אם אתם מבקרים כאן בקביעות, אז אולי שמתם לב שהיו כאן מעט מאוד עדכונים בחודשים האחרונים. לפני כמעט שנה הושק הבלוג מחדש כבלוג עצמאי, כשהתכנית הייתה לפרסם פוסטים חדשים בתדירות גבוהה ובזמנים קבועים. בשנה האחרונה נכנסתי קצת לעולם הבלוגים ולמדתי שיש בלוגים חשובים ומשפיעים, ושהאנשים שכותבים אותם מכונים אלפא-בלוגרים כי הם מנהלים את הבלוג בצורה מקצועית. קוראים לזה "פרו בלוגינג" ואח"י דקר (שמפרסמת לפחות פוסט אחד כל יום) כתבה על זה בבלוג שלה:

בסופו של יום, קשה לי עם זה שהבלוגוספירה לא מבינה את "מקצועניות". אני מבינה שלא כולם רוצים לנהל בלוג כפי שמנוהל עסק. ולא, אני לא מכוונת לרווח כאן, אלא ליחס הכולל. אני בהחלט כן מנסה לתחזק את הבלוג במקצוענות, ושוב אני לא מדברת על פרו-בלוגריות אלא על עבודה מקצוענית, כמו בכל תחום אחר בו אנחנו עוסקים. זה שהבלוג הוא תחביב לא הופך אותו לפחות חשוב (להפך).

אני חושב שאני מזדהה עם מה שהיא כותבת. כשפתחתי את הבלוג הזה לא תכננתי להפוך אותו לבלוג חשוב או משפיע, ולמעשה לא הכרתי בכלל את העולם הזה. אך לאורך התקופה הזאת גיליתי שאני נהנה מהכתיבה והפרסום של האוספים והפודקאסטים שלי, ובעצם כל דבר שאני רוצה לפרסם. תמיד רציתי שיהיה לי מקום באינטרנט שירכזאת כל הדברים שעשיתי ושאני אוהב. הבלוג הפך להיות המקום הזה. אבל אני יודע שאם לא אתן לקוראים שלי סיבה לחזור לכאן באופן קבוע, לא אצליח לקיים בלוג מצליח שגם יהיו בו תגובות, ושיגדיל את מספר הקוראים שלו. רוב הכניסות לבלוג מאז ה-1 בינואר 2007 הן מאנשים שכתבו "רXפידשר" בגוגל. קיוויתי שמדריך ההורדות יביא לבלוג קצת פרסום, אך ברוב המקרים נכנסים לקרוא רק את הפוסט הספציפי ולא ממשיכים לטייל בבלוג. מאז המדריך כבר הפך לפחות רלוונטי והוא דורש עדכון, אבל הנקודה היא שאני רוצה שיקראו כאן קוראים איכותיים, ולכן אני צריך לספק תוכן איכותי. במלים אחרות, אני צריך להתחיל לכתוב.

אז כבר מזמן לא כתבתי פה והדברים האחרונים שמפורסמים כאן בקביעות הם "הקונכיה" שעולה אחת לחודש וסדרת האוספים "לא אחיד ברמתו" שמתקרבת לסיומה. יש כמה סיבות למיעוט העדכונים, ואחת מהן היא הניסיון שלי להתפתח ולהתפשט מחוץ לבלוג הזה. משום מה, לא דאגתי לעדכן כאן בכל פעם שאחד הפרוייקטים האלה עלה, אז אני הולך לעשות את זה עכשיו:

הראשון הוא "אני פירט" (לינק חדש). במקור, פינה בתוך הבלוג שבאה לפצות על חסרונה של פינת "מאותגרי הסולסיק" בעונג שבת. הרגשתי שהנושא מספיק רחב כדי למלא בלוג שלם, ושיכול לצאת מזה משהו הרבה יותר גדול שישתף כותבים וקוראים רבים (בדומה ל-Totally Fuzzy). אז פתחתי בלוג חדש והודעתי שזהו בלוג פתוח, כל מי שרוצה מוזמן לכתוב בו. עד מהרה הצטרפו אלי ארבעה כותבים, ובחודש יוני התפרסמו 6 פוסטים מכולם. אך הדעיכה הייתה מהירה, ביולי פורסמו רק שני פוסטים ובאוגוסט רק אחד. הבלוג עדיין עומד על כנו והוא עדיין יכול לגדול ולצמוח. הרעיון במרכזו, הוא שמאות לינקים להורדות של מוסיקה חדשה וישנה מתפרסמים כל הזמן, ומרוב עצים לא רואים את היער. אנחנו יכולים לסרוק את הבלוגים והפורומים שמספקים את הלינקים האלה, כדי לברור מתוכם את החומרים הטובים שיהיה כדאי להמליץ עליהם. המטרה היא חוויה של גילוי משותף, אנו מגלים לאחרים מוסיקה שהם לא הכירו והם מגלים אותה לנו. אם הרעיון הזה קוסם לכם, צרו איתי קשר ונפיח ב"אני פירט" חיים חדשים.

