but you're not here

Artist: Björk
Single: Violently Happy
Released: March 7, 1994
~ פוסט אורח מאת אייל גולדמן ~
כחלק מהסדרה לפני 20 שנה שבמהלכה אני וכותבים נוספים חוזרים אל השירים הגדולים של שנות התשעים.

בסוף שנת 1993 בואך 1994 הייתי בכל העניינים האלה של מטאל, פ'אנק וג'אז. כול מה שקשור לגרוב ואנרגיות כבדות. חולה על הביסטי בויז, סקס פיסטולס, איינשטרוזנדה נויבאוטן ועוד מיני תופינים. דבר אחד לא היה שם בתפריט – זמרות. גם לא להקות עם זמרות.
הזמרת הראשונה שממש אהבתי הייתה יאז, עם החידוש שלה ל"הדרך היחידה היא למעלה" בהפקה של קולדקאט. משהו בצליל האלקטרוני הזה עשה לי ממש שמות בראש, יחד עם הרכבים כמו קיי.אל.אף ואי.אם.אף בהמשך. אבל התחברתי למישהו ששר. הוא כאילו שר במקומי דברים שהרגשתי או חוויתי.
בחורף 1994 התחלתי את התהליך המייגע של צו ראשון וכול הממבו ג'מבו שהופך אותך לחייל. לשכת הגיוס שלי הייתה בטבריה, עיר האורות הצפונית. אחרי זימון לא ברור לשעת צהריים שהתארך לשעת לילה, מצאתי את עצמי במונית שירות בדרך חזרה לכיוון הבית. הנהג, כראוי לניינטיז, שם רשת ג' ואת הידיים על ההגה. כולי מבואס מזה שנגמרו לי הסוללות בווקמן, הורדתי את האוזניות מהאזניים עם ציפה ברוה לשמוע משהו לא כ"כ מעניין כמו ספוטלורה ששמעתי רגע לפני. ואז, הפתעה. מין קול מוזר כזה. של בחורה. עם כלים לא כ"כ סטנדרטיים. שרה באנגלית אבל אין מצב שהיא מאנגליה. מין מבטא לא ברור. זה היה המפגש שלי עם ביורק (בדיעבד הבנתי שהכרתי אותה מהשוגרקיובס, אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי).
זה היה שידור של האנפלגד של ביורק. כמה ימים אחרי קניתי בדיסק את "דביוט", אלבום הסולו הראשון של ביורק בתור בנאדם בוגר (חפשו את האלבום שלה מהסבנטיז בתור ילדה – אושר צרוף). זאת הייתה פעם ראשונה שהרגשתי שמישהי שרה בשבילי, לא במקומי.
האלבום כולו מלא עליות ומורדות, מקטעים גרוביים לקטעי מיתר או אקורדיון, לקטעי אלקטרו/פופ ברמה מאוד גבוהה.
"ויולנטלי האפי" מדבר על מצב קיצוני שבו היא מספרת שהיא כ"כ מאוהבת, שבהיעדר מושא האהבה שלה היא הופכת אלימה עד שיבוא וירגיע אותה. עם ביט אלקטרוני, שבהופעה ניגן מתופף חי. והקול הזה שלה.
ההפקה הגאונית של נלי הופר עטפה את הקול של ביורק במעטפת של סאונדים אלקטרוניים ובייס ליין חם ושמנמן, כזה שגם סינטי וגם קונטרבס יכולים לנגן. וזה ממש שבר אותי.
חוויתי עם ביורק משהו שניתן להגדיר כ"התאהבות טיפשעשרה" בגיל 17 – חדר מלא בפוסטרים, מלא תקליטים ובוטלגים וכאלה שטויות. לראות אותה בהופעה בקיסריה בקיץ 1995 הייתה חוויה מהפנטת חושים.
ומאז אני אוהב בעיקר זמרות.