דני סנדרסון: קופץ לשניה

כל האלבומים של דני סנדרסון, track by track. סדרה של תומר קריב.

גודל טבעי | חף מפשע | חכם על קטנים | קופץ לשניה | מת לבכות 2 | הלא נודע
תולדות המים – שירים לאחרים | קונגו בלו | לא יפריד דבר | מכאן הדרך

את האייטיז סנדרסון מסיים עם מופע מצליח, להקה מגובשת ואנרגיה טובה. בקיץ 1990 האנרגיה הזאת מגיעה לשיא עם האיחוד השני של כוורת. סיבוב הופעות מצליח מאוד, שגם מתועד בדוקו חביב בשם ״תמונות מחיי להקה״, ונותן עוד הזדמנות לנסות על הקהל גם את חומרי הסולו המוצלחים.

כמו ב-84', האיחוד משקף את התהפוכות שחלו בחברי הלהקה. דני ובעיקר גידי הם המרכז, בשיא תקופת האיצטדיונים שלהם. בהשפעתם הביצועים באיחוד הזה הרבה יותר כוחניים, והסטליסט מגוון ומלא הפתעות.

גם הפעם, בעקבות האיחוד, סנדרסון עושה רישאפל, וקצת משנה פאזה. אם ב״חכם על קטנים״ היה ניסיון (מוצלח) לייצר אלבום קומי-פופי-להיטי, הפעם הוא קצת חוזר אחורה, למוזיקה אמריקאית ולשנות ה-60, אבל עדיין ברוח ההפקה של אלבומו הקודם. הפעם הטכנאי הוא יואב שדמה, והאלבום מוקלט באולפן של סנדרסון – ״הטוסטר״.

מה שמעניין ב״קופץ לשניה״ הוא הטון הכללי של השירים. זה לא ממש אלבום מצחיק. הוא אולי שנון ומתוחכם לפרקים, אבל רוב השירים מתארים מצבים לא קומיים בכלל, ויש אפילו קצת דיכאון קיומי שנלווה להאזנה. השורשים של זה נמצאים כמובן בכוורת, אבל זה גם קצת ההמשך של ״חף מפשע״.

עוד דבר בולט הוא החזרה של להקה ונגינה חיה. בשני האלבומים הקודמים הגיטרה קצת פינתה את מקומה לקלידים, ברוח התקופה. גם הפעם הקלידים דומיננטיים, אבל הגיטרה חוזרת לאט למרכז. ובכלל, מרגישים שיש פה נגינה של להקה (ומכיוון שלא מצאתי קרדיטים אני לא יודע מי מנגן בה). יאללה, נצלול לאלבום:

