להורדה – מקומות 10-1.
כל שירי המצעד שעלו עד היום – גם ביוטיוב!
חלק ראשון | חלק שני | חלק שלישי | חלק רביעי | חלק חמישי
חלק שישי | חלק שביעי | חלק שמיני | חלק תשיעי | חלק עשירי
עשרת הגדולים!
אחד מאלבומי השנה שלי, אלבום הבכורה של הרכב אנגלי שמצליח לשלב באופן מצוין בין פופ מלודי קליט לבין יומרות שוגייז ופרוגרסיב-מה-שלא-יהיה. האלבום לא מושלם אבל כל כך עושה לי את זה, לפרקים זורק אותי לניינטיז הכיפיות. הם בשטח כבר שלוש שנים, משחררים שירים שבחלקם יכלו למצוא את עצמם במצעד של 2009 שלי, לו עשיתי כזה, ולבסוף עשו את דרכם אל האלבום הזה.
אני בדרך כלל מעדיף לשים את הקליפ אם יש כזה, אבל במקרה הזה יש רק ביוטיוב והוא באיכות דפוקה שגורעת אלמנטים מהמוזיקה, חלק אחד מהסטריאו פשוט נדחק לרקע. לא מבין אמנים שמיוזמתם שמים איכות גרועה ביוטיוב. הנה הוא בכל זאת.
זה השיר הפותח את האלבום, מהשירים שהכי טחנתי ב-2011, שמצליח להמחיש את השילוב הנהדר הזה. וזה היה הלהיט הכי גדול שלהם השנה, שיצא גם במסגרת ה-EP שלהם ב-2009 בגרסה שונה. הפעם הקליפ (היפה) באיכות מעולה.
אני מת על החבורה הבריטית הזו. אפילו שהאלבום השני שלהם מהשנה נשמע קצת ממוחזר ביחס לקודמו, הוא עדיין מלא חיים ועתיר חן וכולל כמה פנינים של ממש. כמו זה, שנשמע כמו תשדיר שירות להוואי, המרענן הרשמי של האי, קלאב טרופיקאנה 2011, שיר שלא נמאס עלי למרות שאני שומע אותו תדיר מאז האביב.
וגם כמו זה, הסינגל הראשון והמעולה מתוכו. אני אפילו יכול לומר שבעיניי הוא טוב יותר מ"אוויר הוואיני", אבל בכל זאת את השני אני אוהב יותר. ואת זה הייתי חייב לשים.
או: כיצד הפסקתי לתעב והתחלתי לחבב את פלורה. האמת שאני עדיין חושב שהיא פוזאיסטית יומרנית, אבל אין ספק שיש לה חודים חשים מאוד למלודיה. אמנם זה היה ברור כבר בפנינים של האלבום הראשון, שהיו לדידי "דראמינג סונג" ו"ראביט הארט", אולם באלבום השני שלה היא כבר הוכיחה לי שהמגע שלה מצליח לספק עוד ועוד שירים מעולים (הגם שבינתיים הם לא משתווים לשניים הישנים שציינתי).
וגם הסינגל האחרון והמעולה. For old times sake.
מתוך עוד אחד מאלבומי השנה שלי, השמיני של ההרכב האיסלנדי הוותיק. שמיני! איך הזמן טס. השיר המרחף המופלא הזה, שגם היה הסינגל הראשון באלבום, הוא היהלום שבכתר מבחינתי. כל כך יפה ומהפנט. לא רק השיר הכי טוב מהאלבום, אלא המשובח ביותר ששמעתי מהם אי פעם.
נושף צמוד בעורפו הוא הסינגל השני באלבום, יפהפה אף הוא.
אח, ללא ספק המקום הראשון ברשימת שירי חדר המיטות של 2011. מזדחל, סקסי, הבס, כלי הקשת – שלמות סולית מהזן של פעם, אבל שנשמעת לגמרי כאן ועכשיו. הקטע הוא שהמילים ממש לא קשורות לאינטימיות או אהבה או משהו בסגנון, אלא סתומות פשר למדי ומתארות… הממ… מישהו, אבל מה שחשוב מבחינתי הוא השאוט-אאוט למוס דף ולשיר הכי יפה שלו, Umi Says.