את הבית הישראלי של "פלייט אוף דה קונקורדס" פתחתי בהתלהבות זמן קצר אחרי שגיליתי את הצמד הניו-זילנדי המוכשר הזה. הפרק הראשון של הסדרה שלהם ב-HBO היה מצחיק ומרגש והייתה לי הרגשה שזה הולך להיות סיפור אהבה ארוך ופורה. מאז הסתיימה בארה"ב העונה הראשונה והסתבר שכגודל הציפיות, כך גדולה האכזבה. הרמה של הפרקים ירדה במהירות ובשלב מסויים התמעטו השירים הטובים, וכך המשכתי לצפות בסדרה בתקווה שהיא תחזור לדברים הטובים שהיו בהתחלה. אבל זה לא קרה. במקביל התעמקתי בחומרים הקודמים של הצמד, נהניתי להקשיב לסדרה שלהם ברדיו של ה-BBC ולדיסקים שלהם, אחד ישן ואחד חדש. האתר נתקע קצת כי הכוונה המקורית הייתה לפרסם סיקור מלא לכל אחד מהפרקים אך כשהתברר שהסדרה לא מספיק טובה בשביל זה. למרות זאת, הצטרפה אלי הכותבת נטע שכתבה את הביוגרפיה שלהם, ובהמשך השבוע יועלה לאתר בוטלג בלעדי שהוקלט ע"י בחור ישראלי, אחד המעטים שהכירו את הלהקה לפני שהסדרה החלה. בכל מקרה מדובר בהתנסות נחמדה שנתנה לי קצת ניסיון ביצירת אתר/בלוג שמוקדש לנושא מסויים.

פרט לשני הפרוייקטים האלה, התארחתי גם בבלוגים של חברים. בבלוג המוסיקה של 8hands כתבתי על תופעת האינטרנט טאי זונדאי ("Chocolate Rain"). השתתפתי גם במיקסטייפ הגדול לכבוד הופעתם של NIN בארץ בבלוג של סיטימיול (השיר שבחרתי מופיע גם בלא אחיד ברמתו, ווליום א'). מעבר לכתיבה בבלוגים, המשכתי להעמיק את כניסתי לעולם הווב 2.0 ע"י פרסום של תמונות וקליפים פרי יצירתי. שדרגתי מעט את הפרופיל שלי בפליקר, וביוטיוב שלי תוכלו למצוא קטעים מהופעות של דני הדר/נגה שלו ועמית ארז שהיו לאחרונה. אתר נוסף שנכנסתי אליו הוא Stage6, הגירסה של Divx ליוטיוב. בעמוד שלי שם תוכלו למצוא שעה אחת מתוך הדאבל פיצ'ר של עמית ארז/אטליז שהיה בלבונטין ביולי, וגם פרקים של "תיק סגור", "סוף עונת התפוזים", תכניות של בראבא והחל מהשבוע גם תכניות נוסטלגיה מוסיקליות מערוץ 1. אז בקיצור, כל זה כדי להוכיח להם שלא נעלמתי ואני עדיין כאן. המטרה הבאה שלי – לכתוב יותר בבלוג!

חג שמח ושנה טובה!

3 thoughts on “מסעותיי ברחבי הבלוגספירה

  1. barhash הגיב:

    שנה טובה לך ולכולנו, שנדע לצאת מהכונכיה
    שלנו לעולם הגדול

  2. שחר הגיב:

    פרנקו, אתחיל ואומר במלוא הכנות שאתה בעיני אחד האנשים הכי פורים אינטרנטית ומספק השראה ועניין בכל כך הרבה ערוצים כך שלמדוד את פרקי הזמן זה עסק תפל לחלוטין.
    אני בא מאסכולה קצת שונה מאח"י. אני לא חושב שלפרסם פוסט ביום מעיד על מקצוענות או חובבנות. אני לא מבין את הגישה למה זה צריך להעיד על משהו בכלל. את הבלוג אתה כותב לעצמך גם אם אתה נהנה מהידיעה שאחרים קוראים אותו. באנלוגיה למוזיקה, אני לא צריך שהאומן שאני אוהב יוציא אלבום פעם בשנה. מספיק אחת ל-5 שנים אם כל פעם מדובר ביצירת מופת.
    ודרך אגב, שכחת להזכיר את את הטמבלר המופלא שלך, ומה עם ישראבוט? יש לך יד ורגל ועוד כמה איברים גם בפרוייקט הזה, לא?
    שנה טובה, איש. תמשיך ככה. מקווה שאוכל לתרום יותר לפירטים.
    תמשיך ככה

  3. PorKi הגיב:

    שנה טובה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *