Artist: Pet Shop Boys
Single: Liberation
Released: April 4, 1994
~ פוסט אורח ~
כחלק מהסדרה לפני 20 שנה שבמהלכה אני וכותבים נוספים חוזרים אל השירים הגדולים של שנות התשעים.
יואב בריל
Liberation היה הסינגל הרביעי שיצא מתוך Very ולמרות שתמיד חסה בצילם של להיטים גדולים אחרים מאותו אלבום, היה ונשאר אחד השירים שפטשופבויזאים מקצועיים אוהבים במיוחד. ברשימה הפרטית שלי אני מעז להגיד שהוא נמצא במקום הראשון, איפשהו יחד עם Jealousy – יש רקידים ממנו, יש שנונים ממנו, אין כמוהו שיוצרים עולם כל כך עשיר של צליל ורגש וסוחפים אותך פנימה. Liberation הוא שיר שעומד בצומת מרכזית בדיסקוגרפיה של הפט שופ בויז, באלבום שסימן שינוי באופי הכתיבה של ניל טננט. לפני Very, שנחשב לאלבום היציאה מהארון של הצמד, ההתיחסויות של הפט שופ בויז למיניות היו תמיד ברמזים שנונים שעקפו את עולם הפופ מהצד ותמיד עם קריצה. מי שהיה צריך להבין – הבין, אם זה ב-Rent, על מערכת היחסים הלא בלתי נפוצה בין שוגר דדי אמיד לנער צעיר, או It's a Sin, שקרא קריאה דרמטית נגד הממסד הדתי אבל בלי להזכיר את שם החטא עצמו. אפילו Go West, אותו להיט מגה קאמפי ששיגר את "Very" למקום הראשון במצעדים, הסווה את גן העדן המקורי של השיר – לסן פרנסיסקו המשוחררת – בהושטת יד אופנתית לגוש הקומוניסטי המתפרק, עם מקהלת הצבא האדום בתפקיד הוילג' פיפל והמון אוהדי כדורגל שנהמו את הפזמון כשהמשמעות האמיתית שלו עברה גבוה מעל ראשם. את הפט שופ בויז זה בטח הצחיק מאוד. אחר כך הגיעו אלבומים שמחים שחגגו את החיים שאחרי היציאה, כשהיעדר הצורך להגיד את הדברים באופן עקיף כמו פעם פגע במידה רבה ביצירתיות ובתחכום של הפט שופ בויז ונגע לפעמים במביך (Se A Vida E? באמת?).
היופי של Liberation הוא באופן שבו הקריאה לשחרור מגולגלת בסיפור קטן ופרטי בסך הכול . לא "שחרור" כפעולה הצהרתית של מצעדים ודגלים אלא במשמעות האישית של יכולת חדשה להתמסר, לאהוב אדם כשהוא נרדם על הכתף שלך בנסיעה לילית הביתה. זה ללא ספק אחד השירים הכי רומנטיים שטננט אי פעם כתב אם לא הרומנטי ביותר, וכמו בשירים גדולים באמת קשה לשים את האצבע על אלמנט אחד שהופך אותו להתגלמות מזוקקת של אושר שמטביעה אותך במתיקות מצמד האקורדים הראשונים שלו, הכל כך אריק סאטיים. ההתמסרות של הלחן לשחרור של המילים, עם שינוי סולם מאוד לא צפוי בפזמונים (מ-אקורד פה מז'ור לסי מינור, מהלך באמת מיוחד) והשבירה בסופי הפזמונים אל אקורדים מוקטנים שמגניבים קצת ספק למתיקות (בעיקר בפראזת הגיטרה האקוסטית שמגיעה לפני סוף השיר), מציגים את טננט בשיאו כסונגרייטר – מונח שלא נקשר יותר מדי בפט שופ בויז שנתפסים בדרך כלל כיצרני פופ ולא אנשים שמשחקים בליגה של מקרטני או של אלטון ג'ון.
ויש גם את הסאונד המופלא של השיר, שהעיבוד החצי-אקוסטי ומלאכת ההפקה המדויקת של אביר הסינתפופ סטפן האג (אירייז'ר, ניו אורדר) דאגו לא יתיישן כמעט בכלל, בעיקר יחסית לבני תקופתו האלקטרוניים. צליל הוואה-וואה העדין של הגיטריסט המנוח ג'יי.ג'יי בל, שנשמע כמו פיכפוך מים, הוא אותו אחד שבל תרם ל-Being Boring, וגם כאן הוא מוסיף גוון חם למקצב הדיפ האוס המתון ולשטיחי הקלידים. קרדיט גדול מאוד מגיע גם לאן דאדלי, שעיבדה את התפקיד לתזמורת המיתרים שמלווה את השיר ועשתה זאת בשני שירים אחרים באלבום, Dreaming of the Queen ו-The Theatre. דאדלי הייתה חברה בארט אוף נויז, הרכב הפופ-סימפולים החלוצי של המפיק טרוור הורן ששיתף עם הפט שופ בויז פעולה יותר מפעם אחת. בשנות התשעים היא הפכה למלחינה זוכת אוסקר (על פסקול The Full Monty) שתרמה עיבודים לכמה מנבחרי סצנת הבריט פופ – בין השירים היפים שדאדלי הפכה לבלתי נשכחים כדאי לציין את Something Changed המופלא ועתיר הכינורות של פאלפ. ולסיום, אי אפשר שלא להזכיר את הקליפ של Liberation, שברוח הסינגלים האחרים מ-Very עשה שימוש באנימציה תלת מימדית מוקדמת ולקח אותה למקום הכי מופשט שיש, כשהוא מתרגם את הרוח המשוחררת של המוזיקה לדימויים מרחפים ומעניק לסינגל מושלם אריזה ויזואלית מושלמת.
רועי צמח
באפריל 1994, העולם כולו הדליק נר זיכרון, כשבשמיני לאותו חודש נתגלתה גופתו של אביר הגראנג' המיוסר קורט קוביין, לאחר ששם קץ לחייו (ככל הנראה) כמה ימים קודם לכן. ובמקרה של הגאון הרגיש הזה, הקלישאה "דובר של דור שלם" מעולם לא הייתה נכונה יותר. הקול של צעירים המדוכאים והצינים שהתפכחו מאשליות של עולם טוב יותר והבינו כי הם נולדו לעולם חסר תוחלת שמנוהל ע"י אנשים אינטרנסטיים בחליפות של תאגידי ענק.
אבל מה הקשר בין גיבור הדיסטורשן עטוי הפלנל לשגרירי כדור המראות הנוצץ?
ארבעה ימים לפני הטרגדיה בסיאטל, ב-4.4.1994, שיחררו הפט שופ בויז את Liberation, הסינגל הרביעי מתוך אלבומם המסחרי והמצליח ביותר עד היום, Very. ניל טננט (מחצית הצמד, שכוללת כמובן גם את המוזיקאי השתקן כריס לואו), מכותבי הטקסטים המבריקים, האירוניים ובשנונים בהיסטוריית הפופ, הוציא תחת מגע ידיו שיר שכל מילותיו נוטפות אהבה ורומנטיקה נטולת ציניות, עטופות בלחן פופי מקסים עם מהלכי אקורדים מחניפים לאוזן, כשקולו של טננט מעולם לא נשמע גבוה וצלול יותר.Liberation אף לווה בקליפ מרהיב וצבעוני, ששילב טכנולוגיית CGI חדשנית לתקופתה, שזכה להרבה שעות מסך ב-MTV אירופה.
עבורי, Liberation – שחרור, חופש, הפך להמנון פרטי באותה תקופה; שיר שסימל קרן אור זוהרת בימים אפלים, כשאני ובני דורי התאבלו על מותו של אחד המוסיקאים הגדולים שידע העולם, והבנו שננעץ מסמר אחרון על התקווה שמישהו אי-פעם יקשיב לנו ויבין אותנו.
אבל מה, תמיד אהבתי את Liberation בסתר. כי איך בן אדם שבווקמן שלו יש פק"ל קסטות של נירוונה, פרל ג'אם, פיית' נו מור ורייג' אגיינסט דה מאשין, יכול לאהוב שיר דאנס פופי של שני הומואים עם שורות כמו:
The night, the stars / A light shone through the dark
All the way back home at midnight / you were sleeping on my shoulder
הייתכן? התשובה היא כן. עובדה. ועשרים שנה הן מספיק זמן בכדי לשהות בארון. אז הגיע הזמן לצאת ממנו, לשבור אותו סופית עם כובע קונוס מחודד ולהצהיר בריש גלי:
אני אוהב את השיר Liberation של הפט שופ בויז!
דובי
ואני רוצה להוסיף שאחרי שני בי-סיידים מצוינים בסינגלים הקודמים, לסינגל הזה מגיע עוד שיר נהדר בשם Decadence. זוהי רק דוגמה נוספת לכמה שירים מצוינים הם כתבו והקליטו באותן שנים, בנוסף ל-12 השירים של Very ושישה נוספים שהופיעו במיני-אלבום Relentless שהופץ במהדורה מיוחדת ומוגבלת של האלבום בימיו הראשונים בחנויות.
כתיבת תגובה