את הפוסט הזה (ואת כל הפוסטים הבאים בסדרה) כתב עידו ישעיהו, הלא הוא יאדו. Great to have you on board again!
הפעם שמות השירים מובילים לדיונים על הקיר של יאדו בפייסבוק. בתוך התיאורים מסתתרים הקליפים. את כל השירים בעשירייה התחתונה של המצעד שלו אפשר להוריד כאן.
קבלו גם פלייליסט ביוטיוב של כל שירי המצעד.
חלק ראשון | חלק שני | חלק שלישי | חלק רביעי | חלק חמישי
חלק שישי | חלק שביעי | חלק שמיני | חלק תשיעי | חלק עשירי
הנה זה מגיע, כמדי שנה מאז שנה שעברה, מצעד מאה השירים שהכי אהבתי ב-2011, שני שירים מדי יום (חוץ מהיום). מדובר ברשימה סובייקטיבית לחלוטין כמובן, אז לא להתנפל עלי עם נאצות ומקלות. למרות שהיו מקרים רבים שבהם אהבתי יותר משיר אחד מאותו אמן, אין חזרה על אמנים במצעד הזה; במקרים כאלה השיר שבחרתי מאותו אמן מגלם גם את הדברים האחרים שאהבתי ממנו.
הנה המצעד של השנה שעברה. אז voila, מאה השירים שהכי אהבתי השנה: מקום 100.
100. Smith Westerns – Weekend
להקה משיקגו שנשמעת בריטית (במוזיקה, לא במבטא) ואף חיממה את ארקטיק מאנקיז בסיבוב ההופעות האחרון שלה. זה מתוך האלבום השני שלהם שיצא השנה.
99. Coldplay – Every Teardrop Is a Waterfall
קטע חמוד, שאולי היה מגיע אפילו גבוה יותר אילולא שמו המטופש (למילים לא טרחתי להקשיב).
98. Ladytron – White Elephant
מעולם לא הייתי מעריץ גדול של ליידיטרון, אבל לחומרים המאוחרים יותר שלהם דווקא התחברתי יותר. השיר הזה קצת כושל מהבחינה הזו – הוא מצליח להיות יפה, אבל בו זמנית גם נשכח בקלות. יש מצב שאתחרט על מיקומו הנמוך.
97. Benjamin Francis Leftwich – Atlas Hands
עוד אחד מאסכולת היפה אבל משעמם. זמר בריטי צעיר, מתוך אלבום הבכורה שלו שיצא השנה.
96. Delilah – Go
השיר הזה תפס את אוזני בגלל המקצב המיוחד שלו, בעיקר לאור העובדה שהגיע למקום מכובד במצעד הבריטי. קצת כמו ששוגאבייבס הלבישו את עדינה האוורד על גרי ניומן ב-Freak Like Me, דלילה הזו, בריטית בת 20, הלבישה אלמנטים מ-Ain't Nobody של צ'אקה קאן על מקצב דראם נ' בייס מרחף ומעניין. התוצאה היא שיר בכורה טוב, ועל פי הווידאו ניכר שיש לה שליטה קולית מעולה.
והנה, על הדרך, המקור המעולה של צ'אקה.
95. Basto – Gregory's Theme
די ג'יי בלגי עולה שכנראה הולך לעשות חיל בשנים הבאות, אם להסתמך על ההמנון הזה, שנכתב ראשית כמעין יצירה קלאסית והפך בהמשך לקטע הנצחוני הזה. הגרגורי משם הקטע? מחווה לד"ר האוס MD, כלומר יו לורי. איי שיט יו נוט.
94. Those Dancing Days – Reaching Forward
חיבבתי את חבורת השבדיות האלה כבר מסינגלי האלבום הראשון שלהם, במיוחד בזכות המתופפת האדירה ובזכות Hitten. את השיר הזה אהבתי מההאזנה הראשונה, מבחינה מוזיקלית הוא דרמטי ביחס לדברים הכיפיים הקודמים שלהם, אבל ככל שהאזנתי יותר אהבתי אותו פחות מסיבה אחת ניכרת: המילים. פשטניות, טינאייג'ריות ומבאסות במעפניותן. קשה להתעלם מכאלה כשהפסקול כל כך טעון והרה גורל. אז השיר הזה כאן בזכות המוזיקה.
93. Foo Fighters – Rope
אח, כמה מצער שהשיר של אחת הלהקות החביבות עלי מגיע רק למקום כזה. כששמעתי אותו בפעם הראשונה זה היה בגרסה חיה, עוד לפני שהשיר שוחרר או האלבום יצא, וזה היה מהיר, חזק ומעולה. ואז הגיעה גרסת האולפן והפגינה הרבה יותר חלביות. עדיין אחלה שיר, אבל רבאק, שילחצו קצת על הגז. האלבום השלם, אגב, הוא אולי הגרוע ביותר שלהם.
אפרופו, הנה ביקורתי על הסרט "הלוך חזור" שמתעד את הפקת האלבום ומגולל את ההיסטוריה של הפו'ז. זו הגרסה הראשונה של השיר שנחשפתי אליה.
92. Germany Germany – Take Me Home
כצפוי, כמו בדרך כלל בהתחכמויות מעין אלה, גרמניה גרמניה הוא בכלל בחור קנדי בשם דרו – זה תמיד דרו – שעיקר השפעתו היא The Postal Service ובכלל דנטל. זה ניכר למדי בקטע הזה, האהוב עלי ממה ששמעתי ממנו, אבל הרבה יותר מחוספס והרבה פחות מופק. לי הוא הזכיר קצת את M83, אבל יותר חם. אולי זה ה"בית" שבשם הקטע, יש לי חולשה לזה.
91. Amy Winehouse – Like Smoke (feat. Nas)
את עשיריית התשעימים חותמת המנוחה המוזיקלית הכי בולטת השנה, בשיר מתוק יחד עם נאז יבדל"א, שיצא אחרי מותה ולי אישית מזכיר יותר דווקא את האלבום הראשון שלה. זה למשל.
כתיבת תגובה