1. כמה קצב
   העיבוד קצת אייטיז, אבל הוייב לגמרי סיקסטיז. מה יותר אופטימי ומחמם לב מלפתוח אלבום עם שיר אהבה למוזיקה, עם הפראזה שהיא אולי המוטו של האלבום: ״זהו סוד הרוק'נ'רול. הוא משכיח את העצב״. כמה זה שונה מהפתיחה של קודמו, עם הסינתי של ״אצל הדודה והדוד״.
2. הבית האפור
   בתור מי שהמציא את ז׳אנר שירי האימה העבריים עם ״הבלדה על ארי ודרצ׳י״, סנדרסון יודע שמדובר בז׳אנר יחסית נדיר במוזיקה המקומית, ודווקא בגלל זה הוא מתלבש עליו להפליא. אולי השיר האהוב עליי באלבום. נגינה חדה להפליא, טקסט סיפורי מבריק, ואפקטים של אימה מסביב. מושלם.
3. היא אני והוא
   הז׳אנר של ״מה קורה בראש של הדובר ברגע מסוים״ רץ עם סנדרסון מאז ״היא כל כך יפה״, דרך ״סיבה לחיות״ ועד ״איפה היא עכשיו״. אבל הפעם היעד הוא לא מושא אהבה, אלא מושא שנאה. שיר עדין, חידתי ומוזר, שמתאר צלע שלישית במשולש רומנטי (השאלה היא מי מביניהם השלישי).
4. תהיה ריאלי
   זאת בדיוק אווירת הדיכאון הקיומי ששורה. טקסט מאוד מדכדך, על סף הייאוש. אבל זה נורא יפה איך בפזמון נכנסים הקולות של אפרים שמיר ואופירה יוספי, כמו קולות פנימיים שעוזרים להתעודד. הליווי פה, אגב, מעולה, ובמיוחד הסלאפ-בס. בקיצור, אחד משיאי האלבום.
5. מודה באשמה
   עוד שיר בתת-ז׳אנר סנדרסוני שאפשר לקרוא לו ״העולם נגדי״. זה היה ב״תגיד לכולם לשבת״, וזה יהפוך כמעט לנושא של האלבום הבא. הפתיחה כאן קצת מזכירה לי ״המנקה בחלון״ של תיסלם אבל עם פעמון כזה שבכלל זורק אותי להפקות של פיל ספקטור.
6. היא חולה
   לכאורה זה נועד להיות הלהיט של האלבום (עד הטוויסט שנגיע אליו בקרוב). מנחם זילברמן חוזר אחרי היעדרות ארוכה לתגבר בשלל משחקי המילים והרפרנסים התרבותיים של השיר, אבל גם כאן מדובר בסיטואציה מאוד לא קומית, וזה למרות המנגינה המזרחית-קופצנית.
7. אל תיתן לה ללכת
   אם חיפשתם השפעה של איחוד כוורת על האלבום, אז זה נמצא בעיקר בקולות הרקע של השיר הזה. באופן כללי, כמו ״בואי מותק״ ו״למה״, זאת מחווה לפופ של הסיקסטיז. אבל ניכר שסנדרסון מאוד התגעגע לשיר בהרמוניות קוליות, וזה יוצא נורא יפה ונוגע ללב.
8. עם קטן מוקף רוקדים
   סוג של בדיחה מוזיקלית שכמו ״חוש המישוש״ מורכבת מעצות מבודחות למאזין. אבל גם כאן יש ניסיון לשחזר את רוח כוורת, לא רק בהרמוניות אלא גם בקול המרקיד המאנפף, שקצת מזכיר את פוגי.
9. באש ובמים
   לא השיר המוצלח באלבום בעיני, אבל כולל את אחת השורות המוצלחות בו: ״באש ובמים – אני מעדיף במים״. מה שכן, העיבוד כאן יפהפה. קצת גיטרות אקוסטיות (שנעדרות מרוב האלבום) ומין קלידים כאלה שעושים קול שמזכיר הקשה על זכוכית.
10. זה הכל בשבילך
    לפני כמה ימים שמעתי את האלבום ברצף, ופתאום הפה שלי נפער. מה קרה פה עכשיו? איך השיר הזה ממוקם פה, שיר אחד לפני הסוף, בין שלל שירים נשכחים? אז כנראה שאף אחד לא חשב ששיר כזה רציני יקבל בכלל תשומת לב באלבום של סנדרסון, אבל כנראה שהיוצר הבין את זה.
    יהודית רביץ היתה במקור הקול הנשי כאן, והיא נתנה לסנדרסון עצת זהב: אל תכתוב ״הו יענקלה, אל תהיה כל כך תמים״. זה שיר כנה. אל תעשה צחוק. זה פתח עבור סנדרסון עולם אחר, כמו שהוא העיד. לא צריך לדחוף בדיחה או שנינות בכל מקום. לפעמים אפשר לפתוח את הלב באמת. זה האבא של ״לא יפריד דבר״.
    העיבוד של השיר הזה, שכבר הפך לקלישאה, הוא פשוט גאוני. הצורה שבה הקלידים נחים על התו הראשון היא כל כך פשוטה. שומעים את זה וזהו, נכבשת. כל הניואנסים הקטנים. הדיסטורשן שבא לרגע ונעלם, הקסטיינטות, הצורה שבה סנדרסון שר ״אנחנו נתגבר״ וכמובן מזי כהן האלוהית.
    קיטש לא קיטש. זה שיר מושלם.
11. נרים כוסית
    השלולית שנשארת מהמאזין אחרי השיר הקודם נאספת עם ביט סטילי דני ושיר אופטימי-פסימי כמיטב המסורת. שמעתי את השיר הזה לראשונה בהופעה של סנדרסון בפסטיבל הפסנתר לפני כמה שנים, והוא נראה לי חביב אבל סתמי. העיבוד באלבום דווקא נותן לו כוח, ומסיים אותו יפה ועם אמירה.

״קופץ לשניה״ (אלבום שלישי של סנדרסון שהכותרת שלו לא נושאת שם של שיר מתוכו) יצא בדצמבר 1990. קצת אחרי איחוד כוורת. יש לציין שקצת לפני האיחוד סנדרסון גם התעסק בהוצאה המחודשת על דיסקים של אלבומי הלהקה, וגם זה תרם למצב הרוח הנוסטלגי-עגמומי שלו.

אז למרות הצליל המעניין ואוסף השירים המיוחד, האלבום הזה לא זכה להצלחה גדולה. מה שכנראה הציל אותו מכישלון היתה המגה-הצלחה של ״זה הכל בשבילך״, שאיכשהו עקף בכל מדד פופולריות אפשרי את שלל השירים השנונים של מי שמזוהה כמצחיקן האולטימטיבי.

אולי הכישלון היה נעוץ גם בתקופה. ימי פריחת הרוק הישראלי החדש. חלק לא קטן מאותה סצינה שאב השראה מהרוח של סנדרסון וכוורת (בעיקר מאור כהן ואולי גם קצת קספר), אבל הצליל המרוכך של ״קופץ לשניה״ נשמע קצת מיושן.

בכל מקרה, nmc לא מפספסת הזדמנות לרכב על הצלחת ״זה הכל בשבילך״ ומוציאה ב-1992 אוסף ראשון לסנדרסון בשם ״הטובים לטיס״. האוסף הזה הוא גם נקודת ציון. אחריו סנדרסון שוב מחשב מסלול מחדש, ולקראת האלבום הבא יאחד כוחות לראשונה עם מפיק חיצוני, חבר חדש-ישן.