קשה למצוא מקבילה ישראלית לווירד אל ינקוביק, אבל אלה הדוגמאות הקרובות ביותר. למעשה, שתי הקסטות שאני מביא לכם היום יצאו הרבה לפני שהכרתי את המלך. ב-1986 הוציא יאיר ניצני את "האשם תמיד", שהיה מבוסס ברובו על שירים לועזיים עם מלים חדשות שמספרות על הטיפוס לצמרת של האשם תמיד, דמות שהומצאה בתכנית "מה יש" בגל"צ. הלהיט הגדול היה דווקא שיר מקורי: "האשם הוא שלנו, האשם לא לבד, ובטח לא פרייאר של אף אחד", אבל היה להיט נוסף, "שיר המנגל", שהיווה את הגירסה הישראלית לאחד השירים המעצבנים של אחת הלהקות המעצבנות – Brother Louie של מודרן טוקינג. ב-1987 ראתה אור קסטה נוספת (מעניין, שני האלבומים יצאו רק בקסטה) באותו סגנון: האלבום הראשון של פנצ'ר. גם הפרודיות האלה הגיעו מהרדיו, אבל מהתכנית של יקיר אביב ברשת ג', "שלושים בצל". הקסטה כללה בין השאר את הלהיט הענק "מסג' מסג'", ע"פ Voyage Voyage של הוואן-היט-וונדרז Desireless. בניגוד ל"האשם", פנצ'ר זכו להצלחה מינורית שבעקבותיה הוציאו עוד 2 אלבומים עם חומר מקורי. אבל הפרודיות שבקסטה הראשונה הן הדבר האמיתי: אנשים שלא יודעים לשיר (דידי הררי, אמיר כהן וארון קפלן), שרים על פלייבק זול, מלים מגוחכות והזויות בטירוף… אם זה לא ההארד-קור האמיתי של קאלט האייטיז בארץ, אז אני לא יודע מה כן. אז קחו לכם שתי חתיכות היסטוריה נדירות, ולמי שרק רוצה לטעום: האשם בגירסה שלו ל"סקס משין" של ג'יימס בראון ופנצ'ר עושים את Evertyhing She Wants של וואם (לכבוד האוסף החדש של ג'ורג' מייקל).
[youtube]pjhCTZTgUqY[/youtube]
תוספת!
מצאתי בעמוד קבצי הקול של פורום רדיו בתפוז, עוד קאבר שפנצ'ר עשו ששודר רק ב"שלושים בצל": "תשע עשרה", ע"פ Nineteen של פול הארדקסל. ועוד תוספת: סרט יום שישי.
כתיבת תגובה