סיכום

אתר הבית של ננסי ברנדס (תודה לשרת העיוור על הלינק)
פוסט אחרון לחודש ינואר 2006. החודש הזה התחיל עם תקווה לשנה טובה יותר. הוא לא נגמר טוב. הפכתי לאדם מתוסכל וממורמר. הלכתי לאיבוד בתוך מחשבות, מרחיק לכת ומסיק מסקנות, מנחש מה היא חושבת ומה היא מרגישה. איבדתי פרופורציות. אני מרגיש כמו רוח-רפאים, חסר כל מוטיבציה לזוז או להתקדם. נהפכתי לכל מה שלא רציתי להיות. ובכל זאת, החודש הזה עבר די מהר. אני מקווה ששאר השנה לא תיראה ככה.הערב בקונכיה, שעתיים נוספות עם sharper מהבלוג פולקעס:

פרנקזעתר יקיר הבלוג הואיל לתת לי הזדמנות שנייה ואף ניאות לשדר הערב בין שמונה לעשר את “האוסף הנשי” שערכתי, שצמח למעשה במקור במסגרת מאמצי לתת מענה לצרכים המוסיקליים של ערבי לסביות בשושן, בתקופה שאקסתי עוד ניצחה עליהם ובירמנה בהם, לפני שחזרה להיות זונת הייטק עם רכב ליסינג וכרטיס cibus. ביני לביני אני מכנה את המיקס הזה של אינדי פופ, ררריוט גירל הארד-קור פאנק נויז ואלקטרו-קלאש בשם המרובה כפלי-משמעות Ultima Lez."

ברעש לבן, המיקסטייפ הארמני של עטר.
מסתבר שהשיר שחזיתי שיהפוך ללהיט גדול מהאלבום החדש של קולדקאט הוא קאבר. לא הייתי מגלה לעולם אלמלא הדיסק היה מגיע לחנות ודב שעובד איתי שהוא ידען ברמות שקשה לתאר היה אומר לי "זה קאבר, רוצה לשמוע את המקור?". אז הנה, עכשיו אתם יכולים לשמוע גם ולתת את דעתכם. אני חושב שהם לקחו את השיר והפכו אותו למשהו אחר לגמרי, משהו טוב יותר.
Joe South and the Believers – Walk a Mile In My Shoes