טלפתים לוהטים

ביום רביעי הלכתי להופעה של נועה בביוף, שהשיקה את אלבום הבכורה שלה בתמונע. ההופעה הייתה חגיגית ומהנה, וכיאה להופעות חגיגיות כללה כמה גירסאות כיסוי יפות. אחת מהן בוצעה בדואט עם עמית ארז, שליווה אותה לאורך חצי מהמופע בערך. השיר נקרא "Flaming Telepaths" וכבר אחרי שהם התחילו לנגן אותו, הרגשתי שהוא מוכר לי מאוד ומשום מה, אני לא מצליח להיזכר למי הוא שייך במקור. בסוף השיר נועה אמרה שזה שיר של Blue Öyster Cult, ואני חשבתי – נכון! אבל ידעתי שיש לשיר הזה ביצוע נוסף שקרוב יותר לזה שעשו נועה ועמית וגם בו לא הצלחתי להיזכר. עמית עזר לי אחרי ההופעה: Espers. מיד אח"כ הכל חזר אלי.
במקור אלה היו Blue Öyster Cult, שפרצו לתודעתי בזכות הלהיט הכי גדול שלהם (ויש שיגידו, היחיד), "Don't Fear The reaper". זה היה בפתיחת הסדרה "העמדה" של סטיבן קינג. אח"כ קניתי בארה"ב קלטת של האלבום שממנו לקוח השיר הזה וגיליתי שהלהקה הזאת מוצאת חן בעיני. אבל לא המשכתי לחקור הרבה אחרי זה. בלו אויסטר קאלט היא אחת הלהקות האלה שרוב האנשים מכירים רק שיר אחד שלהם וגם לא יודעים של מי השיר, אבל יש להם גרעין קשה של מעריצים שרופים שמפוזרים ברחבי העולם. למעשה, הם בסיבוב הופעות ממש עכשיו. "Flaming Telepaths" לקוח מהאלבום השלישי שלהם, שיצא ב-1974. את Espers גיליתי כבר בתקופת הקונכיה. אספרז מוגדרים כלהקת פולק פסיכדלי, הם מפילדלפיה ואחד מהם, גרג וויקס, הפיק לאחרונה את אלבום הבכורה של נועה בביוף. לפני שנתיים הם הוציאו אלבום קאברים שבמסגרתו הם חידשו את השיר המדובר של בלו אויסטר קאלט. אני זוכר שהתלהבתי מאוד מהגילוי, ומיד אחרי שהאזנתי לגירסה שלהם רצתי לבדוק כמה היא שונה מהמקורית. והיא אכן שונה מאוד! בלו אויסטר קאלט היא להקת רוק אמריקאי שמאוד אופייני לשנות ה-70, עם כל מה שנובע מהדימוי הזה. הדבר שייחד אותם בזמנו היה העיסוק שלהם ברעיונות שלקוחים מעולם המדע הבדיוני. אני לא יודע אם זה מה שמוצא חן בעיני בלהקה הזאת, אבל עדיין יש בהם משהו שגורם לי להנות מהמוסיקה שלהם, כשאני לרוב לא נהנה מהז'אנר הזה.
הקאבר של אספרז הוא אחד מהקאברים האלה שאני ממש אוהב, כי הם לא עושים את זה סתם וממש מצדיקים את קיומו. הם מצליחים לגרום לשיר להישמע אחרת לגמרי ובו-זמנית שומרים על המלים והלחן בלי לשנות אותם. אני מניח שהם רצו "להוציא את השיר החוצה"; זה שיר ממש יפה שדי הולך לאיבוד באלבום של להקה לא מאוד ידועה שיצא בשנות ה-70 ואנשים לא ממש נחשפים אליו כיום. בנוסף, יכול להיות שהשיר מסתתר מאחורי עיבוד שמקשה על המאזינים לשמוע כמה הוא יפה, ולכן, בעיבוד האופייני של אספרז, המלודיה המופלאה של השיר פורצת החוצה במלוא הדרה. הביצוע שלהם גם נמשך פי 2 מהמקורי, כי אחרי שסיימו לשיר, הם נכנסו לפאזה הפסיכדלית שלהם והביאו אותה בהתחרעות נפלאה, אם יש בכלל דבר כזה. הביצוע המשותף של נועה בביוף ועמית ארז בתמונע (שלא כלל את החלק השני והפסיכדלי של האספרז) הוא קרוב לוודאי מחווה לגרג וויקס ולא לבלו אויסטר קאלט אבל כך או כך, הוא היה יפהפה והזכיר לי שיר מקסים שהספקתי לשכוח (למרות ששידרתי אותו בעבר…).