so why don't you kill me

Artist: Beck
Single: Loser
Original Release: March 8, 1993
Re-release: February 4, 1994
~ פוסט אורח מאת נועה ליברמן-פלשקס ~
כחלק מהסדרה לפני 20 שנה שבמהלכה אני וכותבים נוספים חוזרים אל השירים הגדולים של שנות התשעים.
beck_loser

על תקומתו ונפילתו של דור האיקס

לוזר היה הסינגל הראשון של בק שהופיע במצעדים. הוא שוחרר לראשונה במרץ 1993 וזכה להצלחה רדיופונית מינורית, אך זה הספיק לחברת התקליטים הענקית "גפן" להחתים את בק על חוזה, ולשחרר את הסינגל מחדש בפברואר 1994. לפני הסינגל הזה, שקידם את בק לסינגר-סונגרייטר הענק שהוא היום, הוא היה הומלס ומוזיקאי מורעב, שניסה את הצלחתו בסצנת האנטי פולק של ניו יורק.את לוזר הוא הקליט בלייבל אינדי זעיר, והשיר, שעמוס במטאפורות נוסנס, אמור היה לשקף את איך שהוא הרגיש אז לגבי עצמו – אין כסף, אין עבודה, אין אהבה, אין חיים- לוזר.
הלוזריות שבק ניסה להעביר בולטת עוד יותר אם מסתכלים על חבריו למצעד הפזמונים בשנת 1994. הגראנג', ששלט ובמדיה בתחילת הניינטיז, התמוסס ונעלם עד ששבק חיים סופית עם התאבדותו של קורט קוביין. בק היה האמן האלטרנטיבי הכמעט יחיד במצעדי סוף השנה, והמנון המבואסים שלו יוצא דופן מול שלל שירי האהבה של בויז טו מן, סלין דיון, מריה קארי ופרינס, או מול שירי הראפ הנרקיסיסטיים של סנופ דוגוטופאק.אם הראפרים של אותה התקופה התחילו בשירי האדרה עצמית שהפכו להיות היסטריים בשלהי הניינטיז, אז בק התחיל טרנד חדש – שירי תיעוב עצמי, אבל עם קריצה.
אז איך שיר רוק קליט שמרפרר לבולי מזון, כרטיסי חניה וגז מציתים הפך להיות כזה להיט?
כי זה בדיוק מה שהדור שהיה בשלטון ב-1994 היה צריך. המנון דור איקס,שמביע שנאה עצמית באופן אירוני ומודע לעצמו, שחוגג את הכלומניקיות והמפסידנות הקיומית שהבני הדור האלה ניסו כל כך לייצג. בק, ביחד עם אמני אינדי אחרים שעלו לפסגה באותה תקופה כמו סוניק יות' ודינוזאור ג'וניור, אמנם היו חלק מהדור הזה ושרו בשבילו, אבל שנאו את השיוך אליהם. דור האיקס ככלל ובק בפרט, זכו לכינוי "סלאקרים" – כאלה שהיו חכמים, תרבותיים ובעלי פוטנציאל גבוה, אבל העדיפו להרקב בבית מול הטלויזיה. ההפך הגמור של תרבות הוורקהוליזם של אמריקה בשנות השמונים. בק, שנשאל בראיון לרולינג סטון בעקבות "לוזר" על מעמדו החדש בתור מלך הסלאקרים, מחה על כך באופן חריף וטען שסלאקינג זה פריבלגיה של ילדים לבנים ממעמד הביניים, ולא לאמנים כמוהו שנאלצו לחיות בטריילר פארק עם עבודה מתישה של שכר מינימום.
בק היה שיר הברבור של דור האיקס, רדיו הקולג'ים והגראנג'. חודש אחרי שהוא כיכב במצעדים, ההתאבדות של קוביין חיסלה את אופנת הגראנג' והאנדרדוגיות, והמצעדים התמלאו ברוק אמצע הדרך או ראפ מסחרי. 20 שנה לאחר מכן, כמו כל טרנד טוב, אנחנו זוכים לתחיית הלוזר האנדרדוגי עם חזרה לסאונד אקוסטי ומסומפל, אופנת NORMCORE, ובק עדיין איתנו – רק במעמד שונה לחלוטין.
)


Posted

in

,

by

Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *