העיטורים המוזיקליים של יוץ שוורץ

הי! בסוף אוגוסט שידרתי בקצה תכנית מיוחדת לכבוד 30 שנה לאחת הסדרות שגדלתי עליהן, "י. שוורץ ומלחמתו בחיים". אולי אתם זוכרים שבדצמבר 2007 (לפני כמעט 15 שנה!) העליתי לבלוג הזה ממש את הסדרה במלואה (וגם את הסוג-של פיילוט שקדם לה) וכתבתי עליה כמה מילים. בעקבות אותו הפוסט, אורגנה הקרנה פומבית של הסדרה, שחר סגל (הבמאי) צפה בה שוב אחרי הרבה שנים, ונדב הולנדר פרסם בעיתון הארץ כתבה על הסדרה ועל הטראומה שהיא עשתה לסגל ולבראבא. ועכשיו יש גם תכנית רדיו, שהיא המחווה האוהבת שלי לסדרה, בהשתתפות שלמה בראבא, שחר סגל, ארקדי דוכין ועמנואל הלפרין. אפשר להאזין לה באתר הקצה וגם בפודקאסט התרבות החדש שלי (כן, יש דבר כזה), ממש כאן:

ועכשיו למה שבאתי לדבר עליו בפוסט הזה. אחד הדברים שרציתי לעשות בספשל לכבוד 30 שנה לסדרה ״י. שוורץ ומלחמתו בחיים״, היה למצוא ולהשמיע את הקטעים המוזיקליים המעניינים שהושמעו כחלק ממוזיקת הרקע (score) של הסדרה. הסדרה הזאת מאוד מוזיקלית ויש בה כל מיני שירים; השירים בעברית נמצאים בקדמת הבמה והם מוצגים בצורת קליפים, בביצועם של ארקדי דוכין, החברים של נטאשה, להקת בלאגן ובראבא בעצמו. אבל בחלקים שבהם אנשי יוץ שוורץ הביאו דרמה, בעיקר בפרק השלישי והאחרון, יש גם ״עיטורים״ מוזיקליים שהגיעו ממקומות מקוריים ומעניינים. בשיחה שקיימתי עם שחר סגל (שהגיע ליוץ שוורץ מבימוי פרסומות, ולשם גם המשיך אחר כך) לקראת התכנית, למדתי שהוא אחראי על הבחירות המעניינות האלה. אספתי את הקטעים האלה יחד עם השירים העבריים שהופיעו בסדרה לפלייליסט קצר, שאפשר לדעתי להנות ממנו גם בלי היכרות עם הסדרה (הנה הוא בספוטיפיי, אפל מיוזיק וביוטיוב). הנה סיפורם של 4 מהעיטורים האלה.

Mishima – Opening
Mishima: A Life in Four Chapters הוא סרט אמריקאי מ-1985 שמבוסס על חייו של יוקיו מישימה, שלפי ויקיפדיה הוא ״גדול סופרי יפן במאה ה-20, ומי שהיה מועמד 3 פעמים לפרס נובל לספרות״. את פסקול הסרט כתב פיליפ גלאס (שחגג 85 השנה) והוא מבוצע על ידי רביעיית המיתרים Kronos Quartet, שזכתה לפרסום רב בשלב מאוחר יותר בזכות הפסקול של ״רקוויאם לחלום״. הקטע הזה נשמע בפתיחת הסרט ״מישימה״, ובשנים מאוחרות יותר הופיע גם בפסקול ״המופע של טרומן״, במערכון של התכנית האהובה ״ביג טריין״ ובעוד כמה דברים, כנראה. זהו קטע שהמילה "פסקול" רשומה עליו באותיות קידוש לבנה, עם עליה איטית והדרגתית שיוצרת מתח (וזה הקטע שמשתמשים בו בסדרה) ואז מגיע פרץ של צלילים שהוא כמו מגוון של צבעים וצורות שיוצאים בבת אחת וזה יפהפה.

Limehouse Blues
שחר סגל סיפר לי שאחת ההשפעות הגדולות בעבודתו על יוץ שוורץ הייתה ״הבלש המזמר״, סדרה מ-1986 שכתב התסריטאי הבריטי המהולל דניס פוטר. הסדרה רצופה בסצינות פנטזיה שבהן הדמויות פוצחות בשירים וריקודים, אבל רק משנות ה-40. לדעתי ההשפעה ניכרת בעיקר באווירה ההזויה לפרקים של יוץ שוורץ, אבל סגל גם הכניס קטע אחד ישירות מהפסקול של "הבלש המזמר". "ליימהאוס בלוז" הוא סטנדרט ג'אז שיש לו כנראה מאות ביצועים, רובם אינסטרומנטליים, אבל השיר הופיע במקור בגרסה מושרת עם מילים, במופע קברטי של תאטרון הווסט אנד ב-1921. הגרסה מ"הבלש" שהגיעה גם ליוץ שוורץ שייכת לתזמורת הביג בנד של הכנר וה-bandleader הבריטי ברט ברוך אמברוז, והיא הוקלטה ב-1935.

Memories of Green
שימו לב להיסטוריה הסבוכה של הקטע הזה. השיר האינסטרומנטלי, המלודי והמרחף הופיע במקור באלבומו של חלוץ האלקטרוניקה היווני ואנגליס (שהלך השנה לעולמו) משנת 1980, See You Later. בניגוד לרוב היצירה המזוהה עימו, זהו דווקא קטע שאינו אלקטרוני במהותו, ומבוסס ברובו על נגינה בפסנתר רגיל, בליווי סאונדים אמביינטיים וביפים שמגיעים ממשחק ילדים אלקטרוני. שנתיים לאחר מכן, רידלי סקוט הוסיף את הקטע לפסקול הסרט "בלייד ראנר", שאת רובו הלחין וביצע ואנגליס. אבל – מי שנכנס לחנות תקליטים ב-82' וחיפש את הפסקול של בלייד ראנר לא מצא אותו, כי הוא לא יצא. בהיעדר פסקול רשמי, נכנסה לאולפן תזמורת (ביג באנד) בשם The New American Orchestra והקליטה גרסה משלה לפסקול בעיבוד מחודש. למרות שואנגליס ורידלי סקוט התנערו מהתקליט הזה, זו הייתה הגרסה הרשמית היחידה שהיה אפשר למצוא בחנויות עד 1994. השניות הראשונות מהגרסה שלהם לקטע של ואנגליס מ-80' היא זו שנכנסה ליוץ שוורץ.

Song of Youth – Молодёжная
בניגוד לקטעים הקודמים שכתבתי עליהם, שהופיעו ברקע של כמה סצינות ב״יוץ שוורץ״ (ובדרך כלל לכמה שניות בלבד), הקטע הזה הופיע בפרונט, בסצינה שבה אנסמבל של דמויות מתחיל לעשות ליפ סינק בספונטניות ואז מגיעה להקת רקדנים גיאורגיים שעושים את הריקוד המסורתי שלהם. השיר הופיע במקור בקומדיה מוזיקלית סובייטית בשם "וולגה וולגה", סרט מ-1937 שלפי הספרות היה האהוב ביותר על סטאלין (המידע מכאן). כאן הוא מופיע בגרסה של מקהלת הצבא האדום (הידועה גם בשם אנסמבל אלכסנדרוב, על שמו של אלכסנדר וסילייביץ' אלכסנדרוב, שהיה מייסד המקהלה ומדריכה הראשון). שחר סגל אמר לי שהוא מעריץ גדול של המקהלה. אני אוהב במיוחד את הבחירה המוזיקלית הזאת, כי השיר הוא קליט מאוד וכיפי, והוא אכן עושה חשק לפצוח בשיר כמו בסצינה הזאת מיוץ שוורץ.


Posted

in

by

Tags:

Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *