עכשיו אני יכול לכבוש את העולם

1 בספטמבר 2006. היום לפני 20 שנה הלכתי לכיתה א'. הסיבה שנזכרתי בפריט הטריוויה המרתק הזה היא שהרגע חזרתי מחתונה של מישהי שאני מכיר מאז אותו יום, לפני 20 שנה בדיוק. זה קצת מוזר לחשוב במושגים כאלה. אז הבחורה הזאת, קוראים לה מיכל, ולגמרי במקרה היא למדה איתי באותה כיתה במשך כל 12 שנות הלימודים בבי"ס. ולפני כמה שנים היא הקימה פורום לזמרת הנערצת עליה טורי איימוס בהייד פארק, ודרכו היא הכירה את מאיה, שהיא בחורה מקסימה לחלוטין ומשם פרחה לה אהבה גדולה שהובילה לחתונה המדוברת.
ככל שהתקרב תאריך החתונה עברו אצלי מחשבות על איך תיראה חתונה של שתי נשים, ובמה זה יהיה שונה מחתונה "רגילה". גם כשאמרתי לכמה אנשים שאני הולך לחתונה של לסביות, אז היו תגובות מופתעות ששאלו איך בדיוק שתי נשים מתחתנות. נכון, אין חופה בחתונה חד-מינית. אבל הפלא ופלא – זה ההבדל היחיד בין חתונה "רגילה" לחתונה שהייתי בה היום. הדרך הכי טובה מבחינתי לתאר את זה, היא שהחתונה הייתה סטרייטית לחלוטין. היא נערכה בגן אירועים; היו כ-200 מוזמנים (אני משער) שכללו את המשפחות של שני הצדדים וחברים; היו דוכני אוכל ומשקה מפוארים (זה כמובן פונקציה של כסף) והדיג'יי ניגן את אותם להיטים גרועים שמשמיעים בכל חתונה ולא אינדיגו גירלז (למרות שאני בספק אם יש בארץ דיג'יי שמכיר את אינדיגו גירלז. ולזכותו ייאמר, שבחלק הישראלי הוא הפתיע עם "מחבואים" של טאטו, שיר מצויין ולא חתונתי בעליל). ומה עם החופה? כך תגידו, הרי לשם כך התכנסנו. אז במקום חופה היה דבר שנקרא "טקס כלולות" שבו הכלות אמרו אחת לשניה דברי אהבה כאלה ואחרים, שגם זה דבר שראיתי בחתונות סטרייטיות. אז מה שאני כנראה מנסה להגיד, זה שמעבר לכך שהחתונה הייתה סטרייטית והיה ברור לחלוטין שההורים והמשפחות של הבנות תומכים בהן ומקבלים את "צורת החיים האלטרנטיבית שהן בחרו" (סוג של ציטוט מאיך שאנשים קוראים לזה), אז אין לי ספק שחתונה כזאת לא הייתה מתקבלת על הדעת לפני 20 שנה, ורק קצת יותר לפני 10. זה כבר לא כזה ביג דיל. לא יודע, אולי בחתונות של הומואים זה אחרת, אבל בכל מקרה אני חושב שזה סימן טוב.
ולמיכל ומאיה – המון מזל טוב!