Artist: Tori Amos
Single: Past The Mission
Released: May 28, 1994

~ פוסט אורח ~
כחלק מהסדרה לפני 20 שנה שבמהלכה אני וכותבים נוספים חוזרים אל השירים הגדולים של שנות התשעים.

tori

נועה דרור

פעם, בניינטיז, לפני שמנועי חיפוש היו מחווטים לתת ההכרה שלנו, הדרך היחידה להבין על מה שיר מסויים היתה להקשיב לו היטב. ואז שוב. ושוב. ולדבר על זה עם חבר. ולתהות ולהפוך בסוגייה ולתת לעיסוק בתוכן של שיר לפכות במורד תודעתך ולטוות קורים בפאתי ספקותיך. ואם, כמו בחוברת הזעירה שהיתה מצורפת לקלטת (כן-כן) של Under the Pink, המילים עצמן היו בלתי קריאות והדיקציה של הג'ינג'ית המלכותית ששרה את השיר היתה, איך לומר, לא הכי ברורה – וול, יכולת רק לקוות שהבנת את רוב המילים ולנחש את השאר.

מתישהו אחרי שקניתי את Under the Pink גיליתי שיש שיר על אונס. מישהו מלמל על זה משהו ערב אחד, בקן של הנוער העובד ולא יסף, לא טרח לפרט באיזה אלבום או מה שם השיר זה. לא היה מנוס מלהתאבסס. האזנתי לאלבום שוב ושוב בניסיון להבין מה מתחולל מתחת לורוד ובסוף הגעתי למסקנה שזה חייב להיות Past the Mission.

משהו בשיר הזה מדיר שלווה אפילו יותר משאר השירים באלבום. המלודיה בבתים עליזה מדי והפזמון נשבר לכדי געש פסנתרים דרמטי. יש עלילה לשיר ובמיטב מסורת טורי – היא סתומה, אניגמטית ושוזרת רצף אסוציאציות שנהיר רק בעננים הכתומים שלה. אבל הנימה האלימה מורגשת היטב – הגופה שנמצאה, משהו זר ומהפך קרביים שקורה מאחורי מבנה המיסיון ודלת הכלא ואלוהים של טורי, נוכח-נפקד כהרגלו, רועם ומצמית בהיעדרו. משהו רע קרה שם.

שנה או שנתיים אחר כך קניתי את Little Earthquakes והבנתי בדיוק מופתי איזהו השיר על האונס. נאלצתי לוותר על התיאוריה שלי, אבל מה שנשאר מ-Past the Mission הם געגועים עזים לתקופה שבה הקונטקסט לא נכפה על המוסיקה. יכולת לבוא לשיר טאבולה ראסה, בלי לדעת דבר על נסיבות כתיבתו או על יוצרו. וזה חשוב, כשמדובר באמנות בכלל ומוסיקה בפרט, בשביל ההאזנה הטהורה והבלתי אמצעית וכדי שאפשר יהיה להתמסר למלוא עוצמת החוויה הרגשית המטלטלת, הרועמת, המצמיתה.

האירוניה הגדולה היא שבמסגרת ההכנות לכתיבת הקטע הזה (מה, אתם לא מתכוננים לקראת כתיבה על מוסיקה?), קראתי קצת על Past the Mission וגיליתי ראיון נידח שבו טורי מספרת שהשיר עוסק באלימות מינית וכל האלבום הוא ניסון דה-קורבניזציה שלה אחרי האונס.

ניצן פינקו

הקטע עם טורי זה שהיא החברה הכי טובה שלך שמספרת לך סודות ושמה את הלב שלה על צלחת ומגישה לך והופכת את העולם שלה לשלך – ולא עוצרת לחשוב על זה אף פעם – אבל בו זמנית תמיד נשארת אניגמטית.

היא לוקחת סכין ושמה ביד שלך וחושפת את העורק הראשי שלה ואומרת "אני יודעת". היא יודעת את כל הסודות של העולמות האחרים שהיא כבר לא מבקרת בהם והיא לא תספר לך עליהם לעולם.

הקול של טרנט רזנור בשיר הזה הוא "הדממה שממלאת את הבית כשאף אחד לא יכול לישון". מרחף בקצות האצבעות מעל השיר הזה, אפוף בקסם שבחוסר המחויבות.

וכמו המסתורין שמרחף במילות השיר גם הקשר בין טורי לטרנט הוא תעלומה. מסתמן שקורטני לאב קרעה אותם אחד מהשני, והוא נזהר בכל מילה כשהוא מדבר עליה, אבל מצהיר שהרגשות שלו עדיין שם, והיא מתחמקת – ואפשר רק לתאר כמה יפה והרסנית הייתה יכולה להיות האהבה שלהם. ואני מדמיינת את זה כי המפגש של הקולות שלהם לא מפסיק לעשות לי צמרמורות כבר יותר מעשור. הם מביאים אותך אליהם למקום בו הקליטו את השיר, לבית של שרון טייט בלוס אנג'לס, לקירות האימה והטירוף, העדינות שבקול של טרנט רזנור מהדהדת בין החדרים.

המילה roses תמיד נשמעה לי כאילו הומצאה במיוחד כדי שיוכל לשיר אותה בשיר הזה.

2 thoughts on “I once knew a hot girl

  1. ליבי הגיב:

    כתבתן כל כך יפה, אחיות. אני רק אוסיף, שאילה (כן, זאת ממאזי סטאר. היא הכירה לי הכל בתקופה הזאת) התבאסה על השיר הזה. הוא נשמע לה מסחרי מדי. אני שאלתי את עצמי, באיזה עולם השיר הזה יכול להיחשב מסחרי, אבל גם קצת הבנתי אותה. הוא באמת חריג בקליטותו המעצבנת. הוא איפשר לי לא להקשיב למילים ורק להידבק במנגינה (מה שאני עושה ממילא בדרך כלל). נשאר לי רק "היי, מצאו גופה. לא בטוח שהיא שלו, ועדיין הם משתמשים בשם שלו". זה המשפט היחיד שנתקע לי בראש. שלא יהיה ספק, ידעתי את כל המילים. שרתי אותן כמו מזמור דתי, בדבקות של נערה שאוהבת את טורי איימוס ויש לה דיסק (לא שהמילים עם הארט האפור והפרדת הצבעים הלא מוקפדת בדיסק עזרו לקריאה). זה בעצם השיר שהכי פחות אהבתי בדיסק הזה. עכשיו אני פתאום קוראת על טרנט רזנור ועל הבית של שרון טייט (אללה איסתור), ומגלה דברים שלא היה לי מושג עליהם בגיל 14. אז תודה על זה. 🙂

  2. דודו הגיב:

    שתיכן כתבתן נורא יפה, וגם שמחתי על הלינקים להמשך התעמקות בפרטים 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *