עמרי נולד ב- 05.10.1977 וגדל בהרצליה. בזכרונו המעומעם ישנה הופעה שראה בגיל 6 של להקה כלשהי בבית הספר. הוא זוכר שנמשך אל תחבולותיו של המתופף ומיד ידע שזה מה שצריך לעשות. בגיל 7 כבר למד תופים בחריצות והתקדם לשביעות רצונו של מורהו, אך מקץ שנתיים איבד עניין בלימודים והתקופה באה אל סיומה. עמרי נטש את התופים ומעולם, מעולם לא חזר לנגן.

זאת אומרת...

לא הייתה לו מערכת בבית, אז לעת עתה הפסיק לנגן.

בסוף שנת 1992 והוא בכיתה י' נחשף ללהקות כגון Faith No More, Metallica, Pearl Jam, ועוד, והתופים "קפצו" לו החוצה. הוא מצא שהוא מבין לליבם של המתופפים ואת התפקידים שהם ניגנו והרצון לנגן שב במלוא המרץ. רווי מקלות אך נטול מערכת ישב הנער בחדרו וניגן עם הלהקות שכה אהב. עם בוא הקיץ גמר אומר בלבו שיהיה מה שיהיה, העבודה בבורגראנץ' לא תשבור אותו ואת הכסף יחסוך לטובת סט התופים הראשון. עד אז אכל ספרדי כפול. פיקנטי. עוד לא הייתה קומבינה, אבל החיים לא היו קשים כמו שזה אולי נשמע.

עם הגשמת היעד השליך את מדי הבורגראנץ' (לכביסה) והחל מתאמן באינטנסיביות על מערכתו החדשה, עם מעברים חדים לפד-אימון וכריות בשעות שאסור. עם החשיפה לרוק מתקדם, להקות כגון Yes, Rush, Gong, King Crimson, ופראנק זאפה, גברה ההתלהבות ואת רוב זמנו הקדיש עמרי לאימונים ושיפור הטכניקה. נגינה בהרכבים לא אחרה לבוא והנסיון שצבר בלהקות תיכון למיניהן תרם גם הוא להשתפרות הנער בכלי החדש-ישן.

"לזכות הוריי ייאמר שהם לא ניסו לעצור אותי או להגביל אותי, הם רק רצו שהתופים לא יבואו על חשבון הלימודים", אך מנגד, הלך ונעדר עוד ועוד מהלימודים על מנת לנגן, עד אשר סיים כיתה י"א והמשיך ללימודים ברימון.

את בחינות הכניסה לרימון עבר בנקל וסיים שנה ראשונה עם הבנה שאת המהלך הזה היה עדיף לדחות כמעה. רימון לא היה המקום בשבילו בשלב זה. עם תום שנת הלימודים המשיך בדרכו ללא מסגרת לימודית, ועד מהרה השתלב בהרכבים רבים.

ב-1997 חבר לAlone של אלון שגיא שם נשאר עד הסוף המר בשנת 2004. ב-1998 הצטרף למטבוחה של גיא בן-שטרית (והמשיך ללהקה נוספת של בן-שטרית שבאה לאחריה - אטליז, בה הוא מנגן עד עצם היום הזה), ולפלאפל אוונגארד - סופרגרופ שמקורו בעובדי חנות המוסיקה של האוזן השלישית אשר התמחה בסשנים ארוכים של אימפרוביזציה הזויה. ב-1999 חבר לשני הרכבים נוספים: להקתה של רונה קינן, אותה הכיר דרך עומר חזיז, שותפו לדירה דאז, ועמה מוסיף לנגן גם היום, ולהקת האינדי-רוק Mono Addicted Acid Man איתם ניגן שנה לערך. ב- 2002-3 חבר לדויד ברוזה לסיבוב ההופעות שבעקבות האלבום 'הכל או כלום'.

את רוב חברי להקת אינפקציה הכיר מבעוד מועד: את שרית, גיא בן-שטרית, וירון ממטבוחה, וגם מהדלפי שם עברו ירון ושרית, את גיא שמי מרימון ומ- Alone, וכנראה גם את רן מאיפשהו. על כן לא פלא ששמו עלה כמועמד ראוי לתפוס את מקומו של רן יורגנסון עוד כשהצהיר לראשונה על כוונתו לעזוב, בשנת 2000. בתחילה העדיף שלא לעשות כן, וסרב להצעתם של יורגן ושמי לבוא לחזרה. הוא דימה את הסיטואציה ללהקת Primus, שנשמעו שונה לאחר שבְּרֵיְיְן תפס את מקומו של הֶרְבּ שעזב. הוא אהב את אינפקציה כפי שהם ולא רצה שסגנון הנגינה שלו ישנה אותם ואת איך שהקהל מכיר אותם. גיא בן-שטרית מצדו גם כן העדיף שלא לערבב שמחה בשמחה (או בשר עם חלב, לפי גרסאות אחרות), וההצעה נדחתה. משנעשה המצב קריטי ומתופף ראוי עוד לא נמצא החליטו שני הצדדים לתת הזדמנות נוספת לרעיון, וזו הוכיחה וממשיכה להוכיח את עצמה עד עצם היום הזה. במרץ 2001 הופיע לראשונה כמתופף להקת אינפקציה במועדון "אימנזיה" בראשל"צ.

נוסף על כל מי  שכבר הוזכר מונה עמרי עם האמנים האהובים עליו את סטיוארט קופלנד,
Police, Blonde Redhead, Ween, Mr. Bungle, Portishead, Slint, ועוד רבים אחרים. אהבות נוספות בחייו חובקות משחקי וידאו, מחשבים ישנים כגון קומודור 64, קונסולות משחק וכדומה.

כיום עמרי מתגורר בתל-אביב, ועובד בעריכת פרומואים לערוץ 10 ו-AXN.

 

דיסקוגרפיה:
- מאיר אריאל - מודה אני, 2000, תרם ערוצי סנייר וכלי הקשה לאלבום שיצא אחרי פטירתו של מאיר אריאל
- פלאפל אוונגארד, 2000
- רונה קינן, EP, 4 שירים, 2000
- אריק איינשטיין - שמש רטובה, 2002
- רונה קינן - לנשום בספירה לאחור, 2004
- אינפקציה - בכיף, 2005

נוסף על אלו הקליט עם שלומי פריד, ופרסומת לגבינה עם דויד ברוזה (who could ask for more?)

**מבוסס על ראיון כמו גם על האוטוביוגרפיה שכתב לאתר של רונה קינן, באישור**

חזרה למעלה