לאחרונה ציינו בכמה מקומות אניוורסרי מרשים ביותר של 30 שנה לפרק הראשון של "זינוק לאתמול". ל-Quantum Leap אין את קהל המעריצים הגדול של סדרות כמו סטאר טרק או גודילות קולנועיות כמו סטאר וורז. זאת סדרה די קטנה, שהיו לה רק 5 עונות ואפס המשכים, אבל נדמה שכמו סדרות קטנות וממזריות אחרות, היה לה את האלמנט שגרם לצופים.ות בה להתאהב ולהישאר בזיכרון שלהםן להרבה זמן. אני הדוגמא החיה לכך; התחלתי לצפות בה כשהייתי ילד בן 10 או 11 (אולי 12), וגם קרוב ל-30 שנה אחרי אני עדיין זוכר אותה לטובה. כפי שכתבתי ברשימה שתופיע בהמשך הפוסט, זו הסדרה שלימדה אותי כמה דברים על איך לעשות טלוויזיה שנוגעת, על בניית דמויות שמזדהים איתן, על תפקידה החשוב של המוזיקה בטלוויזיה ובקולנוע, ועל עוד[…]

לכבוד פורים ערכתי לרדיו הקצה שעה של סאטירה פוליטית מכאן. התכנית מבוססת ברובה על חומרים שגדלתי עליהם, בעיקר מהטלוויזיה, ששודרו בטלוויזיה בשנות השמונים והתשעים, בשילוב עם קטעים בודדים מפני שנולדתי וכמה דברים יותר עכשוויים. אני קורא לזה "צילום מצב" של החברה הישראלית ב-40 השנים האחרונות. במהלך השבוע שבו אספתי חומרים לתכנית ניסיתי לחשוב מהם קטעי הסאטירה שהכי זכורים לי והכי אהובים עלי, ובעזרת עצות מהרשתות החברתיות, יוטיוב וערוצי נוסטלגיה נהדרים כמו זה, הצלחתי גם להיזכר בכמה דברים ששכחתי ולהכיר דברים חדשים (בעיקר מ"ניקוי ראש"). השעה הזאת עמוסה בחומרים וכך בדיוק רציתי את זה, מעין קולאז' רדיופוני, ששואב מתכניות הטלוויזיה שהן החשודות המיידיות כמו ניקוי ראש והחמישיה, אבל גם ממקומות שלא היינו חושבים עליהם מיד בהקשר של סאטירה (כמו "סיבה למסיבה",[…]

לפניכם התרומה הצנועה שלי לקדחת סיכומי השנה שהסתיימה זה מכבר: הרגע הקומי הגדול של 2008. במקרה או שלא, זהו גם רגע מוסיקלי. הרגע הזה הוא בעצם החצי הראשון של הפרק השני בעונה השביעית של פאמילי גאי שהתחילה לרוץ לפני כמה חודשים. מה שקורה במקרים רבים זה שהפרק מתחיל עם איזה סיטואציה, והדמויות יעשו ויגידו כל מיני דברים שיובילו אותם, כעבור שתיים או שלוש או חמש דקות, למה שיהיה הסיפור של הפרק. בפרק הזה, פיטר לוקח את המשפחה לדיינר פיפטיז ואז, דקה וחצי לתוך הפרק, מתחיל החלק המקדים שלו והוא נמשך עד לתזמון 9 דקות. משם ועד סוף הפרק, יש איזה עלילה לא מעניינת עם ישו שחוזר אלינו והופך לסופרסטאר (כן, שוב הסיפור הזה) אבל זה מה זה לא חשוב, כי[…]