100 השירים שיאדו הכי אהב ב-2012: חלק חמישי ואחרון

100-81 | 80-61 | 60-41 | 40-21 | 20-1

מילים מאת עידו ישעיהו, שמנהל כזכור את בלוג הטלוויזיה המצוין קפה+טלוויזיה
>> להורדה: כל השירים במקומות 20 עד המקום הראשון
20. Chvrches – Lies
מאה השירים שהכי אהבתי השנה: עשרים הגדולים!

עוד אחת מהלהקות האלה שיש להן סיכוי להיות גדולות ב-2013, שלישיה סקוטית שיוצרת פניני אייטיז מלודיות נוטות לשלמות. אלבום הבכורה שלהם צפוי לצאת מתישהו בשנה הבאה, ואם לשפוט על פי שני הסינגלים שיצאו עד כה, יש מצב שהם הולכים להתפוצץ בגדול.
זה השיר השני.
ועוד אחת מהאסוציאציות שלי – אני לא יכול לראות שם שיר כמו The Mother We Share בלי לחשוב על הדבר הזה.
19. Animal Kingdom – Strange Attractor
באיזשהו שלב השנה פתאום קלטתי שאני ממש ממש אוהב את השיר הזה. מלודיה מושלמת, השפעות מדת' קאב רק יותר פופי, להיט אינדי ממכר מתוך האלבום השני (מסתבר) של שלישיה לונדונית שכולו עונג אחד גדול.
18. Esperanza – Aliante Giallo
קטע יפהפה שנכנס אצלי בקלילות ריחופית לפנתיאון הצ'יל אאוט של כל הזמנים, מתוך אלבום הבכורה של שלישיה איטלקית (איטלקית! גם להם יש נציגות במצעד!) שיצא בדיוק לפני שנה. למרות מיקומם הים תיכוני, מדובר ביצירה קרירה שמזכירה לי קצת את בורדז אוב קנדה, ושם ההרכב, 'תקווה' בספרדית, ממש מתאים למוזיקה במקרה הזה. המשמעות של שם הקטע, לתוהים, הוא "דאון צהוב".
17. dEUS – The Soft Fall
מי שהפסיק לעקוב אחרי דאוס בגלגול השני שלה, פשוט מפסיד. אחרי שהייתה מרכיב מהותי באלטרנטיב הניינטיזי, הלהקה הבלגית הזו נעלמה בסוף העשור וחזרה ב-2005 עם הרכב שונה ואלבום חדש, שהיווה שינוי כיוון מוזיקלי מסוים והיה ממש נפלא. מאז הם הוציאו אלבום חדש מדי שלוש שנים, וכל אחד מהם היה לא פחות ממעולה. במסגרת הסדרה החשבונית הזו יצא להם אלבום נהדר בספטמבר2011, שאני אישית גיליתי רק בתחילת השנה הזו, אבל ההפתעה האמיתית היא שהם הוציאו אלבום חדש נוסף במאי השנה.
למרבה הצער, נראה שהחיפזון הזה היה לגמרי לא מוצדק. האלבום מ-2012 חלש, סתמי ולעתים אף מעיק. מה שכן, מתוכו יצא השיר הכה יפה הזה ובלט כיהלום. שיר אופטימי בדרך שאינה תואמת למה שאנחנו מכירים מדאוס בדרך כלל, מה שמעניין. הקליפ ממש מחורבן, עם זאת (וגם NSFW).
וזה שיר הפתיחה המעולה, שגם נושא את שם האלבום מ-2011.
16. We Have Band – Tired of Running
מתוך אחד מאלבומי השנה שלי, השני והנהדר של 'יש לנו להקה'. במצעד של 2010 שכחתי אותם בטעות בחוץ, אבל הפעם אין מצב שזה היה קורה. אחד מהשירים הבולטים באלבום ואחד היפים של השנה.
לאחרונה יצא להם קליפ חדש שאני ממש אוהב. הם כאלה חמודים. וזה נכנס בדיעבד למצעד 2010.
15. Lana Del Rey – Off To The Races
בחודשים האחרונים של 2011 היה דיבור רב על התרמית הקרויה "לנה דל ריי", במקור ליזי גרנט, על התדמית המזויפת שלה ובלה בלה בלה. מבחינתי זה לא הפריע ל-Video Games להישאר שיר נורא יפה שתפס את המקום ה-28, ובינואר השנה יצא האלבום שלה שבחלקו הצדיק את ההייפ ובחלקו צבע אותה ביתר שאת כפוזאיסטית בלתי נסבלת. לטעמי עיקר הבעיה באלבום כאלבום היא הרפטטיביות שלו, גם בליריקה אבל במיוחד בכל הנוגע להפקה. בשיר הזה ניתן לשמוע עד כמה היא מגניבה ורבת המצאות, אבל כאשר אותם שטיקים חוזרים על פני 15 שירים זה מתחיל להעיק.
כך או כך, מדובר בעיניי בשיר פיקחי, כיפי ונפלא. האמת היא שאני מופתע בעצמי מהמיקום הגבוה של השיר הזה במצעד שלי. לא רק שהוא אדיר בעיניי, אלא שאני שומע אותו מתחילת השנה ועד סופה בלי שנמאס עלי. הוא לוקח את יכולת המשחק של לנה דל ריי למקומות שונים ומבדרים, וממחיש בהצלחה רבתי שמדובר בבחורה עם כישרון לא מבוטל. היא חייבת להשיל את הקילוגרמים של האיפור והתחפושת ואז אולי תפסיק להישמע כמו פארודיה על עצמה (כמו בחידוש המזוויע ל"בלו וולווט") ותהפוך להיות גדולה כמו שהיא יכולה להיות.
עוד שיר נפלא מהאלבום. ועוד אחד.
14. M.I.A – Bad Girls
בתחילת דרכה שנאתי את מ.י.ה. לא הבנתי על שום מה הכתרים שנקשרו לה, למה היא לבושה בטייטס צבעוני מחריד שהיה נוראי כבר ב-1990 ומה לעזאזל היא רוצה עם ה"גאלאנג גאלאנג" הזה שלה. בשנים האחרונות, עם זאת, היא התחילה להיות הרבה יותר לטעמי. לא בגלל שאני השתניתי, אלא כי היא הפכה להיות הרבה פחות יומרנית, נראה לי. הקו המיליטנטי והפוזה הלוחמנית עדיין נוכחים תמידית, רק שעכשיו הם לא רק מאגניבים אלא גם מגניבים. בעיניי אין כמו Bad Girls כדי להמחיש את זה, השיר שהכי אהבתי ממנה אי פעם, על הלופים האוריינטלים והקצב המעולה שלו.
13. David Guetta Feat Sia – She Wolf (Falling To Pieces)
שיתוף פעולה שני בין מפיק ההאוס הצרפתי לבין הזמרת המיוחדג'ת האוסטרלית (אחרי "טיטניום", שהיה במקום ה-48 שלי ב-2011), ששוב הוציא משניהם את המיטב. סיה התברברה עשור בשוליים של יודעי הח"ן בלי לפרוץ באמת, ואילו גואטה (כן, מבטאים גטה, לא אני) פתח את רגליו והפך מיוצר דאנס חינני למפיק על באמצעות פנייה למכנה המשותף הטראשי ביותר. אפשר לדבר על כך ששילוב הפעולה בין הרגש שלה – הן בקול והן במילים שכתבה – לבין האוס הנצחונות שלו, יצר להיט אדיר שמקנה לסיה ארשת של דיווה אמיתית, אבל הכי חשוב הוא שמדובר בשיר פשוט יפה.
בשנים האחרונות סיה הפכה לכותבת להשכרה עבור אחרים, והיא עושה זאת כתמיד בכישרון רב. מצד אחד נחמד שעל כל שעל נתקלים במשהו מיצירתה, אבל מנגד מאוד מצער שלא היא שרה את זה בקולה רב העצמה. אפילו שיר שהיא כתבה לאלבום החדש של כריסטינה אגילרה, זמרת אדירה, נשמע הרבה הרבה יותר יפה ומרגש בדגימה שבה סיה שרה את אותו שיר.
הנה עוד כמה שירים שסיה כתבה השנה ואולי לא ידעתם.
12. David's Lyre – This Time
שיר מתוק מדבש של בחורצ'יק אנגלי שקורא לעצמו 'נבל דוד' (שמו האמיתי הוא פול דיקסון), וכמו אותו אימג' רומנטי שעולה לראש לנוכח שמו, כך השיר הזה מקנה לי תחושה שלמה של משהו שתמיד היה שם, או שראוי היה שיהיה שם. הנה השיר בגרסה אקוסטית חיה אבל פחות מוצלחת, סתם כדי להתרשם מהבחור.
11. Foxes – Youth

