Artist: Roxette
Single: Crash! Boom! Bang!
Released: May 9, 1994

~ פוסט אורח ~
כחלק מהסדרה לפני 20 שנה שבמהלכה אני וכותבים נוספים חוזרים אל השירים הגדולים של שנות התשעים.

roxette1

שירה שקד
'וואו, רוקסט חדש!' אני זוכרת שחשבתי לעצמי. כבר אז זו היתה מחשבה שהבנתי שעדיף להצניע, בעיקר משום שרוב חברי לכתה לא חלקו את אותה התשוקה, בלשון המעטה. אבל עדיין – כל כך, כל כך שמחתי. ידעתי שזה הולך להיות יום אדיר.

זה היה בכתה חי"ת. מול עירוני ד' על טהרת היודה מכבי נצצה לה במלכותיות חנות הדיסקים (ההיה זה סניף של פיקדילי?), ואני רק פינטזתי על איך אני מרימה כסא על שולחן בסוף היום וטסה לרכוש את השלל. אני גם זוכרת איך לא נתתי לעצמי לפתוח את העטיפה השקפקפה באוטובוס עד שאחזור הביתה ואוכל להתרכז. בבית קרעתי את הניילון , הסנפתי את הריח של החדש ופינקתי את מערכת הסטריאו הרב-תכליתית שלי באוכל טרי. פתחתי את חוברת האלבום והחלטתי לאהוב את הדיסק עוד לפני ששמעתי אותו.

איך שמחתי שזו גם היתה ההחלטה הנכונה!

אני זוכרת איך התפוצצה לה הפתיחה של Harleys & Indians ואת מד העונג שלי נמתח לדום. איזו דרך לפתוח דיסק! ערגתי לרגע בו אקבל כבר רשיון עוד שנתיים-שלוש, על מנת שאוכל להדהיר את הרכב שלי עם השיר הזה.

ואז עצמתי עיניים ונתתי ל- Crash! Boom! Bang! להיכנס.

רק שנתיים קדימה, כשחברי מוזס בא אלי יום אחד ושמנו את הדיסק, הבנתי ששפר עלי מזלי, כיוון שהוא היה בשוק לשמוע לראשונה את הפתיחה הזו מתנגנת. מסתבר שבגירסת הדיסק שלו הפתיחה הרכה לשיר לא נכללה והוא למעשה הפסיד את אותן 15 השניות של קול המלאכים המלחש, אותה אקספוזיציה מלנכולית, אך משום מה נחסכה מהגירסא שהיתה למוזי בדיסק המוזל שלו. להביט בו שומע את הפתיחה הזאת בפעם הראשונה בגירסת הדיסק המלאה היה תענוג, כי זה הזכיר לי בדיוק מה אני חשבתי כששמעתי אותה לראשונה – פר עשה זאת שוב, ובגדול. הבן אדם גאון.

וכך, ככל שהשיר התקדם – נשאבתי. עם כל נגיעה מז'ורית שצצה במפתיע מתוך ים העצב האדיר הזה, עם  קולה המרוסק של מארי אשר מרגיש כמו בלון קרשנדו אדיר שעוד רגע יתפוצץ עם כל בית שנחשף, עם המיתרים הבומבסטים שמגיעים בדיוק ברגע השיא (ב'שיא' פארט, כמו שאני מכנה אותו)…
הכל ביחד מצליח להיות כל כך רוקסט. ועדיין, דווקא השיר הזה הוא לא השיר האהוב עלי ביותר בדיסק הזה.

האמת היא שחריש עמוק ומחרך על הדיסק רק גרם לי להבין שהרווחתי ובגדול. זה פשוט משום שרובם המכריע של האנשים, אפילו אוהבי רוקסט לייט, אלה שנתקעו אי שם ב It Must Have Been Love, Joyride וכאלה, לא יזכו להכיר את אותן הבלדות היפהפיות שלי ניגלו כמו סוד מבורך באותה התקופה.

כשרוקסט ביצעו את First Girl on the Moon ואת Love is All באתונה לפני שלוש שנים בטור העולמי המפתיע שלהם הייתי באקסטזה. מעניין שברוב ההופעות שלהם נדיר שהם מבצעים את אותן הפנינים מקראש בום באנג, ודווקא אז בחרו לפנק. זה האלבום הרוקסטי שקיבל אצלי את המקום השני והמכובד, ועד היום נמצא אצלי באותו הדירוג.

דווקא השבוע מתקיים האירוויזיון, ומעניין. כשחושבים על זה, רוקסט הם בעצם הדבר הכי טוב שקרה לשוודיה מאז אבבא. לא חושבת שהיה ממש משהו באמצע, ואשמח להתבדות. רוקסט תמיד ידעו לקחת אותי לשבדיה. הם, מבחינתי, זה לשכב במיטה אחר הצהרים ביום הכי חם ומסריח בקיץ, לתת להם לעשות את מה שהם עושים ולהרגיש איך אני מתחממת לי בבית-עץ מול גיצי אח בוער בערדליים וטריקו משובצים בעוד ממתינה אני למיפלס השלג בחוץ שיירד קצת. עם קצת עזרה של Milk and Toast and Honey, כמובן.

אלעזר מאק
כשאתה מתחיל להעריץ להקה ומאזין לאלבומים הישנים שלהם, התחושה היא שהם תמיד היו שם. כשהתחלתי להעריץ את רוקסט נגנבתי מהאלבומים הישנים שלהם שהצלחתי לההניח את ידי עליהם ובמיוחד האחרון שיצא להם עד אותה תקופה – Tourism. כעבור זמן קצר התנסיתי פתאום בחוויה חדשה: להקה שאני מעריץ, מוציאה אלבום חדש. פתאום אני מגלה את השירים החדשים שלהם ביחד עם כולם, ומרוב התרגשות אתה לא יודע אם השירים באמת טובים כי אתה כבר כולך משוחד ומאוהב באופן טוטאלי.

אני חושב שזה היה האלבום שהכי התרגשתי לרכוש בחיים שלי. הקשבתי לו כל כך הרבה פעמים ובמשך תקופה ארוכה הוא גם שימש לי כשעון מעורר במערכת הסטריאו הישנה שלי. (אני מניח שגם אם אקשיב עכשיו לגיטרות החשמליות בתחילת הטראק הראשון אני ארגיש שהגיע הזמן להתעורר…)

ולסיום וסתם כדי לסייג את כל ההצהרות על הערצה עיוורת יש שם כמה טראקים שמההתחלה לא התחברתי אליהם כמו 4 ו-7, אבל את מרבית האלבום אני אוהב מאוד עד היום כולל כמובן שיר הנושא היפה, Crash! Boom! Bang! שכשאני שומע אותו אני נזכר כמה היה לי מוזר להאזין לו בפעם הראשונה ולגלות את הקונטרסט הפסיכי בין השם שמבטיח לך רעש וצלצולים ובין הלחן העדין שלו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *