אז ככה – את המיקסטייפ שלפניכם הכינו שני חבר'ה: נדב לזר, שבין שלל עיסוקיו מוצא זמן גם לכתוב בבלוג אטמי אזניים; וארז קריאל, שבין שלל עיסוקיו הוא אחד החברים הכי טובים שלי. שניהם מנהיגים את גיליאם, שהיא להקה שפעם נולדה ומאז היא מבליחה מידי פעם להופעה צבעונית (או שתיים). וכשזה קורה אז יש הרבה כיף באוויר, כמו מה שחוויתי בתחילת דצמבר בערב השנתי לזכרו של זאפה באוזן-בר (שהתקיים השנה בפעם השנייה בסך הכל). הם עושים כל כך הרבה מצב רוח טוב! ואני מציין ומדגיש את זה בתור אחד שהוא לא חובב גדול של רוק מתקדם וזאפה, שהם שניים מההשפעות העיקריות שלה. בכל מקרה, אני חושב שצריך לטבוע מונח חדש כדי לתאר את המוסיקה שלהם: הפי-פרוג. אתם יכולים לדגום אותם בעמוד היוטיוב שלהם כדי לקבל על מושג על מה מדובר. ולמה אני מספר לכם את כל זה? כי ביום הולדתו של ישו (שחל ביום שישי בעוד שבוע בדיוק) ייערך ערב מחווה (30 ש"ח, הנה פייסבוק) ללהקה הבריטית Cardiacs שבו ישתתפו לא מעט מגיבורי האינדי המקומי (רם אוריון, גיישה נו, אנטיביוטיקה, פרנץ יוזף – והפתעות!), וביניהם גיליאם. זה הולך להיות מטורף. במובן הטוב של המילה. קבלו מיקסטייפ בטעם קרדיאקס, עם הקדמה מאת ארז ונדב:

<< להורדה >>

נובמבר 2001, כמנהגו בקודש, מכין לי דובי קלטת אוסף, ה-12 במספר. הקלטת משובחת כהרגלו, אבל משהו חריג קורה בשיר הרביעי: אני נופל. אני זוכר את עצמי עומד ברמזור ליד פארק רעננה, בדרך הביתה מדובי, ולא שם לב שכבר ירוק. אני עדיין מנסה לפענח מה קורה בשיר: זה עצבני וזה רועש, אבל זה מלודי ומתוחכם; זה מרקיד אותי, אבל אני עדיין לא מבין את הקצב. Big Ship הוא אחד השירים האהובים עלי עד עצם היום הזה.

-ארז

אצלי הסיפור הוא דומה אך שונה. אח שלי צרב לי דיסק ואמר, או יותר נכון פקד עלי להקשיב. "אתה תאהב את זה", הוא ספק ניבא ספק ציווה. שמעתי את השיר הראשון ועצרתי. "מה זה החרא הזה? המבטא בלתי נסבל, זה מלא רעשים מעצבנים, וזה בכלל נשמע כמו Pאנק על אסיד". המשכתי לשיר השני. הוא אפילו היה יותר נורא. בשלישי ממש התרגזתי. כשהגעתי לשיר האחרון וחזרתי לשמוע את הדיסק בפעם השניה זה כבר נעשה בלתי נסבל. בפעם השישית ששמעתי את הדיסק ברצף הבנתי שאני כנראה מאוהב.