הנעורים והעלומים הם מוטיב מאוד חזק בעונה הזו, "סלחו לנו על מה שעשינו, כי אנחנו צעירים"; "אל תגידו לי שהנעורים שלי אוזלים, הם רק מתחילים". נבל דוד מהמקום ה-12 קרא לאלבום הבכורה שלו "תמונת נעורינו", לטוליסה מהמקום ה-53 היה Young, סנטיגולד מהמקום ה-50 הביאה השנה את Disparate Youth. ואלה רק מאלה שנכנסו למצעד שלי, יש עוד, כולל בשמן של להקות שפרצו השנה.
פוקסז מגלמת באופן אידיאלי את הנישה הזו, זמרת-יוצרת לונדונית בת 23 ששמה האמיתי הוא לואיזה רוז אלן. אני חושב שפוקסז הייתה צריכה להיות הרבה יותר גדולה השנה. היא הייתה צריכה להתפוצץ במצעדים, ברדיו ועל מסכי ערוצי המוזיקה. אולי זה עוד יקרה ב-2013, אבל בינתיים היא ממשיכה בעקביות לספק פניני פופ לא פחות ממושלמות במסגרת הסינגל הזה ומאוחר יותר EP מעולה בשם Warrior. המלודיות שלה כה מדויקות ובעלות אפיל כה רחב, והן עטופות בהפקה מהוקצעת שמביאה אותי אל אותה תהייה – איך זה שהיא לא הרבה יותר גדולה? אולי באלבום הבכורה שלה, שעדיין לא יצא.
הנה דוגמה נוספת (שניתן להוריד בחינם בעמוד הפייסבוק שלה).
הערת שוליים: הקטע הכי מוזר עם הנעורים הגואים השנה היה הכפילות בין פוקסז להרכב לונדוני נוסף. בסינגל של פוקסז יש בי-סייד שנקרא Home, וזה בדיוק המקרה עם הרכב חדש וחמוד בשם Daughter, אף הוא מלונדון. שב-EP הבכורה שלו שיצא השנה ("The Wild Youth") יש ארבעה שירים, ששניים מהם נקראים Youth ו-Home. הם היו פסע מלהיכנס למאייה שלי.

