= מיקסטייפ חדש כל שבוע, מוסיקה משובחת, עורכים מתחלפים. ומה עם האוסף שלכם?
= האוסף האולטימטיבי (כל המיקסטייפים של הבלוגספירה הישראלית במקום אחד)
חזרנו לעונה חדשה! הנה האוספים שהועלו לכאן בהפסקה שבין העונה הראשונה לשנייה:
- I Wish I Could Be Someone That Didn't Get the Blues – בעריכת יונתן קוטנר ועמית קלינג
- Songs for Ships and Bowls – משירי הקרדיאקס – בעריכת נדב לזר וארז קריאל
- העתיד זה רק בעוד שנה – בעריכת שחר לנגבהיים
- המיטב של 2009 (חלק ב') של חולוני – בעריכת… חולוני
שחר לנגבהיים הוא גם זה שפותח את העונה החדשה באוסף שכולו דיוויד בואי (ואם תרצו להעמיק, אורן ראב יכול לעזור לכם). קבלו אותו:
להורדה: דיוויד בואי – שנות הזהב
אם מתייחסים למאסה, אני לא אוהב את דיוויד בואי – אני אוהב את המוקדמים, ואחריהם – עשרים שנות חוסר עניין. הוא עבר יותר מדי סגנונות, ואף אחד לא מצא חן בעיניי. אבל הכל השתנה בעשור האחרון. אחרי שהוא זנח את הקו האלקטרוני מדי של Earthling באו שלושה אלבומים שהציגו בואי חדש: פחות פוזה ופאסאדה, פשוט רוקר-על שמזדקן, מפחד מהמוות אבל יותר מפחד לזנוח את תהילת העבר שלו. ועדיין, עדיין אחד מהמוזיקאים הטובים ביותר בעולם.
זה כבר לא זיגי סטארדאסט. זה דיוויד בואי של התקף לב על הבמה, של מעריצות שצעירות ממנו בחצי מאה, של ארבעים שנות אור זרקורים. בלי שימוש במיניות, בלי תחפושות, בלי יותר מדי הצגות.
ואני מת על זה. זה האוסף שמייצג בשבילי את שלושת האלבומים האלה – לא השירים שאני הכי אוהב, אלא השירים שמראים איך נשמע דיוויד בואי, היום. ומבחינתי – הוא נשמע מצוין.
Sunday
Thursday's Child
Afraid
Survive
Slip Away
She'll Drive The Big Car
Fall Dog Bombs The Moon
A Better Future
Pablo Picasso
The Pretty Things Are Going To Hell
New Angels Of Promise
I've Been Waiting For You
Everyone Says 'Hi'
Seven
Never Get Old
Queen Of All The Tarts (Overture)
כתיבת תגובה