Artist: Mazzy Star
Single: Fade Into You
Released: April 12, 1994
~ פוסט אורח ~
כחלק מהסדרה לפני 20 שנה שבמהלכה אני וכותבים נוספים חוזרים אל השירים הגדולים של שנות התשעים.
ליבי רן
כשהשיר הזה יצא, אני הייתי בכלל עמוק בתוך הדיסקוגרפיה של מריה קארי. כן, אני יודעת. אולי לא כדאי להנציח את זה בכתב, אבל זה נכון. ואז – הגיעה אילה. אילה החכמה, החברה שניערה אותי והכניסה אותי לעולם של דארק אייטיז ומוזיקה טובה בגוונים שלא יכולתי להגיע אליהם בשום מקום אחר. את מאזי סטאר שמעתי אצלה בפעם הראשונה, ולא רק אותם. בגלל הקול הנשי, הייתי משוכנעת שזה השם של הזמרת. מה, יש מזי כהן – לא יכולה להיות גם מזי סטאר? לי זה נראה הגיוני. היא תיקנה אותי בעדינות האופיינית שלה, שמדובר בשם של הלהקה, ושהקול הענוג הזה בוקע מגרונה של הופ סאנדובל (שזה שם הרבה יותר מגניב ממזי סטאר, בואו נודה באמת). היא גם כתבה את המילים, והלחין אותן דייויד רובאק. ויקיפדיה מאששת לי תחושה שיש לי כל פעם שאני שומעת את הופ סאנדובל: בהופעות, היא מעדיפה להיות מוארת כמה שפחות, וכמעט לא מתייחסת לקהל. ביישנית. גם הקול שלה ביישני, אם אפשר לתאר קול בתואר הזה. משהו עדין ולא מתאמץ, שעובד טוב עם העגמומיות הכללית. שיר האהבה האפלולי הזה פתח את הדיסק "So Tonight That I Might See" שיצא באוקטובר 1993, והפך משנת 1994 לשיר המוכר ביותר והמזוהה ביותר עם הלהקה. שש שנים מאוחר יותר, בשנת 2000, יצא אוסף שנערך בישראל, בשם “Kinky Love” שכלל את השיר והחזיר אותו למחוזות פלייליסט נגישים, ובאותה שנה הוא הופיע גם בסדרה האהובה עליי, "בנות גילמור". רורי בת השש עשרה והחבר הראשון שלה, דין החתיך, הולכים לנשף בית הספר בעצת לורליי – אמא של רורי, שתיארה לעצמה דווקא את טום ווייטס ברקע, אבל היא גם דמיינה שהאויבים המושבעים של רורי ייטרפו על ידי דובים. בסוף, רורי ודין רוקדים לצלילי מאזי סטאר בנשף בית הספר, מתנשקים ארוכות (מרגש!), ואף אחד לא נטרף על ידי דב. מיותר אולי לציין, אבל זה הפך את השיר לכל כך הרבה יותר מושלם בעיניי.
RORY: Trust me, I'll hate it. It'll be stuffy and boring, the music will suck and since none of the kids at school like me, I'll be stuck in the back listening to 98° watching Tristin and Paris argue over which one of them gets to make me miserable first.
LORELAI: OK. Or it'll be all sparkly and exciting and you'll be standing on the dance floor listening to Tom Waits with some great-looking guy staring at you so hard that you don't even realize that Paris and Tristin have just been eaten by bears.
ניצן פינקו
מה שהופך את השיר הזה למה שהוא זה המרחק:
של הופ סנדובל מאיתנו, של הצלילים אחד מהשני, של הריפים שרודפים אחד את השני במחול חרישי. המרחק בין המילים לכוונה שלהן.
השיר הוא הרגע של הטמעות במישהו אחר. זה רגע גורלי; אין ממנו חזרה.
כתיבת תגובה