- רדאר של פעם הוא עדכון שמתפרסם אחת לחודש עם האלבומים והסינגלים שעלו לסטרימינג לאחרונה מתוך ארכיון המוזיקה הישראלית.
- זהו העדכון החמישי בסדרה. את כל הפוסטים תוכלו למצוא בלינק הזה.
והפעם: שיר עברי בגרסה נדירה באנגלית, שירי מחזמרים אמריקאיים בעברית, ג’אז מקומי מסוף הסיקסטיז, שיר הזוי של יגאל בשן, פסטיבל זמר ששרד רק שנה אחת, “המחזמר העברי הראשון” ועוד. הנה הפלייליסט ב: ספוטיפיי, אפל מיוזיק.
הפלייליסט נפתח הפעם בסיפור ילדים ששמעתי כנראה מאות פעמים מאז ילדותי ועד היום. את הסיפור כתב פוצ׳ו לאלבום הילדים שגידי גוב הוציא ב-1985, ״תנו לגדול בשקט״. כתבתי עליו בפייסבוק לפני כמה שנים לכבוד יום הולדתו ה-70 של גידי גוב, וגם כי העליתי אז את האלבום המלא ליוטיוב הפרטי שלי. עד היום הוא לא היה זמין בסטרימינג, וזה בעצם היה האלבום היחיד של גידי גוב שלא היה זמין בשום פלפורמה באופן חוקי. האלבום הנפלא הזה, אותו הכרתי כילד בפורמט ספרקלטת (ובימינו ביתי בת ה-4 מבקשת לשמוע שוב ושוב), הוא ה-אלבום של ילדותי, ויש לי עוד הרבה מה להגיד עליו (פוסט מושקע בדרך), אבל עד שזה יקרה, אספר שעכשיו האלבום סוף-סוף עלה, אבל בגלל עניינים של זכויות יוצרים, הדרך היחידה להאזין לו במלואו (כולל כל השירים) הוא בפלייליסט שזמין בספוטיפיי, אפל מיוזיק ויוטיוב.
הפלייליסט ממשיך עם שיר שאתם מכירים, אבל לא ככה. “Shine For Tomorrow” היא הגרסה באנגלית לשיר שייצג את ישראל באירוויזיון 1989, “דרך המלך” בביצוע הצמד גילי וגלית. בעבר היה מקובל ששירים שישראלים שלחה לתחרות האירוויזיון יוקלטו גם באנגלית כדי לנסות להפוך אותם ללהיטים באירופה. הגרסה באנגלית של דרך המלך יצאה על סינגל בצרפת, ומאוחר יותר הופיעה גם באוסף ״המופע של פרנק נף״.
כשתגיעו לשיר 4 בפלייליסט תופתעו (אולי) לשמוע קטע ג’אז. זה קטע של הברנשים של פיאמנטה, שהייתה להקת פופ/רוק/ג’אז שהתפרסמה בעיקר בזכות שיתופי הפעולה שלה עם אריק איינשטיין ועם אמנים רבים נוספים, להם שימשו כלהקת ליווי. החפרנים שבינינו גם יודעים שזו הלהקה שאחראית לביצוע המקורי של “בדד”, שהתפרסם מאוחר יותר בביצוע המחודש של זוהר ארגוב. הלהקה נקראה על שמו של אלברט פיאמנטה, שמעיד על עצמו שלא היה בהכרח הדמות הכי חשובה בהרכב, אבל כן היה אחראי על רוב העיבודים. חוץ מלהקת ליווי, הברנשים הוציאו גם שני תקליטונים משלהם, שניהם יצאו ב-1969, ובכל אחד מהם 4 שירים: “איזה בעל בן בליעל” ו”בדד”. שניהם עלו עכשיו לשירותי הסטרימינג לראשונה (אבל שיר הנושא של “בדד” חסר, לצערי, בגלל ענייני זכויות). על הברנשים אין כמעט מידע בשום מקום, אבל על אלברט פיאמנטה אפשר לקרוא בראיון הזה מ-2023, בשיחה עם קוטנר מ-2019, ובפרק 14 בסדרה המיתולוגית של קוטנר על תולדות הרוק הישראלי, “למרות הכל”.
ב-1971 נוסד פסטיבל חדש בישראל: 12 הנבחרים. זה היה אמור להיות פסטיבל שנתי, סוג-של מתחרה לפסטיבל הזמר, אבל התקיים רק אחד כזה. אם אתם רוצים לדעת עוד פרטים מעניינים על הדבר הזה, אתם יכולים לקרוא עליו בפוסט הזה בבלוג של להיטון, וגם בפוסט הזה. מה שכן אני רוצה לספר לכם הוא ששני השירים הראשונים בתקליט עובדו על ידי אותו אלברט פיאמנטה מהפיסקה הקודמת, ושהשיר שבחרתי לפלייליסט החודשי הוא שיר משעשע של שלישיית לא אכפת להם, “קוסמופוליט” (דני עמיהוד/רימונה דינור). חברי הלהקה המקוריים היו מתי כספי, גד אורון ויעקב נוי, אבל מתי כספי עזב את הלהקה אחרי שהוציאו את אלבומם היחיד, והוחלף בדני עמיהוד, וזה ההרכב שהופיע בפסטיבל. אפשר לנחש שהם פגשו את כספי מאחורי הקלעים, כי הוא הגיע לשיר בפסטיבל את השיר “שיר שלי ושלה”, שכמו רוב השירים בתקליט, הוא בלעדי לרליס הזה ולא מופיע באלבומיו של כספי.
בקיץ 1957 היה התיאטרון הישראלי עד להתנגשות דרמטית כאשר שני תיאטראות העלו במקביל את מחזהו של אברהם גולדפאדן, “שולמית“. תיאטרון “אהל” הציג עיבוד מסורתי, בעוד “דו-רה-מי” בחר בפרשנות מודרנית יותר עם עיבוד חופשי, ועם שירים ולחנים ברוח להקת הנח”ל, להם היו אחראים שניים מכותביה הוותיקים של הלהקה הצבאית – יחיאל מוהר ומשה וילנסקי. בבימויו של מנחם גולן הצעיר ובהשתתפות שושנה דמארי בתפקיד הראשי, “דו-רה-מי” זכה במהירות לאהדה הן בקרב הקהל והן בקרב המבקרים. למרות ההצלחה הראשונית, אף אחת מההפקות לא הצליחה להקל על הצרות הכלכליות של התיאטראות שלהן, מה שהוביל בסופו של דבר לסגירתם ב-1958. הגרסה של “אהל” לא תועדה בתקליט, אבל זו של “דו-רה-מי” הוקלטה ועכשיו התקליט ההיסטורי הזה, שיצא ב-1958, זמין בסטרימינג לראשונה. יש גם תיעוד בוידאו (!) מההכנות להפקה של “דו-רה-מי” שאפשר לראות באתר של ארכיון הסרטים הישראלי. עוד מידע על שתי ההפקות של “שולמית” אפשר לקרוא בפוסט המרתק שכתב ד”ר מרדכי נאור, עליו התבססתי בפיסקה זו.
ועלו גם הדברים האלה:
- רסיסי לילה תלויים – שירי ח.נ. ביאליק בלחנים חדשים
- צלילי המוסיקה/מרי פופינס (רבקה רז, אלברט כהן, עדנה גורן וגם דני בן ישראל מבצעים גרסאות עבריות למבחר שירים מתוך שני המיוזיקלס המפורסמים בכיכובה של ג’ולי אנדרוז, 1966)
- יגאל בשן – יגאל בשן (זה התקליטון השני שהוציא בשן ב-1969 והראשון שיצא בחברת הד ארצי. השיר “בואי נא לתה” בלעדי לתקליטון זה ולא נכנס לאלבומיו. הלחן של נורית הירש והמילים ההזויות של אהוד מנור)
- הקליק – כל האמת, גרסת דאב (אחד הרמיקסים הראשונים שנעשו בישראל, 1983)
- רן אלירן – רן אלירן (תקליטון בן 4 שירים שהוציא רן אלירן ב-1966. כולל קאבר לביטלס וגם את השיר “יסמין” (אוריאל אופק/דובי זלצר), שלא מצאתי אם היה להיט, אבל הבת שלי שמעה בבית ומאז זה אחד השירים האהובים עליה)
בונוס:
השקנו פינה חדשה ביוטיוב, שתחגוג את האלבומים הישראלים הגדולים. בכל שבוע עולה אלבום שלם להאזנה. את הפינה מתחילים עם להקות שהוציאו רק אלבום אחד. בינתיים עלו החלונות הגבוהים, תמוז, אחרית הימים ו”בציר טוב” (שמעון גלבץ ואילן וירצברג), אותו העלינו לציון 80 שנה להולדתה של יונה וולך. את כל האלבומים תוכלו למצוא בלינק הזה.
כתיבת תגובה