Untitled-10

מאה השירים שהכי אהבתי ב-2012: עשרת הגדולים!
המכבים ניצחו את היוונים! אין אף יווני במצעד! מתוך האלבום השלישי והמצוין שלהם שיצא השנה, השיר הכי יפה שלהם לטעמי מאז No Kind Words מאלבומם הקודם, שהולך ונבנה עד לקרשנדו המדהים לקראת סופו. "איפשהו שקוע מאחורי העיניים האלה גבר שתמיד הכרתי ומעולם לא הלך".
Untitled-09
שיר פשוט יפהפה, ללא ספק האהוב עלי אי פעם מ'בית ספר שבעת הפעמונים', מתוך האלבום השלישי של ההרכב הברוקלינאי. בין האלבום הקודם לנוכחי הם הפכו מרביעייה לצמד; אחת מאלה שעזבו היא אחותה של הסולנית, ומישהו בצדק כתב בתגובות לקליפ ביוטיוב שהוא לא יכול לנתק את מילות השיר, העוסקות בפרידה כואבת, מהעזיבה הזו. השיר הזה הוא גם הראשון שנכתב לאלבום, אם זה תורם במשהו לתיאוריה. מבחינתי נראה שהעזיבה הזו רק תרמה – האלבום הזה הרבה פחות מופק ומקושקש מקודמיו, מסתמך על שוגייזינג פשוט מעיקרו והרבה יותר יפה.
הקליפ הזה הוא הזוכה במקום הראשון בתחרות יוצרים שערך הצמד. ילדים קסומים תמיד גונבים את ההצגה.
Untitled-08
עוד נורדים, שוב שבדים. מה יש להם במים שמאפשר להם ליצור פופ כזה נפלא? צמד שאלבום הבכורה שלו הוא אחד מאלבומי השנה שלי, שטחנתי חזור וטחון כאשר יצא במאי. הם נשמעים כמו שילוב של דה נייף (השבדים אף הם, כידוע) וקייט בוש, אבל נדמה לי שהם קומוניקטיביים משניהם.
עוד אחד נהדר.
Untitled-07
האלבום האחרון, השלישי, של השלישייה ההולנדית המעולה הזה יצא כבר ב-2011, ודי פספסתי אותו. כלומר האזנתי לו כמה פעמים, והוא היה מאוד חמוד, אבל לא הותיר עלי יותר מדי רושם. Call Up To Heaven הנהדר מתוכו צעד אצלי במקום ה-68 בשנה שעברה, ומבחינתי המקום הזה שיקף את תחומו של האלבום ושיריו בלבי. אלא שהשנה יצא Built For Love ("בנוי לקשר"?) ושמעתי אותו עוד ועוד, ואז פתאום, אחרי לא מעט זמן, שמתי לב שאני מאוהב בו לחלוטין. כמו הפתיח שלו (הארוך יותר בגרסת האלבום) הוא מזדחל ומזדחל עד שכובש את מקומו בלי ששמנו לב, עם הפקה אדירה, גרוב שנשמע קלאסי ועדכני בה בעת, והרבה הרבה נשמה. קטע דגל עבור קראאק וסמאאק, לדידי.
בכל זאת, הוא עדיין לא הצליח לעשות את מה שעשה Squeeze Me מהאלבום השני שלהם, שהיה שיר השנה שלי ב-2008 למרות שלא עשיתי מצעד. והנה Call Up To Heaven הנ"ל.
Untitled-06
מהצליל הראשון בהאזנה הראשונה התאהבתי בשיר היפהפה הזה, מתוך האלבום הרביעי של חבר המרעים הזה מברוקלין (הלהקה השישית במצעד שמגיעה משם). זה היה אחד מהאלבומים שהכי ציפיתי להם השנה, ושני השירים שהקדימו אותו רק גירו את בלוטות הטעם שלי. התוצאה בסופו של דבר, כפי שכבר הספיקו לומר כמה מרעיי וחבריי בסיכומי השנה שלהם, היא אלבום שחציו נפלא וחציו די סתמי. ובכל זאת, החצי הנפלא מצליח להפוך את האלבום הזה לאחד מההיילייטס שלי השנה, עתיר הרמוניות ותחכום שאינו בא על חשבון רגש. השיר הזה הוא אחד מהעדויות הגדולות לכך.
זה השיר הראשון שיצא מהאלבום, ולעתים אני לא יודע איזה מהם אני אוהב יותר.
Untitled-05
כולם מדברים על הנורבגית סוזנה סאנדפור, אף אחד לא מדבר על השבדית iamamiwhoami – או בעברית: אניהאםאנימיאני – כינויה של הכותבת-יוצרת התימניה-סינית יונה לי (סתם, היא לגמרי שבדית). הסיבה לכך שאני משווה ביניהן מעבר לגיאוגרפיה המשותפת שלהן, הוא שמבחינתי הן תופסות את אותה נישה קרירה, מלודית ויפה, אבל גם עקומה ועם קורטוב של שיגעון תוך השפעה ניכרת מ-The Knife. יונה לי עושה את זה באופן שנוגע בי הרבה יותר. אני פשוט מאמין לה.
היכן שסאנדפור מנסה להפגין מיוחדות ובסופו של דבר מקנה לי תחושה מעט מפוזרת, iamamiwhoami מפיקה שיר ממוקד ובכל זאת מעט לא שפוי, שאהבתי מהרגע הראשון ואז עוד ועוד ככל שהאזנתי. זה נכון גם לגבי האלבום השלם שלה, שאמנם יכול היה להסתדר בלי אחד או שניים מהשירים שבו, אבל כעבור כמה האזנות הוא נפצח ונפרש כמעין בן כלאיים של הרכבים נורדיים, בראשם כאמור The Knife (הקול שלה מזכיר מאוד את פיבר ריי) וגם רויקסופ.
iamamiwhoami לא מסתפקת רק במוזיקה אלא כל אלבום אצלה הוא גם פרויקט מולטימדיה, שבמסגרתו היא ועמיתיה מנסים ליצור "ויזואליה פיזית" למוזיקה. כל שיר זוכה לקליפ שעלה ליוטיוב בהדרגה עד שנוצר פלייליסט שלם לאלבום, ובמקביל נמכרה המוזיקה ב-MP3 להורדה. למתעניינים, הנה היוזר שלה ביוטיוב, שם ניתן למצוא גם פרויקט קליפים נוסף שקדם לאלבום הנוכחי, אבל צפוי לצאת כאלבום רק במהלך 2013.
וזו סוזנה סאנדפור, במקום ה-40 שלי.
Untitled-04
אותו אלמנט שאני כה אוהב בשיר של iamamiwhoami מהמקום הקודם, נוכח גם כאן – מלודי אבל קצת קווירי וקצת מטורף. למעשה, זהו השיר הכי קומוניקטיבי ששמעתי מה-Luyas (מה זה בכלל Luyas?) הרכב קנדי מיוחדג' במובן המעט מטריד של המילה, לפחות ככל שאני שמעתי מהם (ולמען ההגינות – זה לא היה יותר מחמישה-ששה שירים משני האלבומים שקדמו לנוכחי). כמו עמיתיהם הקנדיים ארקייד פייר, הם אוהבים להשתמש בכלי נגינה נידחים בנוסף לגיטרה-בס-תופים המתבקשים. למעשה, אחת הכנריות של ארקייד פייר, שרה נויפלד, מכנרת גם פה, ולצדה פייטרו אמאטו, חבר לשעבר באותו הרכב. בשיר הזה ניכרים, מלבד הגיטרה הנורא יפה, גם כלי קשת שכבשו אותי באבחה – ועליהם אחראי אואן פאלט, הלא הוא Final Fantasy.
אבל את כל זה לא ידעתי כאשר התאהבתי בשיר. הוא פשוט נפלא בפני עצמו, והצליח להקים מחנה בקרביים שלי. יכול להיות שהאלבום השלישי והחדש שלהם יפתיע אותי כולו לטובה, דגימה נוספת ממנו נשמעה לא רע, אבל גם אם "50/50" יהיה היחיד שאוהב מהם, די לי בכך.
(זאת הדגימה הנוספת).
Untitled-03
האהבה שלי כלפי השיר הזה מרובדת. בשני האלבומים הראשונים של הארקטיק מאנקיז אהבתי אותם כה. רוח הנעורים והרעננות שלהם היו מגובות במילים שנונות ומעולות, אינדי רוק מקפיץ ומשמח. לצערי באלבום השלישי הם חתכו בחדות. מכל הדברים שמניתי נותרה רק השנינות, והיא לבדה לא הצליחה לשמור על ענייני בהם. ניסיתי גם אותו וגם את הבא אחריו, אבל הם רק גרמו לי להבין שאני והם כבר לא, למעט הבלחות חביבות ספורדיות שבכל זאת לא הותירו חותם לאורך זמן. טביעות אצבעותיו השמנוניות של ג'וש הומי (מסתבר שכך יש לבטא את שמו), שהפיק את רוב האלבום השלישי ושיתף איתם פעולה גם ברביעי, הפכו אותם בעיניי למעין שלוחה של קווין אוב דה סטון אייג', להקתו שמעולם לא אהבתי.
