יש לי עותק בודד של האלבום החדש של דפש מוד, Sounds of the Universe (המהדורה הרגילה). רוצים לקבל אותו מתנה? כל מה שאתם צריכים לעשות זה להשאיר תגובה על הפוסט הזה עם האימייל האמיתי שלכם. ביום שני אגריל את אחד המגיבים, והוא יקבל לביתו את הדיסק החדש.
את דפש מוד גיליתי ב-1993, כשיצא האלבום Songs of Faith and Devotion. זה התחיל כשעופר נחשון השמיע בקופסת הלהיטים את I Feel You בפעם הראשונה, ואמר שזו השמעת בכורה עולמית, שבוע לפני כולם (מישהו יכול לאשר או להכחיש שזה באמת מה שקרה?). אני לא זוכר שהתלהבתי במיוחד, כחובב פופ באותה תקופה זה בעיקר נשמע לי מוזר. בהמשך עופר והחברים ערכו את מצעד להיטי כל הזמנים של דפש מוד (עד לאותה תקופה, כמובן) ולמקום הראשון הגיע Enjoy The Silence, ואני זוכר שהתגובה שלי הייתה – אה, אז ככה קוראים ללהקה שעושה את השיר הזה. אחר כך התחילו לטחון את הקליפים שקורביין עשה מהאלבום הזה ב-MTV, ואני נדלקתי עליהם וביקשתי שיקנו לי את הדיסק. אבל התאכזבתי מהשירים שלא יצאו כסינגלים, ובערך בנקודה הזאת נעצרה ההתלהבות. במהלך ארבע השנים הבאות אני אלמד להתאהב בכל שירי SOFAD, עד שיגיע Ultra ב-1997. כשראיתי בפעם הראשונה את הקליפ של It's No Good כבר ממש התרגשתי ובאותה תקופה מצאתי את Violator באיזה בית של חבר ומכאן ההדרך להתמכרות הייתה קצרה. התחלתי לקנות את הדיסקים שלהם בטירוף (יחסית לאותה תקופה) וזו הייתה הפעם הראשונה שגם קניתי סינגלים. נצמדתי ל-MTV כדי להקליט את הקליפים שלהם, ואני זוכר גם ששם הלהקה היה אחד הדברים הראשונים שחיפשתי בדבר החדש הזה שנקרא "אינטרנט". תאמינו או לא, אבל כבר אז היו להם כמה אתרים, ואחד מהם הפך לימים לאתר הרשמי הכל כך מרשים שלהם. בסופו של דבר ההתלהבות מהלהקה הזאת הסיעה אותי ואת ארז לטורקיה, להופעה בסיבוב של Exciter ב-2001. אני חושב שאני יכול גם לקחת קרדיט על המרתם של כמה מחבריי לדת החדשה הזאת.
אז למה דווקא דפש מוד? מה כל כך מיוחד בהם? מה הופך אותם ל-הלהקה הלועזית של כל הזמנים (עבורי וגם לכמה מיליונים ברחבי העולם)? כמו בסרט טוב, זוהי עבודת הצוות שיוצרת שלם שהוא יותר מסך חלקיו. בבסיס המשוואה הזו נמצאים השירים שכותב מרטין ל. גור, שירי אהבה אפלים שרק הוא יודע לכתוב. שירי פופ פשוטים ויפהפיים שמצליחים לגעת ולרגש. וזו הדרך שבה דייב גאהן שר את המילים והלחנים האלה. חלק גדול מהאהבה ללהקה הוא בזכות האנשים שעבדו עם הלהקה והיו שותפים ליצירה בתחומים שונים, כמו Flood שהפיק יחד איתם את אלבומי המופת Violator ו-SOFAD. ובעיקר אנטון קורבין, עם הקליפים שלו, התמונות, עטיפות התקליטים, עיצובי הבמה ותיעודי ההופעות. אלה כל הדברים האלה לחוד והכל ביחד, שיוצרים את רצף היצירה הנפלא הזה, מ-1981 ועד היום. טוב, אז המוסיקה שהם עושים בשנים האחרונות כבר לא מרגשת אותי כמו החומרים המוקדמים יותר, אבל בשבוע הבא זה יהיה ממש לא משנה, כי אני שם בשביל ההתלהבות שהייתה שם בשנים הראשונות. דפש מוד, לייב אין רמת גן. סוף סוף.
