחושה או אווירה. השירים ייבחרו בקפידה – לאוספים אני מקפיד להכניס רק שירים שאני הכי אוהב, שירים שהצליחו לגעת במקום הכי רגיש אצלי. האוסף שלפניכם הוא בדיוק כזה, והוא מתעד דרך מוסיקה ומלים של אנשים אחרים את השבועות הראשונים אחרי אירוע שהשפיע עלי באופן קיצוני וגרם לי להרגיש דברים שלא ידעתי שאני מסוגל. במידה מסוימת, הוא ממשיך את דרכו של האוסף הזה. אני מקווה שהשירים האלה יצליחו לגעת גם בכם.

35 דקות, 63 מ"ב
{להורדה}

= מיקסטייפ חדש כל שבוע, מוסיקה משובחת, עורכים מתחלפים. ומה עם האוסף שלכם?
= האוסף האולטימטיבי (כל המיקסטייפים של הבלוגספירה הישראלית במקום אחד)

בשבוע שעבר לא היה פה מיקסטייפ אורח בגלל תקלה טכנית (לא היה לי אינטרנט) אבל השבוע אנחנו חוזרים אל הרצף. אני שמח להכריז על הפתיחה הרשמית של העשירייה השנייה בסדרה שלנו. ולכבוד המפוקפק הזה זוכה קרן, שהיא גם אחותו של אחד מחבריי הטובים ביותר (ארז) וגם חובבת מוסיקה בזכות עצמה. האוסף שרקחה עבורנו מורכב אמנם מגרסאות כיסוי, אך היא בחרה משום מה לא לשתף אותנו בשמות האמנים שביצעו את השירים במקור. כאן אולי היה יכול להיכנס איזה דיון פילוסופי על המשמעות בהאזנה לקאברים של שירים שלא הכרתי קודם, אבל השעה מאוחרת והולך להיות לי יום ארוך מחר. חוץ מזה, זה לא המקום לדיונים (אבל אתם מוזמנים לתת את 2 הסנט שלכם בתגובות אם בא לכם). אז תהנו מהמוסיקה, תודה לקרן (שגם צילמה את התמונה המקסימה) ותמשיכו לשלוח אוספים. לילה טוב.

ניסיתי לחשוב על קו מחבר כלשהו לשירים שאבחר, וככל שניסיתי להתחמק, המחשבה על גרסאות כיסוי שבה וחזרה אלי. אולי בגלל שכשאני חוזרת מהעבודה ברגל אני מקשיבה לביצוע של Avail לPink Houses של ג'ון קוגר מלנקמפ, שגורם לי ללכת מהר יותר וששמעתי את גירסת המקור שלו לראשונה רק לפני שנתיים, בנסיעה ב-Route 66, במיזורי נדמה לי. הביצוע של Avail יפה יותר לדעתי, אבל ההאזנה למקור במהלך הנסיעה ההיא חידדה את הקונטקסט מאוד.

ארז אמר שלאוסף קאברים יש פוטנציאל לקלישאה. אני מקווה שהבחירות שלי הצליחו לברוח ממנה. לכל אחת מהלהקות שבחרתי יש שירים טובים יותר (וגם קאברים טובים יותר, במקרים אחדים), אבל עבורי, גרסאות כיסוי שימשו ומשמשות כחוליה מקשרת בין להקה אחת לרעותה, בין סגנון לסגנון, בין צליל למקום. אז קבלו מקבץ של הקשרים ונקודות זינוק לאסוציאציות אישיות שלא יגידו כלום לאף אחד, אבל אולי יעבירו לכם שעה בנעימים.

35 דקות, 53 מ"ב
{להורדה}

artist – title (album)

The Young Gods - Did You Miss Me? (The Young Gods)
Einsturzende Neubauten – Sand (Yu Gong)
X – Soul Kitchen (Los Angeles)
פורטיסחרוף – בוקר של קטיפה (סיפורים מהקופסה)
Dead Kennedys – I Fought the Law (Give Me Convenience or Give me Death)
The Residents – (Let Me Be Your) Teddy Bear (The King & Eye)
Siouxsie & the Banshees – Dear Prudence (Hyaena)
Black Flag – Louie Louie (First Four Years)
Minor Threat – 12XU (The Discography)
Avail – Pink Houses (Dixie)
NoMeansNo – Beat On The Brat (One)
The Young Gods – September Song (The Young Gods Play Kurt Weill)