דווקא בשלב הזה, כשכבר השלמתי עם העובדה שדרכינו נפרדו, בפברואר השנה הם הביאו במפתיע את הדבר המגניב והאדיר הזה, שהזכיר לי את הקופים משכבר, אלה שבאו גם לתת בראש. והוא ריגש אותי באמת ובתמים, כי הוא גרם לי – ועדיין – להאמין שוב שהארקטיק מאנקיז יכולים להיות מה שהיו עבורי פעם, מזמן, ב-2006 ו-2007. בהתאם, השיר הזה היה אחראי לרגע המוזיקלי האקסטטי ביותר שלי השנה, כאשר הבליח (כצפוי, אבל בכל זאת) באמצע מסיבה של ביגמאות' והיה למשך דקותיו הדבר הכי מרומם וגדול בתולדות היקום והזמן. קשה למחות את הרושם הזה, ואין לי גם רצון כזה.
Untitled-02
משום מקום הגיחה עזיליה בנקס עם השיר העצום הזה, כישרון גדול ופה ג'ורה, כמו מיסי אליוט חדשה ומבטיחה שמתנשאת לגמרי בצדק על מישהי לא ברורה במילות השיר. חדי האוזן כבר שמו לב אליו בשלהי 2011, עת הפציע ביוטיוב בספטמבר של אותה שנה, אבל בדצמבר הוא גם שוחרר רשמית והתחיל להתפוצץ עוד ועוד, ואז גם הגיע לפתחי. איזו תצוגת תכלית מהממת. ראפ עם פלואו מהיר ומבריק, גסויות מטורפות בלי לדפוק חשבון, ולבסוף גם שירה מצוינת וצעקות סוחפות. כל זה בפחות משלוש וחצי דקות אדירות הממחישות שלפנינו מישהי באמת יוצאת דופן, מהסוג שמגיע רק פעם ב-. כשהיא מטיחה במושא מילות השיר שלה את השאלה מה תעשה כאשר היא תגיע וכאשר תופיע ומבטיחה לה שתהרוס אותה, זונה, אני בצד שלה.
השירים האחרים שהיא הביאה מאז היו חביבים פלוס, רובם ככולם, כולל ב-EP ש-"212" (אזור החיוג של הארלם, משם הגיעה) נכלל בו לבסוף, אבל הם אינם מתקרבים לקרסוליים של השיר הזה, מה שיוצר עבור הבחורה בעיה לעמוד בסטנדרטים שהיא עצמה הציבה. אלבום הבכורה שלה צפוי לצאת ב-2013 ואז נגלה אם הצליחה במשימה.
Untitled-01
מאה השירים שהכי אהבתי ב-2012: המקום הראשון!
איך, איך יכול שיר אחר לתפוס את המקום הראשון שלי? שיר שכולו חדוות מוזיקה בפרט ועליצות בכלל, הפסנתר הכי מלהיב ששמעתי מזה שנים, שגורם לי לצהול בשעה שאני מבואס רצח על כך שאני לא נמצא בקרב הקהל שבקליפ הזה, שמעלה על נס ז'אנר כל כך נפלא וסוחף כמו הFאנק-ג'ז של ניו אורלינס, מהסוג שצופי הסדרה "טרמיי" מכירים היטב ושאני לא יכול לעמוד בפניו. ברצינות, אני לא מסוגל לא לנוע לצלילי השיר הזה. אם אני באוטובוס, למשל, רגליי זזות מאליהן והאצבעות שלי מנגנות על המכנסיים כמו על פסנתר דמיוני חבוט בפאב בלוע הדרום השחור האמריקני. בלתי רצוני אבל גם לגמרי רצוני.
המצחיק הוא שכבר בינואר השנה, בשעה שהאבק ממצעד 2011 עוד לא שקע, כתבתי שהנה הגיע שיר השנה שלי ל-2012. זו הייתה כמובן הלצה, אבל כשהגיעה עת הסיכומים, ואחרי כל המוזיקה הנפלאה שיצאה השנה, הבנתי שבכל זאת, אכן – זהו המקום הראשון שלי.