-נדב

בשנות השבעים הקים טים סמית' את Cardiac Arrest. הנפשות הפועלות התחלפו בתדירות גבוהה עד שבתחילת שנות השמונים, תחת השם החדש – Cardiacs, התייצב הרכב צנוע וקלאסי של גיטרה-בס-תופים. אה, בעצם גם קלידים, סקסופון וכלי הקשה שונים ומשונים. היצירה של סמית' איתגרה את המאזין מן הרגע הראשון: שירה צועקת ונגינה בועטת משל הייתה זו להקת Pאנק, לצד תחכום מוסיקלי שלא היה מבייש להקת רוק מתקדם בשיאה, או את פרנק זאפה בכבודו ובעצמו. הטקסטים השנונים, השזורים בשפה גבוהה, צינית ומלאת הומור ביזארי, רק הוסיפו לבלאגן.
הקהל לא ידע איך לאכול את זה: בשביל Pאנקיסטים הייתה זו להקת רוק מתקדם ובשביל שוחרי פרוג זו הייתה להקת Pאנק. מזל שיש גם קאלט.
לפני קצת יותר משנה, אחרי יותר משלושה עשורים של חילופי נגנים, לא מעט אלבומים והופעות – כולם יוצאי דופן, לקה סמית' בדום לב (Cardiac Arrest…) ונותר, נכון לרגעים אלו, ללא יכולת לשיר או לנגן או לתבוע אנשים שמעלים שירים שלו לבלוגים.

Big Ship – השיר שפותח את אלבום המופת Songs For Ships And Irons כולל כמעט את כל המרכיבים של שיר קרדיאקס אולטימטיבי: מפעמוני הפתיחה האלגנטיים, דרך קלידי האייטיז, המורכבות המבלבלת של הבתים ועד להמנון האיצטדיונים שבסיומו. שנאמר, "Hapiness and joy all around the world.".

Gena Lollabridgida – אחד השירים השמחים והאנרגטיים שנכתבו. מרגישים עייפים? מתקשים להתעורר? שימו אותו ב-repeat. יותר חזק מ-8 כוסות של קפה שחור עם רד בול.

R.E.S. – איחוד להקת גיליאם הוא בעצם תירוץ לנגן את השיר הזה. ואנחנו לא לבד: כמעט כל הלהקות שהצטרפו לערב המחווה לקרדיאקס ביקשו לנגן אותו. את הקליפ שלו נסכם במילים: Best video ever for the best song ever

Dog Like Sparky – לא, זה לא שיר אבוד של מיסטר באנגל או אחד הפרוייקטים האחרים של מייק פאטון. אבל זה נשמע ככה כי פאטון, כמו לא מעט מוזיקאים אחרים (ובינהם תום יורק, חברי להקת Tool, חברי System of a Down, Blur ועוד), הושפעו מקרדיאקס.

T.V.T.V – קטע אינסטרומנטלי מבריק שלקוח מפרוייקט צד של טים סמית' שלא ראה אור. רק ב-1989, כשהלהקה הוציאה אסופת קטעים נדירים משתי הקלטות הראשונות שלה, שיוצרו באופן בייתי וחולקו רק בהופעות, הוא זכה לעדנה מחודשת. בפתיחת הקטע מופיע ציטוט משיר אחר של הלהקה – Nurses Whispering Versus – מנהג שחוזר על עצמו בשירי הלהקה מפעם לפעם.

Bellyeye – דמיינו את Blur פוגשים את Suede פוגשים את… קרדיאקס! מקרה נדיר, אחד מכמה, בו הפוטנציאל המסחרי של הלהקה מרים ראשו ומיד שוקע בחזרה בים של אי נוחות. מה שמוכיח שאם הם רק היו רוצים, קרדיאקס היו יכולים להיות חזקים בבריט-פופ.

My Trade Mark – עם כל התחכום והטירוף של קרדיאקס, מדהים להיזכר שהם התחילו כלהקת Pאנק. להקת Pאנק קצת מוזרה, אבל בכל זאת.

Susannah's Still Alive – אלמלא יוטיוב והפלייליסטים שבו כלל לא היינו יודעים שקרדיאקס הקליטו גרסת כיסוי. ואלמלא היינו יודעים שהשיר במקור של הקינקס כלל לא היינו מנחשים שזו גרסת כיסוי.

To Go Off And Things – זה מטוס? זו ציפור? לא, זה שיר Pאנק ב-7 רבעים. מסתבר שיש דברים כאלו.

