אינפקציה, בכיף

הסיפור שלי עם אינפקציה התחיל בקיץ 99', בערך שנה אחרי שהתגייסתי. היה בחור אחד נחמד בבסיס, שקוראים לו יותם. הוא אמר לי שיש אחלה להקה שצריך ללכת לראות בהופעה. הוא אמר שקוראים להם אינפקציה. באותו זמן הייתי מקשיב לפעמים לתכנית "נקודת הג'ק" ב-102FM (מוצ"ש בין חצות לשתיים) וג'קי השמיע איזה שיר שלהם, אלטעזאכן. השילוב הזה בין הטקסט ה"עממי" והמטאל לא היה ממש שגרתי, ואמרתי לעצמי (ולחבר הטוב ארז) – זה מסקרן. בוא נלך לראות אותם. אז הלכנו. אני לא זוכר הרבה מההופעה הראשונה. אני כן זוכר שהיתה התלהבות גדולה, שאחריה לא יכלתי ללכת להופעות בגלל מזל רע של יציאות בצבא במשך כמה חודשים. אבל ארז המשיך ללכת וגייס את כל חברינו וידידינו, במבצע "חבר מביא חבר לאינפקציה". בשנתיים-שלוש הבאות יחזור על עצמו הרבה, המבצע הזה. הרבה שיחות ראשונות עם אנשים היו מתחילות ב"שלום, אני דובי. מכיר את אינפקציה?". אז הלכנו הרבה להופעות, בצורה די עקבית, התחלנו להכיר את השירים די טוב וארז היה מביא מצלמות וידאו ומתעד. מתישהו גילינו שמישהו (ששמו בישראל אופיר/אנקל פאקה) פתח לאינפקציה פורום בהייד-פארק. זה היה הרמז הראשון לכך שיש עוד אנשים בארץ שמכירים את הלהקה הזאת (ולא רק בת"א). הקלטתי כמה מהשירים ששודרו בתכנית של ג'קי למחשב והפכתי אותם לאמפי3ים. פירסמתי אותם בפורום וכך התחילה ההפצה של אינפקציה באינטרנט. בהמשך ביטלגתי שירים מההופעות שארז צילם, והשירים מצאו את דרכם לעוד ועוד מחשבים.
אגב, הפורום של אינפקציה בהייד-פארק היה פעם אחלה ארכיון לכל התפתחויות בנושא הזה אבל משום מה, כשניסיתי עכשיו להיכנס לעמודים הראשונים של הפורום, הם פשוט נעלמו. אני מקווה שהם יחזרו בקרוב ושהם לא נמחקו לגמרי. ובחזרה לסיפורינו – לפני חמש שנים בערך יצא הדיסק הראשון לחנויות. ההתרגשות היתה גדולה. יציאת האלבום נחגגה בהופעה גדולה וחגיגית שנערכה בבארבי הישן (שהפך אח"כ למכבי מיוזיק פאקטורי). בהופעה ההיא, זאת היתה הפעם הראשונה שבה הוציאו את השולחנות ונתנו לכל הילדים להתפרע חופשי. אז התרחש הפוגו הראשון בהופעות, שהפך אח"כ לידוע לשמצה. בהופעות שהיו לפני זה, כולם ישבו בשולחנות, הגיל הממוצע היה 25 (משהו כמו חברים ומכרים של הלהקה) והיתה אווירה נעימה של שירה בציבור (לפעמים חולקו גם שירונים ויש לי הוכחה מודפסת). יציאת הדיסק לוותה בקצת יחסי ציבור והצמיחה של אינפקציה שזכתה להפצה גם באינטרנט, הביאו הרבה ילדים להופעות. היו תלונות על העניין אבל לי זה אף פעם לא הפריע יותר מידי (למרות שעד היום מפריע לי הקטע זה של הפוגו שאני בכלל לא מבין) ואמרתי לעצמי – הקהל שלהם גדל וזה טוב. בערך באותו הזמן פירסמתי את האתר (חסר העיצוב) הראשון של אינפקציה (שעד היום אין להם אתר "אמיתי") שכלל אמפי3ים (בזמן שעוד אפשר היה לפרסם), תמונות מקליפים שהורדתי מוידאו, מלים של השירים ועוד כמה דברים לא חשובים. ההופעות המשיכו בתדירות זו או אחרת ואנחנו המשכנו ללכת להופעות ולהקליט אותם ובהמשך ביטלגתי הופעות שלמות ושיתפתי אותם בתוכנות שיתוף למיניהן. מה שמזכיר לי שכשהתחלתי עם העניין הזה של הבוטלגים, היה קצת דיבור על האם זה בכלל מקובל על הלהקה שיפורסמו בוטלגים שלהם אבל זה נפתר מהר מאוד והם אמרו שהם מסכימים. לא סיפור מעניין במיוחד, אבל הרגשתי שאני פועל בברכת הלהקה ולא נגד האינטרסים שלה, ועד היום אני מאמין שאכן הצלחתי להביא את אינפקציה להמון אנשים (ובעיקר ילדים) שלא היו שומעים עליהם אם הם לא היו מורידים MP3 זה או אחר. היתה הופעה אחת לפחות שהייתי בקהל ושמעתי את כולם שרים לטרטר את "ים המלח" (שהושמע ברדיו פעם אחת בלבד ובוצע רק פעמיים בהופעה והוא לא ממש שיר רשמי שלהם) עם כל המלים. תחושה קלה של גאווה עברה בי. וגם – בספיישל לכבוד צאת האלבום ב"נקודת הג'ק" שלחנו פקס לאולפן ושאלנו איך הולכת הגירסה המלאה של "בלגן בריאות" (שיר שמבוצע רק בהופעות: חצי דקה ושורה אחת). הם נענו לבקשה וביצעו באולפן, בצורה מאולתרת את הגירסה המלאה של השיר. גם זה הפך לאמפי3 פופולרי.
מתישהו באמצע יורגנסון המתופף עזב את הלהקה והוחלף ע"י עמרי הנגבי שעושה עד היום עבודה מצויינת. ההופעות של אינפקציה ירדו לתדירות נמוכה יותר אח"כ עד שההופעות נפסקו לגמרי לפני שנתיים. במשך כל התקופה מצאת האלבום הראשון עד היום היו הרבה דיבורים על האלבום השני. בהופעות בוצעו כל הזמן שירים חדשים, אבל לא היה ברור מה קורה עם האלבום השני. זה המקום להסביר שמה שקרה עם האלבום הראשון לא היה כ"כ בסדר, ואת זה למדתי אחרי פגישה מקרית עם ירון שראל (הבסיסט) ויורגנסון לפני שנתיים בערך. פגשנו אותם בהופעה של איזבו במיוזיק פקטורי ובמהלך השיחה התברר ש-MCI לא דיווחו אמת לגבי נתוני המכירות של האלבום הראשון בחנויות, ובעקבות זה אינפקציה ניתקו את הקשר איתם ושכרו את קוב (הזמר, זה מ"מגניב") שייצג אותם בתביעה נגד MCI. הם ניצחו בתביעה והבעלות על הדיסק הראשון עברה אליהם – החל מהשבוע הבא, "ככה מפנקים" יהיה בחנויות בהפצה של NMC. השיחה עם ירון ויורגנסון קלחה וגילינו שיש לנו, כלומר, גם לי וגם לחברי ארז ועמית הרבה במשותף עם החברים הטובים מאינפקציה, בהווה ובעבר. כך נוצרה לה ידידות אמיצה בין כמה גורמים, שהובילה בשלב מאוחר יותר להיכרות של עמית עם גיא בן-שטרית שצירף אותו לאטליז (שהיא להקה מדהימה נוספת מבית היוצר של בן-שטרית המכונה גב"ש וגם עמרי מתופף שם). אני חושב שהקשר עם יורגנסון וירון נוצר לפני שאינפקציה הפסיקו להופיע, כי זכור לי שאח"כ עוד הספקתי לדבר עם גב"ש בהופעה בירושלים – מה שמזכיר לי שאינפקציה היתה הלהקה היחידה שכדי לראות אותה בהופעה נסעתי גם לירושלים, גם לחיפה ופעם אחת לדרום הרחוק (יטבתה, אם אני זוכר נכון). אז מה אם נסעתי פעם לטורקיה לראות את דפש מוד, זה לא קשור.
בהפסקה מההופעות אטליז, הלהקה החדשה של גב"ש צברה קצת תאוצה, אבל בשקט תעשייתי הם עמלו על הקלטות האלבום השני. הפעם הם החליטו שהם יפיקו לבד ובלי תנאים של חברות תקליטים כלשהן, ולכן זה לקח להם כ"כ הרבה זמן. הם מימנו את האלבום לגמרי לבד, וחתמו על חוזה הפצה עם NMC. ביקשתי להאזין לו כשהעבודה עליו הסתיימה ובקשתי נענתה – גיליתי דיסק עמוס מכל בחינה שמאתגר את האוזן בהפקה משוייפת להפליא והרבה רגעים נפלאים (השירים לא הפתיעו אותי כי הכרתי את רובם מההופעות). אבל הם כן מפתיעים: גם אם רוב התגובות ששמעתי לא היו לטובה, על השיר החדש שלהם, שהוא הבלדה הכי סטנדרטית שהם אי פעם הוציאו תחת ידיהם, אני אוהב את השיר וגם חושב שהוא מרגש. וגם – בזמן הזה רן יורגנסון שכבר לא קשור ללהקה בכלל (חוץ מזה שהוא עשה להם תאורה באיזה הופעה או שתיים) עמל על אלבום סולו משלו, ובמקרה (או לא) האלבום שלו יוצא אוטוטו לכמה חנויות מובחרות וזה משהו שונה לגמרי ברמה בינלאומית. סתם, מין הערת אגב כזאת.
אולי כבר הבנתם את זה, אבל אינפקציה בשבילי היא לא עוד להקה. קשה לי להסביר מה בדיוק תפס אותי בלהקה הזאת. עד היום, כשאני מדבר על זה עם אנשים, אני מדגיש שמדובר בנגנים מאוד מוכשרים. לדעתי, הם הנגנים הכי טובים בארץ. מעל הכל, אלה הלחנים של גיא בן-שטרית הגאון שאני עפר לרגליו, אבל זה לא רק זה. ההומור של ניר ושמי והאינטראקציה שלהם על הבמה, המחאות האילמות של המתופף (בהתחלה יורגנסון, אח"כ עמרי), העובדה שהם יכולים לנגן 20 דקות או יותר בלי הפסקה או המחוות הבלתי-נגמרות שהם שותלים בשירים שלהם או החידושים שהם עושים, ספק ברצינות, ספק בצחוק. זאת העובדה שזה ברור לי מכל ההופעות האלה שהאנשים האלה אוהבים מוסיקה בכל ליבם וזאת הסיבה היחידה שהם ממשיכים להפעיל את הדבר הזה שנקרא אינפקציה. הם אוהבים מוסיקה בלי גבולות של ז'אנרים, בלי התנשאות, עם המון ידע וסקרנות. הם לא מפחדים להתנסות בדברים חדשים. אבל ככל שאני מנסה להסביר את זה אני מבין שאי-אפשר להסביר את זה במלים. זה מתקשר לי עם דברים שקראתי בפורומים, ביקורות של הופעות של הבילויים, של הג'ירפות, או של אלג'יר עם אנשים (ובעיקר בחורות) שמשתפכות על זה שהלהקה הזאת היא הדבר הכי טוב שנוצר אי-פעם. מיליון סופרלטיבים, ותמיד היתה לי הרגשה שכל התחושות האלה שהבנאדם מנסה להעביר ברשמים הם הרבה מעבר למלים, כי הבנאדם שקורא את הרשמים האלה יכול לנחש שמשהו מיוחד עובר על הכותב/ת אבל להבין ממש את ההרגשה של להקה שמצליחה לפרוט על כל המיתרים הנכונים אצלך… זאת הרגשה שפשוט נורא קשה להסביר. אז אלה השורות שלי, זאת ההשתפכות שלי, זהו הווידוי הנרגש שבו אני מכריז קבל עם ועדה: אני מעריץ פנאט ועיוור של אינפקציה. כאילו שזה לא היה ברור עד עכשיו.
היום הגדול הגיע. הערב אינפקציה משיקים את האלבום השני, "בכיף" בהופעה חגיגית בבארבי בת"א. זו תהיה ההזדמנות הראשונה לקנות את הדיסק החדש, שזה די הוגן לדעתי, שהמעריצים יקבלו את הדיסק לפני החנויות וגם בהנחה. ובנימה זו אאחל לכולכם סוף שבוע נעים וחג שמח.