i can't stand it, i know you planned it

Artist: Beastie Boys
Single: Sabotage
Released: January 28, 1994
~ פוסט אורח מאת אייל גולדמן ~
כחלק מהסדרה לפני 20 שנה שבמהלכה אני וכותבים נוספים חוזרים אל שירים משמעותיים שיצאו בשנות התשעים.
בינואר 1994, הביסטי בויז כבר היו אחת הלהקות שהכי אהבתי בעולם. שנתיים לפני יצא האלבום  "צ'ק יור הד", שלומר שהוא שינה את עולמי המוסיקלי יהיה סוג של זלזול במונח "עולם מוסיקלי".
מה שאומר שממש חיכיתי לשמוע משהו חדש של הביסטיז.
בסכנה של להישמע ממש זקן, ממש חיכיתי אמר שפשוט טחנתי את הצורה של הקסטה של האלבום הקודם. בימים לפני האינטרנט, שמועות על אלבום חדש, דליפות, תמונות באינסטגרם עם נגני כלי קשת בסשן וכאלה דברים – פשוט לא היו. היה את קוטנר בזהו זה (שם גיליתי את הביסטיז, ועל כך אני עבד נרצע שלו לנצח), פה ושם ברדיו בגל"צ, ועיתונאים כמו לירון תאני ב"ראש אחד", וכמה מילים במעריב. זהו.

הימים הם הימים לפני פריצת הכבלים במושב הקטן בו התגוררתי (החיבור לכבלים בבית גולדמן היה בתחילת יוני 1995. בהיתי במסך במשך שבועות, ויש מצב שאין לי בגרות באופן חלקי רק בגלל העניין הזה). חנות תקליטים אחת ברדיוס המיידי, והאוזן השלישית בחיפה. שם הסתובבתי.
אני לא זוכר מי סיפר לי על זה, אבל בטוח שזה היה מישהו עם כבלים. כי אותו מישהו סיפר לי שיש קליפ מוזר שנראה כמו פתיחה של תוכנית טלוויזיה, אבל תכלס זה רק הפתיח ואין ממש סדרה, יש ים גיטרות וכתוב "השם של הלהקה שאתה אוהב, נו, ביסטי משהו".
לחץ. פחד. אימה. מה הביסטיז עשו עכשיו? האם זה יהיה גאוני כמו "פעם" או יאכזב כמו אי אם אף השני?
אני לא זוכר איפה בדיוק ראיתי את הקליפ של סאבוטז'. אני יודע שזאת הייתה הפעם הראשונה (וממש לא אחרונה) שבכיתי מרוב התרגשות מקליפ חדש. וגם מצחוק – חלק מהרפרנסים הבנתי, חלק לא. לקח לי עוד כמה צפיות להבין שהביסטיז משחקים את כול הדמויות.
לימים למדתי שזה היה השיר האחרון שהוקלט לאלבום "איל קומיוניקשנס". היה פשוט ריף באס שהם שיחקו איתו, ואחד מטכנאי האולפן התעקש שהם יעשו ממנו שיר (מוסיקאים יקרים – טכנאי אולפן? תקשיבו להם!).
השיר עצמו הוא תכלס שיר פ'אנק רוק משולב עם "שירה" מעדות הראפינג הבסיסי. אד רוק הוא הסולן בשיר (בד"כ בשירי הפאנק מייק די הוא הסולן). אינטרו, בית, פזמון, בית, פזמון….
ואז הברייק…

בשנת 1995 הביסטי בויז מגיעים לשתי הופעות בישראל. עכשיו, אם אתם כאן, אני מניח שאתם אוהבים מוסיקה. דמיינו שאתם הולכים לראות הופעה של הלהקה שאתם הכי משוגעים עליה, בזמן אמת כשהם הכי מצליחים.
כי ככה זה היה שם בנמל יפו. הביסטיז היו בשיא – גם מבחינת הכרה, גם מבחינת חשיפה עולמית וגם מוסיקלית.
ההופעה הייתה די פסיכית, כללה הכול – קטעי ראפ, קטעי ג'אם פסיכדלים, יציאות פאנק הרדקור כול מה שהיה בסלט שלהם באלבומים.
ואז מתחיל הבייסליין של "סבוטאז'". בשלב הזה הלב שלי נקרע מהחזה החוצה. צרחות היסטריות בקהל מסביבי. פוגו. קפיצות. ואז מגיע הברייק – הם פאקינג מושכים אותו לשלב שזה הרגיש כמו נצח (בטח האריכו אותו ב15 שניות – לי זה הרגיש כאילו הזמן הפסיק להתקיים ויש רק את התוים של הבאס של אם סי איי בעולם כרגע).
ואז נכנסים התופים בחזרה. כדור מראות מפוצץ את ההאנגר במליון נקודות אור. הרגשתי כאילו האדמה רועדת והקירות מתפרקים. בית. פזמון. זהו.
בשנת 1994 הייתי בן 17. ב-1995 הייתי בן 18. מעט מאוד שירים יכולים להחזיר אותי בדיוק לשנייה אבסולוטית בזמן כמו השיר הזה. הרגע שכדור המראות מתפוצץ, רגע אחרי שהעולם עומד מלכת ואז מתפרק לחתיכות.
הביסטי בויז הפכו אותי למי שאני היום. זהו