אחד הדברים האהובים עלי בכל תחומי האמנות והבידור הוא קישורים. ובמוסיקה בפרט, אני מוצא הנאה גדולה בזיהוי השפעות, ציטוטים, סימפולים וגניבות. אולי זה הופך את הפטיש שלי לקאברים לעניין קצת יותר ברור. הפוסט הזה הוא על השפעות. הוא מתחיל עם קאבר, ממשיך עם המקור שלו, עובר לדבר שהשפיע על אותו מקור ומסתיים עם הלהקה המשפיעה ביותר של זמננו. זהו שחזור שעוקב אחרי מעבר בין תחנות, שעל הקשר ביניהן למדתי די במקרה.

Fuzz Against Junk – Born Under Punches

לפי הרישומים שלי, הורדתי את השיר הזה לפני כשבע שנים. זה מרגיש לי כאילו זה היה בגלגול קודם. הורדתי אותו יחד עם קטעים אחרים שיצאו בלייבל נופוניק, ודווקא הקטע הזה תפס אותי. קצב גרובי, Fאנקי באורך 9 דקות, יש בו שירה אבל מרגיש כמו אינסטרומנטלי. הוא לא ממש משתנה, חוץ מכמה קטעי סולו פרקשן ואיזה נשפן שמצטרף, אבל הלופ שלו כל כך מגניב שבכלל לא רציתי שזה ישתנה. ויש גם את החבר'ה שחוזרים שוב על המשפט "Goes on, and the heat goes on" (שזה מוזר, כי במשך שנים הייתי בטוח שזה "The beat goes on". יותר הגיוני, לא?). אז נהניתי מהשיר, ולא ממש חקרתי מי הלהקה ומאיפה לקוח השיר. לגבי הלהקה, למדתי היום שאחרי שהוציאו כמה סינגלים בלייבל הנ"ל הם הפכו את עצמם לקבוצת רימיקסרים תחת השם Yam Who.

Talking Heads – Born Under Punches, The Heat Goes On

חזרתי אל השיר הזה לפני ארבע שנים בערך. הפעם עשיתי את הדבר המתבקש וחקרתי קצת, וכך גיליתי שהשיר שכל כך אהבתי הוא בעצם קאבר. הטראק של Fuzz Against Junk הוא מ-1999, ואילו הגירסה המקורית שלו מופיעה באלבומם של טוקינג הדס מ-1980, Remain in Light. בעצם, יכול להיות שלא חקרתי ובכלל נתקלתי בו במקרה כשמישהו ניגן את הדיסק בחנות. בכל מקרה, הופתעתי לגלות שני דברים: אחד, שגם השיר המקורי מגניב. שניים, שהקאבר לא מאוד שונה מהמקור, ובכל זאת זה לא עובד לרעתו. מה שגירסת הכיסוי עשתה, בעיקר, היה לעדכן את הסאונד של המקור ובו בזמן הצליחה לשמור על הוייב שלו. וכך נסגר המעגל הזה, כך חשבתי.

Fela Kuti – Zombie

לפני חודש בערך הייתי במילואים ובאחד הימים הארוכים חסרי המעש, בעודנו מוטלים על ראשו של הר באמצע שומקום, ישבתי עם החבר ברקת והוא השמיע לי כמה דברים מהאוסף הפרטי. אחד מהם היה השיר הזה. את שמו של פלה קוטי אני מכיר כבר שנים אך מעולם לא הקשבתי לו באמת. קריאה מהירה בויקיפדיה מלמדת שהוא היה מוסיקאי ניגרי, שהוא המציא את האפרוביט, פעיל זכויות אדם וגם פעיל פוליטי. ברקת סיפר לי שזהו שיר מחאה שיוצא נגד הצבא הניגרי (הם הזומבים). כמה דקות אחרי שהתחיל השיר הזה (שנמשך 12 דקות) קלטתי שיש דמיון לא קטן וכנראה גם לא מקרי בין המקצב של השיר ללופ הממכר והפסיכי-משהו של "Born Under Punches". אחרי שהגעתי הביתה גיליתי שבהוצאה המחודשת של Remain in Light מופיע שיר בשם "Fela's Riff". אכן, זה לא היה במקרה.

Radiohead – Everything In Its Right Place

There's something I find incredibly exciting about just leaving something to run, and stand there listening to it… and not actually play it at the time and singing along.

בניגוד למה שניצן (שהיא הנשמה הטובה שבזכותה נולד הרעיון לפוסט) חושבת, המטרה כאן היא לא להוכיח ש"הכל תמיד מוביל לרדיוהד". כי למעשה, גם הם נמצאים כאן די במקרה. ממש באותם מילואים, עשיתי שבת בשטח והעברתי אותה תוך כדי צפייה בסרטים, חלקם דוקומנטריים על מוסיקה. אחד מהם היה "Reflections on Kid A" שכולל קטעים מהופעה וראיון עם ת'ום יורק, שחלקו עוסק בריקושטים של "אוקיי קומפיוטר" וחלקו האחר באחורי הקלעים של Kid A. הוא מספר שאחרי "אוקיי" הם נכנסו חזק ל-Remain in Light של טוקינג הדס. הוא גם דיבר על הדרך המיוחדת שבה דיוויד ביירן כתב את המלים לשירים באלבום, על כך שהוא הגיע להקלטות "עם פתקים ובלי שירים", ושהוא ניסה להשתמש בשיטה דומה כדי להתמודד עם מחסום הכתיבה שלו. כמחצית משירי Kid A נכתבו בצורה הזאת. ועם הגילוי הזה נסגר עוד מעגל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *