הקונכייה

להזכירכם, “תיק בראבא” הוא “שם המטרייה” שנתתי לפרוייקטים הטלוויזיוניים של שלמה בראבא, השחקן/קומיקאי האהוב עלי ביותר בארץ הזאת, ולו רק בגלל שהטירוף שלו כל כך הולם את חוסר השפיות המקומי, ואולי את חוסר היכולת לשמור על שפיות בזמנים אלה, ולא רק בישראל. בראבא, בשיתוף עם עוד כמה אנשים מוכשרים שמיד נזכיר גם אותם, אחראי לשתיים מהסדרות המקוריות והסוריאליסטיות יותר שהופקו כאן אי פעם: “י. שוורץ ומלחמתו בחיים” (שכבר הועלתה לכאן) ו”ברונו”, שמגיע אל מסך המחשב שלכם ברגע זה ממש.

“נוסטרדמוס מנבא לנו שלקראת שנת 2000, בעוד שנים מעטות, 4 שנים בערך יתרחש חורבן עולמי שיתחיל כאן במזרח התיכון ויקיף את העולם כולו. בקיצור יהיה רע מאוד, בקרוב מאוד וזה יתחיל כאן, בחוף שקט זה אבל עדיין יש תקווה…”

הטקסט הזה, למרות שהוא לא לקוח מהפינות המוצגות כאן, אלא מהעונה הראשונה של ברונו ב-93′, משקף היטב את האווירה האפלה, הפסימית והאפוקליפטית שנכנסה להילוך גבוה במיוחד בשנת ה-50 לישראל. יש לי הרגשה שאני מבלבל קצת את מי שלא מכיר, אז למען הסדר הטוב: פינות ברונו המקוריות שודרו בשבועות הראשונים לשידורי ערוץ 2, כשהשבוע התחלק בין שלוש זכייניות ואנשי טלעד, משום מה, החליטו לתת לצוות בראבא-אמנון וינר-יאיר רוה להציג את לוח השידורים בפתיחת בערב ונתנו להם יד חופשית. התוצאה הייתה הזויה וחסרת כל קשר להלך הרוח העממי ותאב הרייטינג שמאפיין את הערוץ. אך אלה היו ימים אחרים. העונה הראשונה (שאורכה הכולל כ-26 דקות בלבד) שודרה מספר פעמים בכמה ימי עצמאות עד שטלעד נעלמו. היום אפשר לצפות בה בבלוג של אמנון וינר.

5 שנים אחרי חגיגות הפתיחה של ערוץ 2 הגיעו חגיגות 50 היובל למדינה. ושוב הוזמן אותו צוות ע”י אותו זכיין כדי ליצור המשך לברונו. וכאן מגיעה הגאונות לשיאה. השלושה הציגו את חזון אחרית הימים שלהם לעתיד (ואולי זו הייתה תמונת מראה למצב שלנו אז?) בפינות שנונות, מטורפות, אפלות ומסוגננות, הפליאו בציטוטים מסרטי מדע בדיוני ואירחו כמה דמויות מפתח בתפקיד עצמם, כשחלקם מופיעים בפרודיה עצמית מפתיעה בצורה חסרת תקדים. יאיר רוה, הכותב הראשי של ברונו, כתב אתמול בבלוג שלו על הסיבוב השני. איך שהוא זוכר את זה, החלקים הטובים ביותר נחתכו החוצה:

…בעוד שבסיבוב הראשון אנשי טלעד היו בהלם ולא התערבו בכלל בתכנים (לכן הפינות הלכו ונהיו אזוטריות משבוע לשבוע), בנגלה השנייה הזכיין כבר היה מעורב הרבה יותר. מבחינת תסריטים אני די משוכנע שוינר, בראבא ואני כתבנו כמה מהדברים הכי מבריקים שהייתי שותף להם, אבל איש מלבדנו לא יודע את זה. אני את שלי סיימתי אחרי לילות הכתיבה, ומשם זה היה העסק של וינר ובראבא לצלם ולהפיק את הכל, ואז לערוך. אבל את הסיפורים בדיעבד שמעתי בזמן אמת: מנהל התוכניות של טלעד דאז היה נכנס לחדרי העריכה ורוב החומרים היותר סאטיריים, טיפה יותר חריפים, יותר גיקיים, פחות עממיים, מעולם לא הגיעו למסך. נמחק מראשי לגמרי מי היה האיש ההוא ואיפה הוא כיום. למרבה הטרגדיה, אף אחד לא מוצא את הגרסאות המקוריות (גרסאות הבמאי), לפני הצנזורה, של הפינות האלה, עם כל מיני בדיחות “מסע בין כוכבים” ו”גברים בשחור”…

אבל כמו שתוכלו לראות מיד, החומרים המבריקים עדיין שם בפנים, הבדיחות של “מסע בין כוכבים” ו”גברים בשחור” ועוד פרודיות רבות. מי שמעדיף להיות מופתע יכול כבר ללחוץ על התמונה למטה, ומי שלא, מוזמן להצטרף ל-

מדריך הספויילרים 1. פתיחה: ברונו מנסה לברר על מה הרצל חשב כשהוא כתב את “מדינת היהודים”. “תהרוג אותי, אם אני מבין איך השגת מקום בהר הרצל, ועוד ליד רבין?” 2. נפוליאון סלולרי: זהו הפרק הפחות האהוב עלי. 3. “יומן”, דוד פרלוב: ברונו והסופר הרוסי איגור (”השחפן בשדה השיפון”) מתפלספים בשחור לבן, עד שתומר יוסף בא להפריע. “גם אתה היית רופא ואין לך עבודה היום. נכון, יא רוסי מסריח? אתם לא מתביישים? אתם באים לכאן ופותחים לנו קונסרבטוריון בכל פינה!” 4. מלחמת הכוכבים: עם מוני מושונוב ורפי גינת. 5. פחד/ריימונד קארבר: הפרק האהוב עלי ביותר. 6. קץ האנושות/מסע בין כוכבים: עם רפי גינת והופעת אורח מבריקה של ירון פאר. 7. מסיבת עיתונאים/גברים בשחור: “אילו הייתה מלחמת העולם השנייה, האם הייתה קמה המדינה? -אילו הוציאנו ממצרים ולא עשה בהם שפטים… דיינו!” 8. ברונו לא יכול לישון: “איזה שיעמום, אי אפשר לישון מרוב שיעמום” 9. סטטיסטיקה: “מתוך כל 100 ישראלים, מאמינים שמין בלי אהבה זו חוויה ריקנית - 42. מאמינים שמבין החוויות הריקניות, זאת החוויה הטובה ביותר - 92. שמונה כנראה לא בארץ”. וגם - BG1, הבושם של בן גוריון, בהשתתפות ג. (יפית). 10. סיום, בדרך לשום מקום: הגירסה העברית של Road To Nowhere (טוקינג הדס).

כשהחסד והרחמים יפגשו, תשקוט הארץ

Get the latest Flash Player to see this player.

מותה של רקדנית דיסקו

היום (יום רביעי, 20.8.2008) וגם בשבוע הבא יוקרן באולמות של האוזן השלישית בת”א הסרט “מותה של רקדנית דיסקו”. הסרט נוצר באותה השנה שבה שודרה העונה השנייה של ברונו ע”י אותו צוות: תסריט - יאיר רוה; בימוי - אמנון וינר; ובתפקיד הראשי - שלמה בראבא. אף פעם לא ראיתי את הסרט, ולכן אני בהחלט מתכנן להגיע להקרנה בשבוע הבא. כל הפרטים בבלוג של אמנון וינר.

הקונכיה 200 | להאזנה ב-icast

אז הזמנתי אתכם לערוך את התכנית הזו של הקונכיה, ואתם עמדתם במשימה בכבוד. לפניכם רשימת השירים והאנשים שבחרו אותם. מקווה שתהנו!

Grandaddy - Now It’s On
-beautifulground
Neon Neon - I Told Her On Alderaan (Richard X Andress Mix)
-חולוני
3OH!3 - Dont Trust Me
-יותם
Yo La Tengo - I Should Have Known Better
-נטעשה
Kutiman - Bango Fields
-אביגד
Casiotone For The Painfully Alone - Lesley Gore on the TAMI Show (Version)
-אלון עוזיאל
Minimal Compact - everything is wonder
-nakamir
Ambulette - If You Go Away
-moshe
Lebanon - Joan Of Arc
-ענבל מתן
John Frusciante - Murderers
-נירג
Gregor Samsa - Lessening
-chupchic_oppoppsite
אריק איינשטיין - אני אוהב אותה היום
-גלילי
Peter Sellers - She Loves You
-שחר

אהלן, חבר’ה. עבר הרבה זמן מאז שכתבתי כאן. אז רציתי להזמין אתכם למשהו אינטרקטיבי (שיגיע בהמשך) והחלטתי, באותה הזדמנות, לספר לכם קצת מה קורה איתי, מה עבר עלי, לאן מועדות פני וכו’. טוב, לא צריך להגזים, אבל משהו כזה.

ונתחיל מהסוף: חזרתי עכשיו מהסרט המקסים WALL·E (מומלץ בחום!) ואת שורות אלה אני כותב תוך כדי האזנה לפסקול הנהדר שלו. יש בו מוסיקה מקורית שכתב תומס ניומן, שירים מ”הלו דולי” ושיר חדש של פיטר גבריאל. כבר בזמן הצפייה ידעתי איזה קטע מהפסקול אני מכניס לקונכיה הבאה שאני עורך (אבל עוד לא הגעתי אליו בהאזנה). מספר הטראקים בפסקול ממש יוצא דופן: יש בו 38 קטעים! ואורכו רק קצת יותר משעה, כך שחלק מהקטעים הם באורך שניות בודדות. בכל מקרה, הסרט מעורר השראה, ובמלים אחרות - פיקסאר עשו זאת שוב. מי שרוצה ביקורת יותר מעמיקה מוזמן לקרוא את מה שכתב היום יאיר רוה בבלוגו. מעניין, את הבלוג של רוה, סינמסקופ, גיליתי באיחור ניכר אך מהרגע שנכנסתי אליו הוא הפך להיות אתר הקולנוע העיקרי ממנו אני שואב אינפורמציה ודעות. אני כותב “אתר” כי כל בלוג הוא גם אתר, ובכל זאת, העובדה שאתר הקולנוע המעודכן והמעניין ביותר בארץ הוא למעשה בלוג שמנוהל ע”י אדם אחד היא עניין מעורר מחשבה, לדעתי. עבורי, זו אחת הדוגמאות הבולטות ל”הפרטה” של העיתונות, או המדיה, באינטרנט. הפרטה לגורמים פרטיים שאינה קשורה לכסף או פרסום, רק לעניין בנושא המוגדר - נטו. ורוה עושה את זה מעולה. גם לא עושה רושם שהוא מתעייף או שיש לו כוונות לפרוש בקרוב.

הסיבה שסינמסקופ הפך לאחד האתרים שנמצאים בראש קורא ה-RSS שלי היא העניין המחודש שגיליתי בקולנוע לפני כחצי שנה. בתחילת 2008 עשיתי החלטה, לראות כל שבוע לפחות סרט אחד בקולנוע. עברה חצי שנה ו-WALL·E הוא הסרט ה-22 שאני רואה השנה בקולנוע (פירוט כאן), שזו הכמות הכי גדולה שראיתי בזמן כזה אי פעם. וזה ממש כיף. אין מקום יותר טוב לגלות בו את הקולנוע מאשר בקולנוע. אולי זה נשמע מצחיק, אבל מה לעשות שזה פשוט ככה. וכבר כתבתי את זה אז אני לא אחזור על עצמי. אבל כשאני חושב על זה עכשיו, כל ההתעסקות שלי בסרטים מתחברת באופן די טבעי לעיסוק החדש/ישן שתופס חלק נכבד מהזמן שלי לאחרונה, בעיקר מאז שפוטרתי מהעבודה. עוד לא החלטתי מתי ואיך אכתוב על זה כאן, אבל ארמוז רק שמדובר ב”עשיית סרטים בהזמנה” ושזה כיף, מעניין ומאתגר (שזה בערך כל מה שאפשר לבקש מהעבודה, לא?). יצירה היא דבר נפלא, שיש בן אפשרויות רחבות כל כך, וכשההזדמנות מאפשרת את זה, קשה שלא להתרגש ולקוות שדברים גדולים יגיעו בעתיד. אבל אסור להקדים את המאוחר ואני צריך להיות סבלני, כי חלק מהעניין הוא התהליך ואסור לי לשכוח את זה. הכמיהה ליצור דברים שירגשו אנשים אחרים וגם את עצמי קיימת אצלי בכמויות.

(הנה, מצאתי את הטראק שלי מהפסקול!) אז מה עוד קורה, חוץ מהסרטים והפיטורין? חזרתי לצלם (סטילס) בפילם כפי שאפשר לראות מצד ימין (מתחת לתיבת החיפוש) שזה גם סוג של גילוי מחודש. רציתי לעשות איזה פוסט על “קסם ההולגה” ומי יודע, אולי זה עוד יקרה. בלימודים שלי יש התקדמות בקושי, אבל חזרתי לשדר את הקונכיה כתכנית רדיו השנה והעברתי אותה לרדיו קול נתניה (הרדיו של מכללת נתניה). מנובמבר ועד יוני שידרתי את התכנית מידי שבוע באופן כמעט רציף, אירחתי חברים ואמנים והמשכתי לעשות את אחד הדברים האהובים עלי: להביא מוסיקה לאנשים. בתחילת יולי הרדיו יצא לפגרה, ועכשיו בימי שלישי ב-11 בערב אפשר לשמוע שם את הפודקאסטים הראשונים שהועלו לכאן החל מאוקטובר 2006. ומה לגבי המשך הדרך? עוד לא ממש החלטתי, אך בינתיים התכנית תמשיך במתכונת הפודקאסט שיועלה לכאן ול-icast מידי פעם. ומה יהיה בקונכיה הבאה? זה תלוי בכם!

בתכנית ה-100 של הקונכיה לא עשיתי שומדבר מיוחד, וגם לא בתכנית ה-150 (שזה גם מספר יפה, לא?). הפעם הראשונה שבה עשיתי ספיישל של ממש הייתה בדצמבר, כשחגגתי 5 שנים לתכנית בשיתוף כמה מהעורכים-אורחים שהשתתפו בתכנית לאורך השנים. ועכשיו הגענו לקונכיה מס’ 200, ואני מזמין אתכם לערוך את כולה. כל מה שאתם צריכים לעשות זה להשאיר תגובה עם השיר שבחרתם, ואם בא לכם אז אתם יכולים להוסיף איזה שורה או שניים על למה בחרתם אותו. אפשר לעשות את זה גם במייל. אז אל תתביישו חברים, אני רוצה שתהיה פה לפחות שעה של מוסיקה לכבוד המאתיים. תכנית עם פיצול אישיות מוסיקלי זה יופי של דבר.

עדכון 13.7
4 מאזינים כבר בחרו שירים לתכנית. ואתם?
עדכון 21.7
הקונכיה שלכם כבר הועלתה לאייקסט (האזנה, הורדה) אבל לא הקדשתי לה פוסט עדיין כי אני לא יודע איזה תמונה לשים…