קואדרון הללו הם צמד דני שעולה וצומח בשנתיים האחרונות. אלבום הבכורה שלהם יצא כבר ב-2009 בדנמרק עם השיר הזה בתוכו, והשנה שוחרר השיר הזה כסינגל עם המוני רמיקסים שעשו מעריצים במסגרת תחרות שהצמד השיק. שמעם הולך וגדל, השנה הם גם התחילו לתור ברחבי ארה"ב כחימום במסע ההופעות של רפאל סאדיק (ע"ע מקום 33).
חבל שהקליפ כל כך איום. הלוואי שמישהו ירים את הכפפה ויעשה לדבר הזה קליפ ראוי. וכמובן.
האנגלים האלה בטוחים שהם כל כך מגניבים עם השמטת אותיות הניקוד שלהם; אצלנו זה מובנה – סבטרקט. זהו שם הבמה של ארון ג'רום, בחור לונדוני עטוי מסכה אפריקנית שמנגן אלקטרוניקה שנעה בין האגפים המינוריים והיפים שלה, לעתים עם סול נפלא ושובה לב, לבין אפלוליות עתירת בסים קודרים שמזכירה לפרקים את הטריפ הופ הניינטיזי. השיר הזה הוא דווקא יוצא מן הכלל באלבום הבכורה שלו, הוא יותר מקפיץ מעמיתיו לאלבום, אבל כמותם הוא אלגנטי, הדוק וגם סקסי ביותר.
זה השיר שמתארחת בו ליטל דרגון, קטע שנראה כי רוב סיכומי השנה עפים במיוחד עליו. בעיניי הוא חביב ותו לא.
איזו פנינה מושלמת של פופ, אבל ממש. כמו פעם, כמו There She Goes או הסאנדייז כזה. שנת 1990 עם הגיטרות הבריטיות הסתוויות, והסוודר, והקפה המהביל, והרגליים שמקופלות מתחת לישבן. הלוואי שכל האלבום השני של החבורה האמריקנית הזו היה טוב באותה מידה, אבל הוא לא מצליח להתעלות לכדי זה, ממש כמו קודמו. עם היכולת שהם מפגינים בשיר הזה, אני ממש מקווה שהם יצליחו לעשות עוד בדברים הבאים שלהם.
הקליפ הרשמי של השיר כל כך טיפשי ולא קשור ומסיח את הדעת מיופיו של השיר, עד שחיפשתי גרסת אודיו בלבד ואגב כך מצאתי את קליפ החובבים המקסים הזה.
בוז'רסקי, האם תיאוריית האיש בתחפושת דוב תקפה כשמדובר בקליפ חובבים?
להשלמת התמונה, רצף בוקר: קליפ 1, קליפ 2, קליפ 3.
מתוך אלבום השנה שלי, השני של ההרכב הבריטי הנהדר הזה, המכיל ערב רב של עשורים וז'אנרים שהמכנה המשותף בין כולם הוא השמחה האדירה שלהם. השיר הספציפי הזה לא רק מעולה בכללותו, אלא גם מכיל את הקטע המוזיקלי האהוב עלי השנה, זה שמתחיל ב-2:13, שכל אימת שהייתי שומע אותו האיברים שלי היו נעים מעצמם. לפעמים הייתי צריך ממש לעצור את עצמי, כשהייתי בפומבי. השיר גם תפקד כצלצול הטלפון שלי לתקופה מסוימת, אבל הוא פשוט היה מבהיל מדי אז נאלצתי להחליף אותו.
וגם זה, שבשלב מסוים היה השיר שהכי אהבתי באלבום. זה השיר שפותח אותו, הסינגל הראשון. וזה הנפלא שחותם אותו. אבל באמת, הכל מומלץ. כאמור, אלבום השנה שלי.
איזה שיר יפהפה. שיר כזה של סוף היום, סוף המסיבה, בזמן שהאורות כבים והמילים נעלמות, כשנוסעים באוטו בחזרה הביתה ולא צריך להגיד הרבה. והמדהים הוא שיש בו את ליין הגיטרה הפאנקי הזה, שבנוסף לשלווה שהשיר משרה הוא גם מצליח להניע בה בעת. זו אחת הסיבות לכך שהקליפ שלו, שזכה מקרב קליפים שעשו להם יוצרי קולנוע מתחילים, כל כך הולם. הוא מציג חבורה של קשישים שרוקדים בשעת ערביים במסגרת פעילות קבועה, מדי יום ראשון בפארק סנטה לוסיה, מרידה, מקסיקו.
