מבלגיה באהבה

כבר שנים אני מתלונן על זה שעם כל האמנים שמגיעים לארץ, אני לא יכול להתרגש כי אני לא ממש אוהב (ולפעמים אפילו מכיר) אף אחד מהם. השנה הזאת התחילה ותוך זמן קצר נראה שזה הולך להשתנות: ב-2009 צפויים להגיע לכאן דפש מוד ובלו מן גרופ, והחברים הטובים ממונוקרייב פתחו חברת הפקות שכבר הביאה לכאן את חוזה גונזאלס בהצלחה גדולה, והצליחו להפתיע עם ההחתמה הבאה שלהם: הוברפוניק, אחת הלהקות האהובות עלי בעשור האחרון. כששלושת האלבומים הראשונים והנהדרים שלהם הם חלק מהדיסקיה שלי, אני כבר לא מרגיש צורך להתלונן. בנוסף לשמחה על הגעתם להופעה אחת ויחידה בארץ (וזוהי גם הזדמנות אחרונה לראות אותם עם הסולנית שלהם מהאלבום השני ועד היום, גייקה ארנארט), אני גם שמח לסמן שעוד להקה בלגית מצוינת תופיע בארץ. במהלך 10 השנים האחרונות גיליתי, בהדרגה, שכמה מהלהקות שהכי מגניבות אותי מגיעות מבלגיה. לפיכך הגעתי למסקנה המתבקשת שאני חייב לבקר שם מתישהו. בינתיים זה לא קרה, אבל הבלגים לא מדלגים עלינו בטורים שלהם: שתיים מהלהקות המגניבות כבר הופיעו פה, הוברפוניק מופיעים בבארבי בתל אביב ב-20 בנובמבר, ולרביעית אמשיך לחכות בקוצר רוח – אני רק מקווה שלא למשך זמן רב מידי. אז הנה הן, בסדר ה-ABC:

דאוס – Deus
מתוך ארבע הלהקות ברשימה, זוהי היחידה שעוד לא ממש "גיליתי", למרות שאני מכיר את כל החומרים שלהם. אני חושב שיהיה גם בטוח להגיד שמכולן היא הלהקה האהובה ביותר על הקהל הישראלי, בעיקר החלק חובב האלטרנטיב שבו. וגם אם אני לא מהמעריצים השרופים, אני יודע להעריך את כישרון הכתיבה ואת הסאונד המיוחד שגם מחבר אותם ללהקות הבלגיות האחרות. דאוס היו פה כבר פעמיים והופיעו מול קהל משולהב (על סמך אין ספור עדויות).
Nothing Really Ends
Instant Street
Everybody's Weird, Soulwax Remix

הוברפוניק – Hooverphonic
הלהקה שלכבודה התכנסנו כאן היום פרצה לתודעה בצורה הדרגתית: הלהיט הראשון היה 2Wicky שייצב אותם כהרכב טריפ הופ בולט, למרות שהיה אפשר לשמוע באלבום גם אלמנטים שנעו בין אמביינט לניו וויב. הלהיט מהאלבום השני היה Eden, מבלדת פופ מרגשת במיוחד. ויחד עם האלבום השלישי הגיע Mad About You, חביב גלגלצ. אבל בלהקה הזאת יש הרבה יותר מלהיטים, וכמה שמחתי לגלות שהשיר הדרמטי והאהוב עלי מהאלבום השלישי, Vinegar & Salt, זכה לגירסת הופעה כה שונה מהמקור, ועם זאת נוגעת לא פחות. הביצוע הזה מלמד אותנו שבהחלט יש למה לחכות בהופעה הקרבה.
Nr. 9
Dictionary
Vinegar & Salt, TMF Live Version

קייס צ'ויס – K's Choice
אח ואחות בשם שרה וחרט (Gert) בטנס הקימו את קייס צ'ויס ב-1993, ובעשר שנות קיומה הלהקה הוציאה ארבעה אלבומים, הניבה שני להיטים גדולים, יצרו לעצמם קהל נאמן בכל העולם ושיחררה את שני מקימיה לקריירות סולו שלעולם כנראה לא יצליחו לשחזר את הצלחתה של להקת האם. למרות שמבחינה סגנונית הם הסתובבו בעיקר באזורים של להקות קולג' אמריקאיות, היו כמה מרכיבים בולטים שהפכו אותם ללהקה גדולה כמו הכתיבה האישית של חרט וקולה הסדוק של שרה. וזה הכישרון שמאפשר להם ליצור סוגים מאוד שונים של שירים: בלדות מדהימות כמו Virgin State of Mind (מהפסקול של באפי) ו-Shadowman; שירים רועשים ולא פחות טעונים רגשית כמו Iron Flower; ושירים פשוט כיפיים כמו I Smoke A Lot. ההופעה שהם נתנו בסינרמה לפני 8 שנים היא בלתי נשכחת.
I Smoke A Lot
Iron Flower
Shadowman, live in the Cinerama, 2000


סולוואקס – Soulwax
גם במרכז סולוואקס עומדים שני אחים, סטפן ודיוויד דיוול. במקור הכרתי אותם כלהקה של שיר אחד, Too Many DJ's שהושמע ב"הקצה" בתחילת ימיו של קוואמי בתכנית. רק שנתיים מאוחר יותר, הפנים השונות של סולוואקס התחילו להתגלות בפני: הקשבתי לאלבום השני שלהם, Much Against Everyone's Advice, וגיליתי שיש בו את השירים הכי מלודיים ומגניבים שיש. באחד מהם, My Cruel Joke, הם הצליחו לשלב דראם נ' בייס, גיטרות מנסרות וצבא של כינורות, ובכך הגשימו את האקלקטיות שנמצאת בכל דבר שהם עושים. "טו מני דיג'ייז" הוא הכינוי שהם נתנו לעצמם כשהם מתקלטים, וכך גם נקרא אלבום המאש-אפים שהם הוציאו ב-2002 שלא נשמע כמו שומדבר שנעשה לפניו. לפני כשנה יצא אוסף הרימיקסים שלהם למיטב האמנים ולאחרונה יצא DVD שכולל גם סרט תיעודי אודותיהם וגם תיעוד של מסע ההופעות האחרון שלהם שצולם במצלמה אחת לאורך 120 הופעות שונות (וערוך להופעה אחת). כל מה שהם נוגעים בו הופך לזהב ובעיקר הם דואגים לזוז כל הזמן כדי לא לשעמם את עצמם, מה שמגדיל את הסקרנות לקראת האלבום הבא שלהם. בעבר כבר ניסיתי לשכנע את הציבור שהם חייבים להופיע כאן, ובינתיים אני ממשיך להפיץ את הבשורה לכל אדם חדש שאני פוגש…
Flying Without Wings
E-talking
Rolling Stones – You can't always get what you want, Soulwax remix

בונוס: אריד – Arid
כמובן שהלהקות הידועות הנ"ל הן רק קצה הקרחון בסצינה מוסיקלית רחבה ועשירה בסגנונות. Arid היא אחת האלמוניות שבהן. אני לא זוכר איך הגעתי אליהם לפני כחמש שנים, אבל מאז שגיליתי את השיר הזה הוא שוכן בתוך הזיכרון שלי, ומתעורר מידי פעם כדי להזכיר לי איך צריך להישמע שיר אהבה חורפי.
You Are


Posted

in

by

Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *