הקונכייה

<< הקונכיה 240 >>
>> רשימה <<

מרץ 2012 היה חודש פורה במיוחד עבורי, ואני שואף לכך שכל חודש יהיה יצירתי כמותו (ואף יותר). הנה שלושה דברים שאני גאה בהם ושמח שעשיתי.

את השיר היפה הזה כתב יוסי סוויד ושרה אליה לוי המקסימה, שניהם מלהקת חם ומחמם בום. השיר הופיע לראשונה באלבום הבכורה שלהם, "פתרונים". לפני כשנה וחצי צילמנו (אלעזר מאק, אריאל כהן ואני) הופעה שלהם בתאטרון תמונע, ובהופעה ביצעה אליה את הבלדה הזו בביצוע מיוחד בליווי של הנשפן טל גור. ביקשתי ממאק שיתן לי לערוך את השיר הזה מתוך ההופעה, לשמחתי הוא הסכים ועכשיו גם אתם יכולים להכיר את השיר היפה הזה. את השירים האחרים מההופעה ערך מאק ואתם יכולים לצפות גם בהם בערוץ של יוסי סוויד ביוטיוב.

אתם בוודאי זוכרים את טלי (צ'ופצ'יק) שמידי פעם מפרסמת כאן את המיקסטייפים שלה (ויש לה גם את "בועות" ברדיו הר הצופים). אז בנוסף להיותה עורכת מוסיקלית וחובבת צרפתית, טלי היא גם צלמת מוכשרת ביותר עם חיבה יתרה לפילם ולשחור-לבן. יש יותר מאלף תמונות בפרופיל שלה בפליקר, ואני בחרתי אחוז קטן מתוכן עבור וידאו קצר שנועד כדי לערוך היכרות עם הצילומים הנפלאים שלה. לשמחתי היא אהבה גם את המוסיקה שבחרתי (ללהקה קוראים Goodbye Kumiko והיא משתפת את המוסיקה שלה בחינם וגם מרשה לאנשים להשתמש בהם לכל שימוש כמעט. מומלץ). כדאי לצפות ברזולוציה המקסימלית (1080p).

לסיום, סרט שהוא לא לגמרי שלי, אבל כזה שהשתתפתי ביצירתו. לפני כ-5 שנים הקמתי יחד עם אלעזר מאק (אותו חבר טוב שהזכרתי בקליפ הראשון) דבר שנקרא סרטי אבק כוכבים. במסגרת השותפות הזו אנחנו עושים סרטים עלילתיים בזהמנה, בעיקר למשפחות, בעיקר לשמחות כמו בר/בת-מצוות וחתונות. אנחנו מנסים ליצור את הסרטים בדמותנו ולהכניס פנימה מוטיבים מרכזיים מהסרטים והסדרות שאנחנו אוהבים (כמו קוסמים ומכשפים, מסע בזמן, רטרו של סרטים ישנים וכאלה). לא יצא לנו לעשות הרבה סרטי חתונות עד היום, אז אנחנו שמחים כשניתנת לנו ההזדמנות לצלול אל ה"ז'אנר" החגיגי במיוחד הזה, במיוחד כשהסרט הוא בהשתתפות החתן והכלה (הנה הסרט שעשינו לחברים שלי, קורין ואושר, לפני כמה שנים). את הסרט החדש כתב, ביים, צילם וערך אלעזר מאק, עם ייעוץ ותמיכה ממני. הוא נוצר עבור החתונה של דודו וקרן שהתקיימה לפני כשבועיים והוא הסרט הרשמי הראשון שלנו שצולם ונערך ב-HD. ההשראה הראשונית לסרט הגיעה מ"בקיצור" של וניה הימן (שהוא מבחינתי איש הוידאו הכי מתקדם בארץ). עבודות נוספות של אלעזר מאק: "בואו לעזור" של דורון פלורנטין (במאי) ו"פה קשור הכלב" שנעשה במסגרת תחרות ה-48 שעות (מפיק).

מתוך הפרק השישי של מ.ק. 22, הדבר הכי טוב שקרה לטלויזיה הישראלית מאז "תיק סגור".

ראשון ב-22:00 בביפ.

למפספסים – את פרקי הסדרה אפשר להוריד מכאן או מכאן)

<< הקונכיה 239
>> רשימה

פוסט אישי מאת ניצן היקרה, שנכתב באנגלית משום מה וכולו מוקדש ללהקה הגדולה שהודיעה לא מזמן על פירוקה – REM.

I watch “Perfect Circle” from the 1991 MTV unplugged on my VCR. It was magically aired on VH1 some late night. I need to draw stipe immediately. The drawing seems too girlish, so delicate I sense that if he could step out of it he would break. He would be weightless.

If the word “susceptible” had a sound, this would be it. I want to be in that room, with the one million green lights. I visit Maria Calas grave in Paris. Who is the old lady beyond stipe’s voice? I was charmed because she looks like a man.

He seems to have no skin. It’s so natural seeing him bare, shirtless on the artificially red bed. Is it supposed to be the color of blood? I love seeing my own stories reflect through him. His prayers are always also my own.

Micheal Stipe walks near my bus station. He looks at me and I take my UP cd out of my beloved red discman (it still works) and ask him to sign it. He smiles and walks away.

Nitzan 14.2.2012

קליפארט הוא מדור הקליפים של הקונכיה. הפעם נדבר על אנימציה, ובהזדמנות חגיגית זו אספר לכם על Animation Selection – מעין בלוג לענייני אנימציה, או ליתר דיוק לעניינים שמעניינים אותי בתחום הזה (כמו סדרות אנימציה למבוגרים, סרטים של פיקסאר וגם וידאו קליפים). הבלוג הזה, לשם שינוי, יושב בפייסבוק, אז אתם מוזמנים להיכנס, להקליק על הלייק ולקבל את העדכונים ישירות לפיד.

האנימציה משולבת בתחום הקליפים כבר יותר משלושה עשורים, בערך מאז שנולד הוידאו קליפ המודרני. שלוש הדוגמאות הראשונות שקופצות לי לראש משנות ה-80 הן של שלושת הקליפים הכי ידועים שהשתמשו באנימציה בעשור ההוא: הקליפ ל"כסף לחינם" של דייר סטרייטס היה אחד מהקליפים הראשונים שהציגו דמויות שנוצרו באמצעות מחשב; ביצירת הקליפ ל"סלדג'האמר" של פיטר גבריאל השתתפו אנשי אארדמן ("וולאס וגרומיט") והשימוש ההמצאתי שלהם בסטופ-מושן קנה להם לא פחות מ-9 פרסי MTV ב-1987; וכמובן א-הא ששילבו רוטוסקופיה ולייב-אקשן בקליפ ששבה את ליבם של מיליונים עם "Take On Me". אנימציה מתאימה לפורמט הוידאו קליפ המוסיקלי כמו כפפה ליד. הוידאו קליפ הגיע לעולם כיצור מוזר שבתחילת הדרך אף אחד לא ידע מה לעשות איתו: סרטון באורך 4 דקות שאמור לתת ביטוי ויזואלי למוסיקה בלי דיאלוג, כמעט כל דבר שקורה בוידאו קליפים נועד להיות סוריאליסטי מעצם הגדרתם. מכיוון שאנימציה מפיחה חיים בדמויות מצוירות ובחפצים דוממים, גם בבסיסה נמצא גרעין סוריאליסטי, כך שהחיבור ביניהם נוצר בצורה הרמונית למדי. למי שמעוניין להתעמק, הנה מאמר אקדמי מעניין על תולדותיו של החיבור בין אנימציה והוידאו קליפ.

בשנים האחרונות אני מגלה שיותר ויותר אמנים בוחרים ליצור קליפי אנימציה לשירים שלהם, בעיקר כאלה שלא מעוניינים להופיע בקליפים. חלק לא מבוטל מהיוצרים הולכים לכיוונים אפלים וקיצוניים, כמו למשל הקליפ לאמן הצרפתי Flairs שפרסמתי כאן לפני כמעט שנתיים. נחזור לקליפ הזה ממש עוד רגע – הנה כמה דוגמאות מהשנה החולפת לפלאות שיוצרי האנימציה ממשיכים לחולל בתחום. שני דברים המשותפים לכל אלה הם אנימציה דו-מימדית ואווירה פסיכדלית.

הראשון הוא זרם תודעה פסיכדלי ומענג שמגיע מהבמאי דייוויד ווילסון, במאי פרסומות וקליפים שעבד בין השאר גם עם מטרונומי ודייוויד גואטה. את הקליפ הזה, להרכב האירי The Japanese Popstars (בשיתוף פעולה עם גרין וולווט), יצרו ווילסון והצוות שאסף לצורך העניין בתקופה של 20 ימים בלבד, זמן קצר מאוד (לאנימציה). אחד האנימטורים שהצליח להשיג למרות שיצא כבר לפנסיה הוא אמן ותיק שעבד על קלאסיקות כמו "החומה" של פינק פלויד ו"צוללת צהובה" – מלקולם דרייפר. אחרי הצפייה בקליפ, כדאי להיכנס לסרטון הזה שבו ווילסון מספר על תהליך העבודה ומראה כמה מהסקיצות שהובילו לתוצאה הסופית. [ואיך שכחתי שהגעתי לקליפ הזה בזכות טל טבקמן?]

כמו באמנויות אחרות, למרות ההתקדמות הטכנולוגית הרבה בשנים האחרונות, יש יוצרים שמעדיפים לחזור למקורות. פעם היו עושים כמעט הכל ככה, את סרטי הקולנוע, סדרות הטלוויזיה, הסרטונים החינוכיים… בלועזית קוראים לזה hand drawn או traditional animation ואצלנו זו ההגדרה הקלאסית של "מצוירים". בערך 1850 דפים צוירו עבור הקליפ במשך חודשיים (חלק מהם אפשר לראות בבלוגם של האמנים). התוצאה יפהפייה.

בשנה שעברה יצא אלבומו השלישי של Gotye, אמן אוסטרלי שהדואט שלו עם קימברה (מתוך אותו אלבום) הפך במפתיע ללהיט ממש לפני שבוע. גוטייה הוא מוסיקאי מהסוג שאני אוהב, זה שחלוקה לז'אנרים לא ממש מעניינת אותו והוא פשוט עושה את מה שהוא אוהב ונשמע לו יפה. הוא גם אוהב לחבר בין ישן וחדש, כשדוגמה יפה לעניין הזה הוא השיר State of the Art, שאת הקליפ שלו יצר אולפן קטן בשם Rubber House. גוטייה כתב את השיר על אורגן ישן שהוא קיבל מתנה מהחברים שלו ומיד הפך להיות כלי הנגינה האהוב עליו. האנימטורים קיבלו הנחיה אחת: ליצור ביטוי ויזואלי לאווירה שמשרה האורגן החשמלי שהיה בשימוש נרחב בשנות ה-70 וה-80. התוצאה מרשימה ונראית נהדר, כמו סרטון עתידני שנעשה בעבר. אני ממליץ בחום לבדוק גם את הסרטון המיוחד שמלווה את עשיית האלבום, שחלק נרחב בו מוקדש לשיר הזה.

אנו חוזרים עכשיו ל-Flairs, האמן שלפני שנתיים עשה את את המוסיקה לקליפ המופרע והנפלא Truckers Delight. הקליפ החדש, Sexy Fingers, הוא לא באמת קליפ אלא מעין תשדיר שירות, שנוצר עבור אירגון צרפתי בשם AIDES, שנועד להעלות מודעות למחלת האיידס ולעודד אנשים להיבדק. מה שיוצא דופן כאן הוא הגישה שלהם, שיש בה הומור וגם תעוזה (ויש מי שיגיד – חוצפה). ראיתי שבכמה מקומות מגדירים את זה כ-NSFW אבל אף פעם לא הבנתי איך אפשר להגדיר כך קליפים מצוירים. בכל מקרה, אם נהניתם, גשו לאתר שנבנה סביב הסרטון הזה והוא יאפשר לכם לשחק עם ה"צעצועים" האלה בעצמכם.

לסיום, קליפ חדש יחסית מהאיש שיצר את הקליפ של Truckers Delight, ג'רמי פרין (בלינק: עבודות נוספות שלו). הוא בחר בסגנון אחר הפעם, אנימה, לטובת שיר של ההרכב DyE, שמגיע מלייבל האלקטרו טייגרסושי. אי אפשר ממש לספר על הקליפ בלי להרוס אותו, אבל כדאי לציין שגם הוא מוגדר כ-NSFW. אני בכל זאת רוצה להגיד שהוא מוצלח בעיניי כי הוא מפתיע ומכיוון שהוא מותח את הגבולות בצורה יצירתית למדי. או במילים אחרות: זה מצויר, אבל זה ממש לא לילדים. עד הפעם הבאה!