זו גם הייתה פגישה מחודשת מלבבת עם מכר ותיק – מארק רונסון. אחרי הרפתקאות אלקטרו-אייטיז באלבום השלישי שלו, שעמדו בניגוד חריף לפאנק החם והשורשי שכה אהבתי באלבומו השני ובהפקות שלו לאיימי וויינהאוס, הוא חזר לעצמו עם הקטע המופלא הזה, והביא עמו שורה של אישים שיצרו מעין סופרגרופ לשם השיר האחד הזה. אריקה באדו על השירה, מוס דף עזר כנגדה, וגם חברים מאנסמבל הפאנק/סול הניו יורקי דאפ קינג, שאיתם עבד כבר בעבר על האלבום של איימי וויינהאוס (ואם אינני טועה גם הופיעו איתו כאן בארץ כשהגיע לראשונה).
וכמו שחובבי הז'אנר יזהו ב"טרמיי" כוכבים מקומיים, השיר הזה כולל בקאדר השמח שלו שניים כאלה: האיש שמתנוסס בשם השיר, המתופף זיגבו מודליסט, שעליו מעיד רונסון שהוא האב הרוחני של כל המוזיקאים מסוגו, וכזה שהוא עצמו למד את כל מה שהוא יודע מהדרך שבה הוא מנגן בתופים. לצדו גם טרומבון שורטי (ההוא מ-"Trombone Shorty take it from the tooooooooooooooooop", כלומר מהשיר הזה) (סליחה, אני פשוט מת על השיר הזה).
יצירת המופת הזו נוצרה עבור פרויקט שהגה ארגון הגראמי, ובמסגרתו פנה אל מספר מפיקים גדולים כדי שילכו אל ז'אנרים מוזיקליים מסורתיים ויעשו מהם משהו חדש. מלבד רונסון על הג'ז משתתפים בפרויקט גם סקרילקס לרוק קלאסי (יחד הדורז, ולמרות נוכחותם זה מגעיל כמו כל דבר של סקרליקס), די ג'יי פרמייר שמשלב בין מוזיקה קלאסית לראפ יחד עם נאז, והנוספים הם צמד המפיקים קריסטל מת'וד שהתלבש על Rn'B ופריטי לייטס שעשה קאנטרי/אמריקנה יחד עם ליאן ריימס. הפרויקט כולו נחמד, אבל שום דבר לא מתחיל להשתוות למה שרונסון עשה כאן.
ישנו סרט תיעודי על הפקת הפרויקט הזה. הנה לנוחיותכם ריכוז שלם של רונסון (עשיתי מזה פלייליסט שמסרב לעבוד, אז פשוט עברו הלאה כשנגמר אחד הקטעים).
וכאן אפשר להוריד בחינם את פירות הפרויקט.


