there will be no shame

Artist: Erasure
Single: Always
Released: April 11, 1994
~ פוסט אורח ~
כחלק מהסדרה לפני 20 שנה שבמהלכה אני וכותבים נוספים חוזרים אל השירים הגדולים של שנות התשעים.

דודו מצוינים

דיסקו.
או שאתה רוקד דיסקו או שאתה אוהב רוק.
ב-1992 התשובה היתה די ברורה. דיסקו – סליחה טכנו, כמו שקראו אז לכל סוגי הדאנס – טכנו זו מוזיקה זולה. האנשים שמבינים אוהבים רוק.
ולא שזו היתה תקופה רעה לאהוב רוק. בכל זאת, הגראנג' התפוצץ אז בכל העולם, ויותר קרוב למרכז היו אלבומים גדולים של להקות ענקיות כמו גאנז אנד רוזס או יו2.
אז הייתי במחנה של הרוק. ברור שברוק.
ב-1992 הייתי מספיק גדול להבין שאני במחנה של הרוק, אבל גם מספיק צעיר בשביל להתאהב במוזיקה חדשה מבלי לחשוב יותר.
כן, אני מדבר על עצמי בגיל 11. אבל כוסאמו, בכיתה ו' הדברים האלה נורא חשובים.
ואירייז'ר היו הסוס הטרויאני שלי. בין כל הריח של רוח הנעורים, וגשם נובמבר ומאבד את דתי היה גם lay all your love on me. כך שרגע לפני שהפכתי לצנונית שלא אמורה לרקוד דיסקו, התאהבתי בסינתפופ. או יורופופ. או שאיך שלא קראו לזה אז. זרע הפורענות נטמן.
מחיקה.
בתחילת שנות התשעים אירייז'ר היו גדולים כמו פט שופ בויז. שני צמדים אלקטרוניים גאים ורקידים. אבל ההיסטוריה שהאדירה את נערי חנות חיות המחמד קצת מחקה את מחיקה.
מגיע להם ריקליימינג. או-הו כמה שמגיע להם. אחרי הכל, קשה קצת לזכור היום, אבל הם אלו שעשו ריקליימינג לאבבא אי אז בימים.
בסוף האייטיז אבבא היו להקה שמביך לאהוב. צ'יזי, פרחי, פושטי. וואטאבר. ואז ב-1992 אירייז'ר, בשיא ההצלחה שלהם, הוציאו אי.פי עם ארבעה קאברים לאבבא, וכדור שלג התחיל להתגלגל.
בעקבות ההצלחה של האי.פי יצא האוסף "אבבא גולד" שזכה להצלחה היסטרית, שהביאה אח"כ גם למחזמר ולסרט, ועל הדרך היו גם "פריסיליה מלכת המדבר" ובעיקר "חתונתה של מיוריאל" שהוסיפו קיסם למדורה, ופתאום הרטרו לסבנטיז בער במלוא הדרו.
ואבבא היו מגניבים. יותר ממגניבים, הם היו קלאסה. מלאכת מופת של פופ.
תמיד.
Always, שיצא ב-11 לאפריל 1994, היה הסינגל הראשון של אירייז'ר מהאלבום הבא שלהם I Say I Say I Say. באופן מפתיע הוא היה גם שירת הברבור שלהם. או של ימי התהילה שלהם, אם נדייק. ואף שגם הסינגל הבא שלהם Run to the Sun הגיע למקום הראשון במצעד השבועי של רשת ג', הוא די נשכח מאז, והסינגלים והאלבומים שהגיעו אח"כ כבר לא הותירו כמעט חותם.
יכול להיות שבשביל הנער ההומו העגמומי בארון שהייתי אז לא היתה ברירה אלא לאהוב את אירייז'ר בארון. אחרי הכל הם היו הומואים עולצים. לא כאלה שעוברים בתור סטרייטים. בטח שלא כאלה שעוברים בתור להקת רוק.
ריקליימינג.
אם יש משהו שאני אוהב בפרוייקט של דובי זה הריקליימינג שהוא עושה לשירים שאז היה מביך לאהוב.
היום למרבה השמחה כבר אין דיכוטומיה מטופשת בין ז'אנרים עאלק טובים לעאלק רעים, ולהיות אומניבור זה הכי מגניב.
ופתאום זה ממש מגניב שגם אתה זוכר ואוהב שירים של קאפלה או ג'אם אנד ספון. אפילו מעריך.
אבל אני, עוד הרבה לפני שכל הילדים באו מאחוריי, כבר הודיתי בפה מלא שאני מת על אירייז'ר.
ובטח שאני רוקד לדיסקו. אפילו אוהב רוק.

אהלן, כאן דובי! ובמה שכבר נהיה סוגשל מסורת, אני מצטרף לסוף הפוסט כדי להפציר בכם להאזין גם לבי-סייד של הסינגל הזה, Tragic. קטע אינסטרומנטלי יפהפה שמשתמש בצלילים מאוד דומים (אולי אפילו זהים באופן חלקי) לאלה שהיו בשיר הנושא של הסינגל. מאוד אווירתי ופסקולי וכל הדברים האלה שאני אוהב.