רן יורגנסון, "In Time"

השבוע יוצא האלבום החדש של רן יורגנסון, "In Time". כדי להתרשם מקטעים ממנו אתם כבר יכולים ללכת לאתר העתידי, שם אפשר להוריד 2 שירים מהדיסק החדש ולהתרשם מהעטיפה המדהימה. והלילה (מוצ"ש), מתישהו בין 22:30 לחצות וחצי ישודר קליפ לשיר נוסף מהאלבום במסגרת התכנית "אלטרנטיבי" בערוץ מוסיקה 24. אני ממליץ בחום לחפש את הקליפ הזה.
עכשיו קצת על רן והאלבום. הכרתי אותו לראשונה מאחורי התופים באינפקציה. מתישהו אחרי שיצא האלבום הראשון שלהם הוא עזב את הלהקה ונסע לתקופה קצרה לארה"ב. אחרי שחזר לארץ, בעקבות פגישה מקרית, זכיתי להכיר איש-אשכולות ואדם מוכשר בצורה יוצאת דופן. חוץ מזה שהוא מפליא בתיפוף, הוא גם עורך מוכשר שבקיא ברזי האפטר-אפקטס, כל הדברים המגניבים האלה שעושים בקליפים (או בכל דבר אחר שקורה בוידאו). לפני ואחרי שיצא האלבום הראשון של אינפקציה יורגנסון יצר או היה מעורב ביצירת כל הקליפים של הלהקה כמעט (ויש לא מעט). זה רק כדי להדגים את מגוון התחומים שהוא שולט בהם. אבל העיקר כאן הוא המוסיקה. האלבום החדש יוצא כשנה וחצי אחרי הדיסק הראשון שלו, שנקרא "The Early Years" והיה אוסף של קטעי אלקטרוניקה אינסטרומנטליים שעשה לפני שהתחיל לעבוד על האלבום הנוכחי. בזמן שהדיסק ההוא יצא הוא כבר היה עמוק בעבודה על האלבום החדש, וזה היה רק ספתח כדי להציג את הצד הנסיוני שלו. אבל מבחינתי האלבום החדש הוא אלבום הבכורה שלו, בעיקר כי זאת הפעם הראשונה שהוא פותח את פיו ושר. זהו אלבום מאוד מלודי, אלבום של שירים. הסגנון שלו יגדיר אותו כ"אלטרנטיבי", אבל הוא אינו קשה להאזנה. מה שכן – הוא מאתגר. וזה משהו שאני מעריך בו מאוד.
אחד החיבורים שגיליתי ביני לבין יורגנסון הוא האהבה הגדולה למוסיקה מהאייטיז. לצערי לא עושים מספיק מוסיקה מושפעת-אייטיז בארץ, וגם בעולם רוב מה שנעשה בסגנון הזה לא מספיק טוב. יורגנסון גדל על דפש מוד, וזה דבר שניכר באלבום הזה. הטעם המוסיקלי שלו אינו מוגבל לז'אנר אחד, מה שיוצר גיוון ושימוש באלמנטים מז'אנרים שונים. האווירה המרכזית היא של סינת'-פופ (שלמרות המילה "פופ" זהו ז'אנר אפל) ויש פה הבלחות של רוק כמתבקש, ובחלק מהשירים ישנם קטעים אווירתיים יפהפיים שמזכירים לי את פסי-הקול של דני אלפמן, עם הקסם של הצד האפל. יורגנסון אוהב את הצד האפל של המוסיקה, אם באלקטרוניקה ואם ברוק, ואני חושב שההגדרה "קסם אפל" תהיה הולמת לאלבום הזה (הוא אוהב לקרוא לזה Dark Pop). בקיצור, הקהילה הגדולה שיש בארץ לדארק-וויב, Goth וכל מה שביניהם יכולים לאמץ את האלבום הזה בשמחה. הוא יכול להתחבב על חובבי NIN כמו גם על אנשים שיותר נמשכים לרוק ופחות לאלקטרו. אבל כנראה שהוא הכי מתאים למי שנמצא באמצע (כמוני). אז יש כאן את התיפוף הוירטואוזי של יורגנסון, קלידים שנשמעים כאילו הם לקוחים מסרט אימה (ולא במקרה, אחד השירים הוא חידוש לשיר הנושא של סרט אימה משנות השמונים), גיטרה חשמלית פה ושם, והשירה שלו שמתאימה לכל מה שקורה מסביב כמו כפפה ליד (אבל כזאת שמתאימה). זה אלבום ממקום אחר ומזמן אחר, שלא נקלט בשמיעה ראשונה ודורש האזנה חוזרת כדי להבין ולקלוט את הניואנסים, הדברים הקטנים שהופכים את האלבום לגדול. אני ממליץ עליו לאנשים שמחפשים מוסיקה שהיא חוויה שתטלטל אותם. זהו אוצר ששווה לגלות.

www.ranjurgenson.com