ידעתי שאני חייב לחגוג כאן את ההופעה הזאת, ולא מצאתי דרך טובה יותר לעשות את זה מיצירת אוסף חדש שירכז את הקטעים האהובים עלי של הדפשים. אבל כמו שכבר למדתי בעבר, זה קשה עד בלתי אפשרי להכניס הכל לדיסק אחד, אז החלטתי לחלק את האוסף לשלושה חלקים, והוא יתפרסם כאן בהמשכים במהלך השבוע. כל אחד מהחלקים יהיה מוקדש לרמת היכרות אחרת עם הלהקה. מה זאת אומרת רמת היכרות? בוא נגיד שכמעט כולם מכירים את דפש מוד בצורה כזו או אחרת. רמת ההיכרות הראשונה תהיה המאזין האקראי לגלגלצ, שייתקל בד"כ בשלושה שירים: Enjoy the Silence, Shake the Disease ולעתים גם ב-Walking in my Shoes. רמת ההיכרות השניה כוללת את הסינגלים/להיטים שלהם, שאותם יכירו אלה שקנו את האוספים, או כאלה שהיו צמודים ל-MTV בשנות התשעים בעיקר. הרמה השלישית היא היכרות עם שאר השירים של הלהקה, אלה שלא תכירו אם לא תאזינו לאלבומים. ובנקודה הזאת מגיע החלק הראשון של האוסף שלנו. יש פה, די בפשטות, את השירים שאני הכי אוהב של דפש מוד שלא יצאו בסינגלים. אין פה ייצוג לכל האלבומים, אבל אלה השירים הכי יפים שלהם לעניות דעתי. האוסף מיועד בעיקר לאלה שמכירים רק את הלהיטים ורוצים להכיר קצת יותר, וגם לאלה שהכירו פעם אבל קצת שכחו. זוהי לא ממש הכנה להופעה (אלה לא שירים שהם עושים בלייב) אבל אם אתם רוצים, אתם יכולים להתייחס אליו כאוסף שיכניס אתכם לאווירה.
73 דקות, 102 מ"ב – להורדה ליחצו על התמונה:
ואם כבר ספיישל, אי אפשר בלי קצת וידאו להמונים. דפש מוד צברו לא מעט הופעות טלוויזיוניות בשלושה העשורים האחרונים, אבל מעטים מודעים לפעם הראשונה שבה הם הופיעו על המסך הקטן. זה היה בתכנית מוסיקה ששודרה בתחילת שנות השמונים בערוץ מקומי באזור לונדון. באוגוסט 81' הם יצאו לבדוק את סצינת האלקטרו-דיסקו העולה, ואחת הלהקות שבהן התמקדו הייתה "דפשה מוד", להקה אלמונית בתחילת דרכה, שארבעת חבריה הם ילדים חמודים מבסילדון (זהו ההרכב המקורי, לפני שאלן ווילדר החליף את וינס קלארק). עד לאחרונה הם עבדו בבנקים וחברות ביטוח. היום, הם מתעסקים רק במוסיקה. זוהי כתבה באורך 9 וחצי דקות, שמאוד משעשע לצפות בה בפרספקטיבה של כמעט 30 שנה אחרי וכל המקומות שחברי הלהקה הגיעו אליהם בהמשך הדרך. מה שהכי בולט בוידאו הזה הוא התמימות. זו הייתה תקופה אחרת, הכל היה כל כך שונה ועם זאת, אלה אותם האנשים שיסעירו כמה עשרות אלפי מעריצים ישראלים באיצטדיון בעוד פחות משבוע. מאלמוניות מוחלטת לפסגת העולם (או אולי היקום, כמו שהם מעדיפים בתקופה זו).
[flv:http://infectzia.net/temp/video/dM-20thCenturyBox.mp4 dm-20th.jpg 512 393]
כתיבת תגובה