by

Tags:

Comments

4 תגובות על “100 השירים שיאדו הכי אהב ב-2012: חלק חמישי ואחרון”

  1. תמונת פרופיל של ארז
    ארז

    התחלתי עם המקום הראשון, זו הרמה להנתחה? 🙂
    איזה שיר אדיר.

  2. תמונת פרופיל של גיאחה

    סיכום נהדר!
    אהבתי את המקום הראשון. מפתיע. וגם אחלה שיר. רץ להוריד את הפרויקט המלא והמסקרן.
    ראיתי שיש שם חברים מ-Preservation hall jazz band אז אני חש חובה להמליץ לך לתור ולהוריד את האלבום האדיר שלהם מלפני כמה שנים, שבו הם מארחים שלל אמנים כמו אנדרו בירד וטום וייטס. מדובר בחגיגה אדירה של סווינג וגרוב וג׳אז ניו אורלינסי מתפוצץ משמחת חיים וחדוות נגינה.
    תודה על כל השירים שהכרת לי במצעד הזה! עולמי עשיר יותר בזכותך. תודה!

  3. תמונת פרופיל של yaddo

    תודה על התגובות, חברים, כיף לשמוע!
    בהחלט אבדוק את האלבום של PHJB, תודה על ההמלצה.

  4. תמונת פרופיל של ארז
    ארז

    בלי כוונה להשוויץ, אבל אני הולך הערב לראות את PHJB ואין לי הרבה עם מי לחלוק את ההתלהבות!!!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *