אורי לוטן ז"ל

קיבלתי עכשיו Email שהגיע מקוואמי לכל רשימת התפוצה של "הקצה" (זאת הרשימה של האנשים שמקבלים באופן קבוע את רשימות השידור של התכנית שלו בגלגלצ). הנה האימייל, כלשונו:

היי
לא חושב שאי פעם השתשמשתי במייל של "הקצה" כדי לכתוב משהו כזה, זה לא קשור ישירות לתוכנית , וזה קצת, בערך, אישי.
הרגע קראתי , שהבוקר הלך לעולמו אורי לוטן. כשהגעתי לגל"צ כעורך מוסיקלי, פעם בשבוע הייתה מגיעה קבוצת נערים ונערות ומתנחלת בין חצות לשתיים בלילה באולפן ה' של התחנה. אורי לוטן היה יושב ומשדר שם, והם בלעו בתאווה כל צליל גיטרת וינטאג' חשמלית שהגורו שלהם השמיע . כשהיית עובר ליד האולפן היה נדמה שזו בעצם קומונה פסיכדלית מסן פרנסיסקו, שלך תדע מה באמת היא עושה שם בתוך האולפן. וזה היה המון גרייטפול דד, שהוא סגד להם, אבל ממש לא רק. אורי היה משדר שם הארד-רוק, פסיכדליה,קאונטרי-רוק, רוק מתקדם, בלוז, אורכו של קטע מעולם לא היה פונקציה שהיה צריך מבחינתו להתחשב בה, סולואי גיטרות רצו שם שעות, ולא היה כזה דבר ששיר שהוא רצה לשדר לא יכנס מתחילתו ועד סופו. אני זוכר פעמים, בהן שדרן/ית שאחריו היו מתארגנים על "לא רוצים לישון", אבל אורי לא היה נותן להם להתחיל עד שבע-שמונה דקות מסוף השידור שלו ותחילת השידור שלהם, תוך כדי שהוא מנגן אייר-גיטאר ומיילל את כל הסולו בעל פה. אם מישהו אחר היה עושה את זה , זה חופשי היה מעצבן. אבל במקרה של אורי, אין אפס, זה היה מקסים.
אמנם לא בדיוק החזקנו את אותו טעם , אבל תמיד החזקתי ברמות קשות מהתשוקה הפראית שהייתה לו למוסיקה ששידר. הוא היה מהמחנכים הגדולים בארץ לרוק ופסיכדליה, עוד הרבה לפני אותם ימי "ציפורי לילה" בשנות התשעים, והאהבה שלו לאותם דברים מסוף הסיקסטיז אל תוך הסבנטיז בערה באותו כח בכל השנים, כאילו הוא משמיע את הדברים האלה בכל פעם- בפעם הראשונה.
ועכשיו, כשהלב שלי התמלא עצב, נזכרתי ברגע הכי אישי שהיה לי עם "ציפורי לילה" של אורי. זה היה כשהוא השמיע את "roll right stones" , אחד הקטעים המופלאים יותר של להקת TRAFFIC (של סטיבי ווינווד, ג'ים קפלדי ושות' ) מהמאסטרפיס שלהם "shoot out at the fantasy factory" מ-73'. זו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה ששמעתי את השיר הזה ברדיו, מחוץ לתקליט שהייתי חורש עליו בבית :
"עד שאמצא, לאן אלך, לאן אלך
איני יודע , איני יודע, איני יודע לאן
החלל נמצא בין עיני
פותח את הרקיע השמיימי
המוות מחכה עם שערי פנינים
אלה שהופנטו
שנים רבות באו וחלפו
הלכו להביט באבן ניצבת
כמה במעגלים, כמה לבד
עתיקה, בלויה וקרועה ממזג האוויר
הם מצמררים אותי עד לשד עצמותי
רבים מאלה אפשר לראות
במקומות שקטים , שדות ירוקים
של שדרות שיחים עם שמות אין קץ
אבל הדבר היחיד שנשאר
הוא האבנים שמתגלגלות נכון
דור החלל לפני עיני
פותח את השמיים
צועד לאט על שערי הפנינים
עבור אלה שהופנטו
שנים רבות באו וחלפו
אבל הקידמה צועדת לאיטה
בצבעו של הטבע, היא מסתירה את הכתם
כי כולם מאבדים את השפיות
והיחידות , הדבר היחיד שיחזיק מעמד
הן האבנים שיתגלגלו נכון."
אני מקווה שמצאת אורי
ביי
קוואמי

עכשיו זה שוב אני כותב. ב-1996 הייתי תלמיד תיכון בן 16, שלמד בכיתה י' בתיכון אלון ברמה"ש. היתה לי תשוקה גדולה לשדר ברדיו, והייתי מאזין לתכנית שאורי לוטן שידר ברדיו ללא הפסקה, 103FM. התכנית שודרה בין 10 ל-11 בערב כל יום וקראו לה "סך הכל רוקנרול". הוא שידר שם רוק קלאסי ואחר, בעיקר משנות ה-60 וה-70, ואני זוכר שהפעם הראשונה שבה שמעתי את Comfortably Numb והייתי מודע לזה ממש היתה בתכנית ההיא. במהלך התכנית הוא היה מפרסם את מספר הטלפון באולפן ואומר למאזינים לבקש איזה שירים הם רוצים לשמוע, ולטלפון הוא היה עונה בעצמו, לא איזה מפיק. כך יצא שלמרות שלא הכרתי כמעט כלום ממה שהוא שידר, הייתי מתקשר לתכנית ומדבר איתו קצת, מידי פעם. בשלב מסויים הוא התחיל לארח מאזינים בתכנית. זה היה ביום קבוע (שלישי אני חושב). כשהוא אירח מאזינים הוא פשוט נתן להם להשמיע איזה מוסיקה שהם רוצים, ובד"כ היא היתה ברוח התכנית שלו, אבל הוא נתן להם יד חופשית. כשהבנתי את זה – ישר קפצתי על ההזדמנות וביקשתי ממנו לבוא להתארח. הוא הסכים. ב-12.3.96 שידרתי את שידור הבכורה שלי ברדיו, יחד עם אורי לוטן ב-103FM. הבאתי איתי גם את רני לאולפן ובחרנו מוסיקה לשעה אחת שהיתה מורכבת מדברים שאהבנו והיו חסרי כל קשר אחד לשני. הופתעתי מזה שהוא לא רוצה לדעת מראש איזה מוסיקה אנחנו הולכים להביא. היו כמה שירים שלא היו לנו אז ביקשתי ממנו שיביא מהתקליטיה. במהלך השעה ההיא התרגשתי מאוד בהתחלה, אבל עם הזמן השתחררתי קצת. הכנתי פתיחה לתכנית שרני קריין, שהיתה מבוססת על הפתיחה של "זינוק לאתמול". השמענו שירים וביניהם דיברנו עם לוטן, קצת על השירים וגם על קצת על דברים אחרים. בסוף השעה הזאת (שעברה לי הכי מהר שאפשר) כ"כ נהניתי שידעתי שנולדתי לדבר הזה, לרדיו. אורי לוטן היה כ"כ נחמד ולא מתנשא למרות פער הגילים הגדול בינינו. הוא תמיד דיבר בהומור, אבל הכי חשוב שהוא דיבר אלינו בגובה העיניים. הוא היה סטלן אמיתי (כראוי לחובב גרייטפול דד אני מניח) והוא היה איש טוב.
הקלטה של השידור עם לוטן מ-96'