דני סנדרסון: גודל טבעי

דני סנדרסון חוגג יומולדת 70 בימים אלה, וזאת סיבה לחגיגה. ואין אדם מתאים יותר לנהל את החגיגה הזאת מאשר תומר קריב, המומחה מס' 1 לענייני סנדרסון, על כל הלהקות שהיו לו וגם על אלבומי הסולו שלו, שאותם הוא התחיל לסקור בטוויטר לפני כמה חודשים. עכשיו אנחנו מעתיקים את סדרת הסקירות הזאת לכאן, כדי שיהיה מקום מסודר לעקוב אחריהן. אני עושה את זה בעיקר בשבילי, אבל אתם יכולים להנות גם. קח את זה, תומר.

תומר קריב מדבר על ומשמיע את סנדרסון ברדיו:
הקצה: זה מכבר (עם ישיב כהן) – חלק א' | חלק ב'
כאן88: הצד האחר של סנדרסון (עם ניר גורלי)

גודל טבעי | חף מפשע | חכם על קטנים | קופץ לשניה | מת לבכות 2 | הלא נודע
תולדות המים – שירים לאחרים | קונגו בלו | לא יפריד דבר | מכאן הדרך

באמצע 1981, תוך כדי סיבוב ההופעות הכושל של להקת דודה, גידי גוב הטיל פצצה – הוא קיבל תפקיד בהצגה ״התשה״ בתיאטרון חיפה, מה שמחייב אותו לעזוב את הלהקה (לא ממש הבנתי למה זה לא יכל לקרות במקביל). יותר מעשר שנים שהתחילו בחברות, התפתחו לשותפות מוזיקלית והסתיימו בשותפות עסקית – נגמרו. סנדרסון ניסה עדיין להחזיק את הלהקה בלי גידי, אבל זה כבר לא היה זה. תם עידן הלהקות. הגיע הזמן לקריירת סולו.

זה לא היה סיפור פשוט. הפעם היחידה שבה סנדרסון ניסה את כוחו כסולן היתה ב1972, לפני כוורת, עם תקליטון באנגלית (like to tag along), שכמובן נכשל. גם מבחינה כלכלית הוא היה בבעיה. דודה היתה, כאמור, שותפות עסקית בין דני לגידי, שנכשלה. הוא לא יכל להיכנס על חשבונו לאולפן ולהקליט. למזלו, חברת CBS היתה אז בשוונג של הצלחות והחתמות בתחום הרוק. אתי אנטה, שהיתה אז עוזרת הפקה בחברה, דחפה אותם להחתים את סנדרסון ולממן לו אלבום בכורה. סנדרסון לקח איתו את אלון נדל (שהיה בדודה) לנגן בס, ואת אלון הלל כמתופף, ונכנס איתם להקלטות. מכיוון שהוא נחשב לסיכון מסחרי, התקציב היה קטן, והזמן להקלטות היה יחסית צפוף. מה שנוצר היה אלבום מהודק ומדויק, משהו בין הפופ של גזוז לרוק׳נרול של דודה, בהתאמה לקול המעט נבוך של סנדרסון.

  1. פיקששתי
    השיר הראשון באלבום, שלא כמו האחרים, נכתב ביחד עם זאב חפץ, חבר של סנדרסון שגם הכיר לו הרבה מוזיקה שחורה ואר׳נ׳בי. השיר הזה אכן קצת שחור במקצב שלו, והטקסט שלו מציג את הדמות הלוזרית האופיינית של סנדרסון בקריירת הסולו שלו.
  2. גלשן
    גדול להיטי האלבום, שנכתב בחדר במלון שרתון (שאפילו מקבל תודה על העטיפה) תוך כדי הסתכלות על הגולשים בים.
    זאת כמובן מחווה לביץ׳ בויז, ומעניין שסנדרסון, שגר בנעוריו בניו יורק, הוא אחד המוזיקאים הבודדים בארץ דאז שהביא השפעות של רוק אמריקאי (ולא בריטי).
  3. סיבה לחיות
    עוד קריאת כיוון לשירים הסנדרסוניים הטיפוסיים – הבחור שמסתכל על בחורה אחרת, לרוב כזאת שהוא בכלל לא מכיר, ומנסה להבין איך לכבוש את ליבה. זה מתחיל עם ההיא שמעל לכל המצופה, ובהמשך רותיל׳ה, לונה וכן הלאה
    מוזיקלית יש כאן עוד השפעה יוצאת דופן שהגיעה מילדותו – מחזות זמר.
  4. יורם צוקרמן: וידוי
    אחד הטקסטים הגדולים של האלבום. היכולת של סנדרסון לברוא עולם אבסורדי וקפקאי בשיר של שלוש דקות, ולגרום לנו להכיר דמות, לצחוק עליה אבל גם קצת להזדהות איתה – זאת גדולה של סטורי-טלר.
  5. אולי ללה
    יש קליפ מדהים לשיר הזה, בהופעה חיה מול חיילים בלבנון. המופע של ״גודל טבעי״, כמו התקליט, היה קומפקטי וזול, וזה עזר לו לשרוד גם בתקופה הקשה ההיא.
    אחד הכישרונות של סנדרסון, כאחד שדווקא מגיע מאנגלית, היא לעוות את העברית למען החרוז – ״מסתכל שעונה… אולי זה לא נכונה״.
  6. קול של המצפון שלך
    עד עכשיו היינו פחות או יותר על אותו גל מבחינה מוזיקלית – רוק׳נרול אמריקאי בסיסי. השיר הזה, שמסיים את צד א׳, מכניס אל תוך הטקסט הדי מטריד שלו גם מקהלה סטייל ״שיר המחירון״ ומקצב די מטורלל, עם אפקט על השירה של דני. די וואקי.
  7. מזל דגים
    שיר ראשון צד ב׳. סנדרסון טען שהוא לא שמע את סטילי דן עד שנות ה90, אבל השיר הזה גורם לי לפקפק בו. זה לחלוטין הבס-תופים של aja.
    מאוד אוהב את הטקסט של השיר הזה. גם הוא מז׳אנר המשקיפים, אבל הפעם זה נגמר אופטימי.
  8. חלומות ירוקים
    הצד השני של התקליט משייט בכל מיני מחוזות מוזיקליים. הפעם זה שיר אקוסטי עם טקסט פנטזיונרי. כמעט בכל תקליט שלו סנדרסון ישלב לפחות שיר אחד כזה, שמנסה לברוח עם הדמיון ולהרגיע עם המנגינה (״קיץ רחוק״ למשל).
  9. שפכתי ת׳צבע
    בדיחה מוזיקלית מהסוג שהיה גם בגזוז ודודה (״אושקה״ וכו׳). לא מהרגעים הגדולים של התקליט, אבל לסנדרסון היתה נטייה להכניס רגעים כאלה, וזה עובר די נחמד גם על הבמה.
  10. לא רע
    שיר שיכל לשבת מצוין בתקליט השני של דודה, אם היה יוצא
    מעניין לראות איך למרות הליווי האגרסיבי יחסית, השירה של סנדרסון עדיין מהוססת. בניגוד לשירים שהוא כתב לגידי גוב, כאן הוא עדיין שר בצורה יותר עדינה ופחות מחוספסת. יקח לו כמה אלבומים כדי לשייף את הקול שלו.
  11. נשאר בבית
    שיר מהמם ביופיו ויוצא דופן בתקליט מאוד מבוסס גיטרות. כאן מצטרף משה לוי עם קלידי פרופט 5 (דגם די נפוץ בתקופה ההיא. אפשר לשמוע אותו למשל ב״אחרית״ של אריק רודיך), וזה אחד הטקסטים הכי מקסימים בדרכו הקז׳ואלית שנכתבו על גשם.
  12. היפנוזה
    השיר הותיק באלבום. המקור שלו בתחילת 1976, כשכוורת נסעה לסיבוב בארה״ב והקליטה שיר בשם Lesson in love. הביצוע שלהם, אגב, מדהים. סנדרסון כתב לו טקסט בעברית, והעיבוד נשמע דומה אם כי קצת יותר דליל.
  13. הגיע ממטולה
    לכאורה עוד בדיחה, אבל בעצם רוק׳נרול אגרסיבי וסופר מדליק, עם קולות רקע שאת כולם שר סנדרסון בעצמו.

זהו, האלבום נגמר, אבל יש עוד קצת.

מעבר לעובדה ש״גודל טבעי״ הוא אחד האלבומים הטובים והשלמים שסנדרסון הקליט, מעניין לראות כמה השירים כאן שונים מאלה שהוא כתב לשלושת הלהקות. הוא הלך, גם בשירים עצמם וגם בעיבודים, על קו הרבה יותר אינטימי וצנוע כאמור, והיה מודע מאוד גם למגבלות שלו כזמר. האלבום מכר לא רע, הרבה בזכות ״גלשן״ שהיה להיט ענק, וסנדרסון חתם אצל יהודה טלית, שניהל אותו מאז ועד לפני שנה, כשטלית נפטר.

המופע שליווה את האלבום למעשה יבנה את הקונספט הבימתי של סנדרסון מאז ועד היום – שירים חדשים, להיטי עבר, קטעי סטנד אפ ושירים ייחודיים למופע שלא יצאו באלבומים. ב-1983, תוך כדי ההופעות, השותף של טלית מימי להקות הקצב, חיים סבן, הציע לסנדרסון לנסוע אליו ללוס אנג׳לס ולהקליט אלבום במטרה לפרוץ לשוק המקומי. זה כמובן לא הלך, ואת האלבום הבא שלו סנדרסון כבר מקליט בפאזה אחרת. עוד על כך, בפעם הבאה.

להאזנה: ספוטיפיי | אפל מיוזיק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.