האלבום כולו נפלא בעיניי ומפותח בהרבה מקודמו (אני מתייחס לאלבום הבכורה ומשאיר בצד את האלבום האקוסטי), הרבה יותר מוזיקלי והרפתקני בלי לאבד את ההדיקות שלו. הסינגל הראשון משקף זאת היטב.
ואני מת גם על זה ועל זה. את קולות הרקע הנשיים עושה חברתנו מהמקום ה-88, לוסי רוז.
מאה השירים שהכי אהבתי השנה: מקום ראשון, בערך.
זה משהו שלא היה לי מנוס מלעשות. השיר הזה הוא בכלל מהשנה שעברה, ולא סתם אחד שנעלם ממני עד שהכרתי אותו השנה, אלא כזה הכרתי לאורך רוב 2010. האלבום שממנו הוא לקוח היה אחד מאלה שהכי אהבתי ב-2010. כתבתי עליו במצעד ההוא, "כנראה האלבום הכי עמוס פנינים שיצא בשנה החולפת" ועל Something Good Can Work כתבתי, "כנראה השיר שאני הכי אוהב מתוכו". הוא אייש את המקום ה-20.
אז אני נאלץ לתקן את עצמי. What You Know הצליח לחלוף לי מתחת לרדאר ב-2010, ורק כאשר יצא השנה כסינגל, ועוד עם הקליפ הכל כך חמוד הזה, התאהבתי בו כליל. למעשה, מאז תחילת השנה ועד היום הוא היה ונותר שיר שעושה לי שמח כל אימת שאני שומע אותו, לא נמאס עלי אפילו קצת. על כן הוא מקבל את המקום המגיע לו. באיחור אמנם, אבל בכל זאת.
אבל מאחר שזהו מצעד 2011, ומאחר שהוא לא היחיד שאהבתי באותה מידה, TDCC חולקים את המקום הראשון עם שיר נוסף, שאליו נגיע מיד.
מאה השירים שהכי אהבתי השנה: המקום הראשון!
לא העליתי על דעתי שזה יקרה, אבל עם הזמן הבנתי שהוא פשוט טיפס וטיפס וטיפס עד שאי אפשר להתכחש לזה יותר. מדובר בקטע כיפי, מטופש ואדיר שהצליח לגרום לי להתיר מעלי את הרסן ופשוט ללכת עם זה. המקום הראשון שלי ל-2011. אכן WTF.
דווקא את הקליפ הזה אי אפשר לאמבד.
ג'וני, לפאנטה יש טעם של קולה! וואט דה פאק!
טוב, לא באמת.
מאה השירים שהכי אהבתי השנה: המקום הראשון (האמיתי)!
עוד אחד שהיה כאן מראשית השנה ועד אחריתה ולא נמאס עלי. קטע מופלא, נוטה לשלמות. נאמן למילותיו הוא, "Sweet sensation, the music that we play will ease your mind". יש בו איזו איכות דיכוטומית שמצליחה לרחף באוויר בשעה שהיא בוטשת בקרקע. איזה יופי. אני גם מת על הקליפ, שחוזר אל ראשית שנות התשעים ומסיבות הרייב הלא חוקיות.
צ'ייס וסטטוס הוציאו השנה את אלבום הבכורה שלהם אחרי כמעט שנתיים של סינגלים שטופטפו מתוכו, רובם ככולם פשוט מעולים. האלבום כולל כמה קטעים שהייתי מוותר עליהם בשמחה, אבל במקביל גם רגעים מופלאים ממש כמו הנ"ל.
זה האהוב עלי אחרי המקום הראשון. קטע אדיר. ובזה המצוין מתארחת חברתנו מהמקום ה-96, דלילה. וזה, שלא יצא כסינגל, אחלה שיר עם סי-לו.
סיכומים וספיחים
בולטים שנותרו בחוץ: רדיוהד ופי ג'יי הארווי. לא אהבתי את האלבומים שהם הוציאו השנה. במקרה של פי ג'יי פשוט לא היה חיבור, במקרה של רדיוהד היה ממש כעס. אלבום איום, ונתתי לו המון הזדמנויות. בדיעבד אני מתחרט על שלא הכנסתי את Lotus Flower למאייה, סך הכל שיר חביב.
חרטות ממהלך המצעד: ריזל קיקס היו צריכים להיות במקום הרבה יותר גבוה.
שכחתי: בת' דיטו עם שיר טוב שבטח היה מוצא מקום טוב במאייה אילולא נשמט מזכרוני.
כתיבת תגובה