דני סנדרסון: חכם על קטנים

כל האלבומים של דני סנדרסון, track by track. סדרה של תומר קריב.

גודל טבעי | חף מפשע | חכם על קטנים | קופץ לשניה | מת לבכות 2 | הלא נודע
תולדות המים – שירים לאחרים | קונגו בלו | לא יפריד דבר | מכאן הדרך

ממשיכים בצלילה אל הקטלוג הסנדרסוני. והפעם, אחד טריקי במיוחד. אז נמשיך מאיפה שהפסקנו:

סנדרסון מוציא את ״חף מפשע״ שלא מתרומם, ואז כותב להיט ענק בשם ״מה הדאווין שלך״ והאלבום, כמו המופע, עובדים יפה מאוד. למרות שיש לו זיק אלטרנטיבי ואדג׳י לפעמים, בסופו של דבר סנדרסון הוא איש של פופ. הוא אוהב הצלחה, ואוהב לשמח את הקהל. ההצלחה של ״מה הדאווין שלך״ והחום שהוא מקבל מהקהל בהופעות גורמים לו לעלות מדרגה, וללכת על קראוד פליזינג עד הסוף.

״חכם על קטנים״ הוא, במידה רבה, ניסיון מפורש של סנדרסון לייצר אלבום נוסחתי עם שרשרת להיטים ושירים קליטים, ולרכב עד הסוף על תדמית הליצן הלוזר שהוא פיתח על הבמה. ברוח התקופה וברוח הפופ העכשווי, סנדרסון בוחר לוותר על הגיטרה כמעט לחלוטין, ולהקליט את כל האלבום הבא שלו באולפן שיבנה בעצמו. ביחד עם יואב גרא הוא בונה אולפן של 16 ערוצים. הם קראו לו ״אולפן הטוסטר״.

אי אפשר שלא להסתכל על זה ולחשוב על השותף הוותיק של סנדרסון, אלון אולארצ׳יק. הוא הוציא, כמעט במקביל, אלבום שהוקלט בטכניקה זהה של אולפן ביתי – ״שעשועי כאילו״. בנקודות מסוימות האלבומים האלו ממש משלימים אחד את השני ואפילו די דומים בסאונד. אבל בזמן שאולארצ׳יק הושפע עמוקות ממוזיקה שחורה, אר׳נ׳בי, פופ מצעדים ומוזיקה אלקטרונית, אצל סנדרסון ההשפעות שלו נשארו באותם אזורים, של רוק אמריקאי עם נגיעות אוריינטליות, פשוט בעטיפת סאונד אחרת. לפעמים זה מתאים, לפעמים קצת פחות, וזה מייצר דיסוננס מוזר בהאזנה לאלבום.