Blind in Safety and Leafy in Love – וויליאם ד. דרייק היה הקלידן המיתולוגי של הלהקה. כשעזב הלהקה חשבה שהוא חסר תחליף, והעדיפה להופיע עם פלייבק של תפקידי הקלידים שלו. במהלך השנים הוא תרם כמה שירים משל עצמו לקרדיאקס, שהציגו צד שונה של הלהקה.

Day Is Gone – טים סמית' תמיד התנגד לטענה שקרדיאקס מנגנים את מה שמבקרי המוזיקה כינו "פרונק", שילוב של Pאנק ופרוג, וטען בתוקף שהם מנגנים פופ פסיכדלי. הוא כנראה פיספס את הקשר בין המילה "פופ" למילה "פופולרי". אבל דווקא בשיר הזה, שבאופן חריג מציג הרמוניות קוליות לכל אורכו ומבנה פשוט יחסית , הוא כמעט עונה על ההגדרה הזו.

Odd Even – בשנות התשעים טים סמית' קנה לראשונה גיטרה אקוסטית, או לפחות כך זה נדמה. השיר הזה יכול היה בקלות להיות שיר אבוד של ELO עם הלחן הפופי הקליט שלו ועיבודי הקולות המתקתקים שלו (טוב, למעט הדקה האחרונה שלו, שלא יכולה להיות שום דבר חוץ מקרדיאקס. או זאפה). הוא לקוח מתוך Sing To God, אלבום כפול, גרנדיוזי ומגוון מתמיד שיצא ב-1995 לאחר כמה שנות שתיקה.

Everything is Easy – הכל קל, חוץ מלנגן שירים של קרדיאקס, אבל דוקא השיר הזה הוא יחסית פשוט (פשוט עד כדי כך שמשתמשים בו מפעם לפעם בפרומואים בערוץ 2!). זה השיר השלישי במיקש'טייפ שלקוח מ-Songs For Ships And Irons, ואם היה אפשר היינו מכניסים את האלבום כולו. שיר אחר מהאלבום נמצא במיקש'טייפ קודם שהופיע פה בבלוג.

Come Back Clammy Lammy – עכשיו, כשאנחנו מתקרבים לסיום, אפשר להניח את הקלפים על השולחן: קרדיאקס יכולה להיות להקה חופרת. אבל זה בסדר, זה כמו דיקור סיני – זה כואב בהתחלה אבל באיזשהו שלב אתה מבין שזה גאוני.

Piffol Three Times – ובכן, Piffol זה כידוע… לא משנה, תעזבו. בקטע אינסטרומנטלי, למי אכפת מה אומרות המילים. גם הוא לקוח מתוך אותו פרוייקט צד גנוז של טים סמית', והוא אחד הקטעים השאפתניים והמורכבים ביותר שלו.

Is This The Life – גם ללהקת קאלט נידחת מגיעות 15 דקות תהילה, או 3 וחצי במקרה הזה. אם השיר הזה נשמע לכם מוכר, זה כנראה כי ראיתם את הקליפ שלו פעם ב-MTV, או ששמעתם אותו בגל"צ. זה אולי המקום לציין שהמוסיקה של קרדיאקס דלה בסולואים של גיטרה, אבל כשהם סוף סוף מגיעים – כל תו בקהאם.

The Safety Bowl – שיר ערש מכושף לסיום, שמציג שוב את הצד הרך יותר של הלהקה. אם עדיין לא השתכנעתם שקרדיאקס היא להקה גדולה, זה הזמן לשמוע את האוסף מההתחלה. עד הפעם השישית זה יעבור.

תודה ולילה טוב!
נ. ו-א.

4 thoughts on “מיקסטייפ אורח: Songs for Ships and Bowls – משירי הקרדיאקס

  1. מומו הכובש הגיב:

    ההורדה נקטעת ומצ'טקמקת כל פעם מחדש. יש אפשרות להעלות לראפידשייר או מקור יציב אחר?
    תודה!

  2. מומו הכובש הגיב:

    קבל ביטול, בנסיון החמישי זה ירד בסדר.

  3. נעם הגיב:

    תודה על אוסף מופלא וערב מחווה מופלא לא פחות באוזן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *