זהו פוסט/מיקסטייפ אורח מאת אורן לוטן שעוסק ברדיו הר הצופים, שעליו כתבתי בהרחבה בתחילת נובמבר. זמן קצר לאחר מכן, הודיעה האוניברסיטה העברית על כך שבסוף השנה האזרחית (בהמשך הם קיבלו חודש אחד נוסף) תופסק העסקתם של הרכזים שהיו אחראים על הניהול השוטף של השידורים והרדיו. מי שרוצה ללמוד עוד על הסיפור הזה יכול לקרוא את המאמר של טלי צ'ופצ'יק באתר של קול הקמפוס.
המיקסטייפ הזה, יותר מהכל, עוסק בתחושת הכרת הטובה שאתה חש כלפי אנשים שהכירו לך מוזיקה טובה. אי לכך, הוא נכתב בעיקר לאותם אנשים, וגם יצא מעט ארוך. עם שאר העולם סליחה, והוא מוזמן להנות מהמוזיקה עצמה.
האירוע החשוב ביותר בחיי מבחינה מוזיקלית קרה בחורף 2007, מתישהו במהלך שירותי הצבאי. דרך חבר משותף, הגעתי במקרה לנכוח בתוכנית הרדיו של חברי נתי אורבך. לתוכנית קראו "אפס שתיים". תוכנית על מוזיקה ירושלמית, אמר החבר המשותף שהביא אותי. עד אז, מוזיקה ירושלמית היתה מבחינתי יורם גאון, פחות או יותר, ואינדי היה הקיצור של אינדיאנה ג'ונס. את המוזיקה שלי, עד אז, ליקטתי מפה ומשם, אבל בעיקר דברים צפויים למדי- פינק פלויד, רדיוהד, בלר, פוליאנה פרנק לכל היותר.
באופן מוזר, רק כעבור כמה חודשים התחלתי לעבור על התוכניות שלו באייקאסט (כמעט מעולם לא הקשבתי בלייב). ונגלה בפני עולם שלם של מוזיקת אינדי ירושלמית. והיא היתה ממש ממש טובה (וכנראה היתה בעלת השפעה על כך שהיה לי ברור שאני הולך ללמוד אך ורק בירושלים).
ובכל אותה תקופה, אני כל הזמן מגלה שירים חדשים, וכל אחד הופך להיות האובססיה התקופתית. אז גם גיליתי שהאמנים שהוא משמיע מתארחים ברדיו. ושמעתי את זה. אז גם גיליתי שלשלדרנים שמארחים אותם יש תוכניות משלהם, וגם הם משמיעים מוזיקה מעניינת (ולא רק מירושלים). ושמעתי אותם. וכשרציתי שיר, פשוט דגמתי אותו מהתוכנית עם אודיוסיטי (כמו פעם, עם הקסטות). על חלקם יש עדיין דיבורים בסוף או בהתחלה- ככה זה עם רדיו (בעיקר כי לפעמים הורדת הדיבור היתה חותכת חלק ניכר מהשיר עצמו…). מבחינתי, זה כבר חלק מהשיר.
ומאז רדיו הר הצופים היה פסקול להרבה דברים בחיי- עבודה, לימודים, טיולים. גם כשהייתי בדרום אמריקה הייתי מוריד לנגן כמה פודקאסטים מי כמה זמן, ותוכניות מסוימות עדיין יכולות להעלות בעיני רוחי את המראה מפסגת הר יפה, או עלייה נוראית. זה גם הוביל לכך ששמעתי תוכניות מספר פעמים, כמו אלבום, בעצם. וגיליתי שירים שפיספסתי בפעם הראשונה.
ופעמיים כיפיות במיוחד גם התארחתי שם, להשמיע שירים, שאת רובם הכרתי שם.
השבוע נכשל, לפחות עד להודעה חדשה, המאבק על רדיו הר הצופים. בעוד השדרנים המתנדבים יכולים להמשיך לבוא, רכזי השידור יפסיקו לקבל משכורת, והמקום ייחדל לפעול כרדיו. כואב לי לשמוע על כך, שהמקום שבגללו, כששואלים אותי איזו מוזיקה אני אוהב, אנ עונה, "זה וזה, אבל לאחרונה בעיקר אינדי ישראלי" (שזה אפילו לא ז'אנר!) הולך להיסגר.
אני מגיש את המיקסטייפ הזה כמחוות פרידה לרדיו הר הצופים. הבחירה היתה קשה- יש לי תיקייה בשם "עריכות מהרדיו" עם כ-100 שירים (לא כולל אלה שהשגתי אח"כ כאלבומים), שרובם היו "השיר הכי טוב" לזמנם. ניסיתי לגוון מבחינת סגנון, אבל גם מבחינת התוכניות מהן קיבלתי אותם (בסופו של דבר, למרות ניסיונות לנסות דברים חדשים, נשארתי נאמן למס' מצומצם של תוכניות). מאחר שניסיתי להעביר את חווית הרדיו שלי, הרשיתי לעצמי גם להשאיר את השירים ערוכים כמו שהם, דיבורים בהתחלה/בסוף והכל.
המיקסטייפ אינו מסודר לפי סדר האזנתי, אלא יותר בסדר כרונולוגי אישי, וסדר גיאוגרפי- אינדי ירושלמי, אינדי ישראלי, ומוזיקה טובה בכללי שמקושרת לרדיו. אתם מוזמנים לרנדם ולהנות.
ירושלמים (כולם נדגמו מתוך אפס שתיים):
1. 1,2,3 – רונן שטיינבאום. תמיד שיר פתיחה חביב עלי.
2. no interpataion – יהודה לדג'לי, גאון מוזיקלי ירושלמי, שמעטים מדי מכירים מחוץ לרדיו.
3. הכל יהיה אותו דבר – אריאל קליינר. היה ועודנו, אחד השירים היפים ביותר שאני מכיר.
4. stage fright – delilah – אם יש דבר שאני מצטער עליו בחינוך המוזיקלי המאוחר שלי הוא שכבר הכרתי את הלהקה הזו, הם כבר לא היו קיימים. הם הוציאו אלבום מעולה, והתפרקו.
5. long distance demons – trixerin – כי לכל אחד יש שדים כאלה. לי היו.
6. צל – יונתן שלמה. אינדי ירושלמי במיטבו.
אינדי ישראלי:
1. נועם רותם – עזרה בדרך. חוב ענק שאני חב לבועז עילם, שדרן עיר מקלט, על שהכיר לי אותו. וכן, הביצועים החיים ברדיו יותר טובים מאלבום האולפן.
2. מורה חיילת – חג לאילנות. מתוך אוסף "איפה החומוס" של הרדיו, אחד מהפרויקטים הרבים שהרדיו הרים.
3. everybody wants a piece of me – the homesicks – מתוך תיבת נוח, אם אני זוכר נכון. עוד אחת מהתוכניות הטובות ברדיו.
4. דני הדר ונוגה שלו- מה יביא לי. אני לא בטוח מאיזה תוכנית דגמתי את זה (יכול להיות "תיבת נוח" באותה מידה של "עיר מקלט"), אבל אני חושב שגם הקרדיט מגיע לבועז, שהתעקש להשמיע אותו תוכני אחרי תוכנית, למרות היותו לא קומיוניקטיבי בעליל. בסוף זה נכנס לי לראש, ולא יצא.
5. pits – graveyard polka – את הלהקה הזו, ואת הבאה, הכרתי דרך אחד האירוחים המעולים של הרדיו, בתקופה שעוד הייתי בוחר תוכניות רנדומלית, ולפעמים מצליח ולפעמים לא. בתוכנית הזו, זה מאוד הצליח.
6. Ed – have what i got you. מתוך אלבום אדיר, mind on hill. זה האלבום היחיד שהייתי שומע מבלי לדלג על אף שיר. וששמעתי בריפיט 3 חודשים. צלח איתי עליות קשות במיוחד.
7. buffalos – you sink – אחד מאותם דברים הטובים גיליתי תודות למצעד מי תהום, המצעד האלטרנטיבי שהרדיו עורך- מוזיקה שפויה מהשוליים. זה ספציפית התגלית הכי טובה משם, נדמה לי.
8. פארן – אמסטרדם – שיר שהייתי יכול למצוא רק בשיחותי עם הפסיכיאטר האלקטרוני של לילי ותמר. אומנם לא לקחתי מהתוכנית שלהן הרבה מאוד שירים, אבל זו עדיין התוכנית האהובה עלי ברדיו כיום. היא טובה כמו שרק תוכנית שנעשית ע"י שתי בחורות מופרעות למחצה עם טעם מוזיקלי מופרע לחלוטין, שמאוד אוהבות את מה שהן עושות, יכולה להיות. נושאים מקשרים הזויים, ותסכיתים הזויים אף יותר הם לחם חוקן.
ועוד דברים שהגעתי אליהם בזכות הרדיו:
1. forest – the midnight hanging of the runaway serf – שוב תיבת נוח.
2. witness – delgados (עיר מקלט- היה בכ"ז טעם לסיכומי עשור, בועז. גם השלושה הבאים משם)
3. Anja Garbarek – The Last Trick
4. rapture rapes the muses – of montreal
5. css – alala
6. butthole surfers – hurdy gurdy man – מתוך אסכולת רוק.
7. peaches – presidents of america. אחד מהשירים שהופיעו מספר פעמים בפסיכיאטר האלקטרוני. החלטתי לחסוך מהעולם את סדרני הדשא.
ואחד, ירושלמי, שלדעתי מסכם הכי טוב את תחושותיי, ומסכם בכלל:
תחנת הרדיו הישנה – הדרה לוין ארדי
תודה לכולכם על המוזיקה,
ומקווה שהרדיו עוד יקום שוב,
אורן
כתיבת תגובה