  1. אצל הדודה והדוד
    מה יש לומר על השיר הזה. אלבום מסחרי שנפתח בלהיט ענק, על זמני (שגם קיבל חיים חדשים בזכות קירל-בוחבוט). סנדרסון אמר שפשוט אהב את הפונטיקה של ״הדודה והדוד״ ועליהם בנה סיפור. השיר הזה הוא המשך, בהרבה מובנים, של ״מה הדאווין״ (גם בנגיעות המזרחיות). ואי אפשר בלי מילה על הקליפ המופלא שביים מוטי קירשנבאום. קליפ יוצא דופן לישראל נטולת הכבלים והmtv, שלמעשה בנה וחיזק את התדמית של סנדרסון השובב, שהאלבום הזה סובב סביבה (גם במבט הג׳וקרי על העטיפה).
  2. חוש המישוש
    אני חייב להודות שעד שהאזנתי לאלבום היום בצהרים זכרתי את השיר הזה כנקודה חלשה מאוד באלבום, אבל כאן דווקא הביט האלקטרוני נותן לו את האנרגיה הנכונה, למרות הטקסט השבלוני (שסנדרסון ממחזר גם ב״עם קטן מוקף רוקדים״). גם הקליפ לשיר הזה משאיר אותו בדמות הממזרית-קריפית.
  3. תן לה כתף
    הדבר הכי טוב בשיר הזה הם קולות הרקע של אפרים שמיר. סנדרסון יודע לשלב כל כך יפה בין עתיק לחדש (״שיר רועים״ או ״גולית״) אבל כאן זה פשוט מאולץ מדי. הקצב הכאילו-תנ״כי לא סוחב, ולמרות שזה שיר קליט אני מבין למה הוא לא נשאר בזיכרון.
  4. אל תצחק עליי
    אני יודע שיש הרבה מעריצי סנדרסון שמתים על השיר הזה, אבל גם כאן מאמץ היתר קצת בולט לי מדי. מקהלת הילדים הכאילו-מודעת-לעצמה, הסינתיסייזר עם ריף הפתיחה העצלני ובעיקר הקול של סנדרסון שפשוט נראה שהוקלט לא טוב. בסדר, ככה זה כשאתה בונה אולפן. יש פקשושים.
  5. אור
    כדי שלא תדאגו שהגעתי הייטר, יש כאן לא רק את השיר הטוב באלבום אלא את אחד משירי הסולו הטובים ביותר של סנדרסון. כאן דווקא הריף המזרחי עובד בול, קולות הרקע המדהימים של האחיות בן ישראל מקהילת העבריים, הטקסט הקורע מצחוק וגם הקליפ הנשכח והמאוד חדשני – הכל עובד פיקס. שיר מושלם.
  6. לא זז מכאן
    מצד אחד, זו אחת המלודיות היפות באלבום. מצד שני, ההפקה המסונתזת לא כל כך עושה טוב לשיר הזה. מרגיש שעם עיבוד שונה זה יכל להיות אחרת. למרות שהטקסט, כמו בהרבה מקרים בשירים המוקדמים של סנדרסון, מעורר תחושת סטוקריות ואי נוחות.
  7. חתונה
    ידידי דורסערמן אמר שסנדרסון ממש מתענג על השמות האיטלקיים בשיר הזה, וזאת הגדרה מדויקת. שיר שנועד להיות קראוד פליזר, ועושה את זה לעילא. ראיתי את סנדרסון עושה את זה בהופעה ומה אגיד, זה עובד כמו שעון. אגב, בעיני זאת סוג של מחווה ל״רומיה ויואל״ שהוא אהב בילדותו.
  8. סיפורים מבית שחי
    עוד שיר אבסורד אופייני שכבר הכרנו בצורות שונות. כאן הסינתים נותנים איזה נופך קצת שונה, אולי קצת מדגישים את הנונסנס. אופירה יוספי ז״ל, ששרה קולות (והיא אותה ״אופירה פרועת שיער״ מ״אור״), תהפוך להיות זמרת הליווי הקבועה של סנדרסון בהופעות.
  9. לונה
    שיר שבאופן מוזר שמעתי לראשונה בביצוע אהרון פררה בקלטת ילדים (כנראה שנה-שנתיים אחרי המקור). כמו סוניה, ציפי פרימו ורותיל׳ה, יש כאן עוד אישה משונה שמעוררת את סקרנותו של סנדרסון. להרגשתי סנדרסון רצה שהשיר הזה יצליח (וגם ביצע אותו לייב), ואולי קצת התאכזב כשנשכח.
  10. למה
    לסיום האלבום, שיר שכאילו הגיע מ״חף מפשע״. מחווה אמריקאית בסגנון ״בואי מותק״, עם הקולות עם האחיות בת ישראל, וטקסט שרוטן על הכל. בסך הכל, אחד השירים המוצלחים באלבום, גם כי הוא חורג קצת מהסינתים.

אבל חכו, יש עוד קצת.

״חכם על קטנים״ יצא ביוני 1987 וזכה להצלחה ענקית, בעיקר בזכות ״הדודה והדוד״ ו״חתונה״. זה היה ולדעתי עדיין, אלבום הסולו הכי מצליח של סנדרסון. הכוונה הגשימה את עצמה.

בהופעות סנדרסון הלך על קומדיה עד הסוף. אמנם שירים, אבל המון מעברים, חיקויים, בדיחות ותנועות מוגזמות. יש ביוטיוב תיעוד מלא של הופעה מאותו סיבוב, עם שני קלידנים דומיננטיים, גיטרה בצורת משולש, זמרות רקע וכל השבאנג. סנדרסון נראה פה תזזיתי במיוחד, כאילו מנסה להספיק כמה שיותר ולא לאבד את הקהל אפילו לשניה אחת. המופע הזה, אגב, הוביל למופע גדול יותר בשם ״בבת אחת״, עם להיטים מכל התקופות. בסך הכל נראה שזאת היתה תקופה די מוצלחת לסנדרסון.

ואז, ב1990, כוורת מתאחדת בפעם השנייה, והכל שוב מתחיל מחדש.

ניפגש בפעם הבאה, עם ״קופץ לשניה״.

להאזנה: ספוטיפיי, אפל מיוזיק

העולם הזה, 8 ביולי 1987
⁨⁨מעריב⁩⁩, 22 אפריל 1988
⁨⁨מעריב,⁩⁩ 26 יוני 1987
⁨⁨מעריב⁩⁩, 29 ינואר 1988

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.