זה מעניין איך לפעמים אני מקווה שמשהו יקרה במין ספקנות שכזו, סוג של ביטחון שזה לא יקרה. ואז המציאות מסדרת את הדברים בדיוק כמו שקיוויתי. פתיחה תמוהה מעט, אני מודה, אך זהו הסיפור: הורי נסעו לסין ואמרו לי שהם רוצים להביא לי מצלמת וידאו כמתנת יומולדת. התמהמהתי עם בחירת הדגם הרצוי, ורק ביום האחרון של הטיול שלהם (יום חמישי שעבר) נתתי להם כמה דרישות למכשיר המבוקש. ואז חשבתי לעצמי, איזה מגניב זה יהיה אם יביאו לי את המצלמה כשהם חוזרים ביום שישי, ובשבת אוכל כבר לתעד איתה את פולק’לה. אבל אמרתי, הם בטח לא יספיקו למצוא משהו ביום האחרון. אז לשמחתי, הם הצליחו. ובשבת התייצבתי ברח’ משה מאור בת”א עם המצלמה החדשה שלי. לא צילמתי כ”כ הרבה, אבל אני מבטיח לצלם לפחות פי 2 בפעם הבאה. לגבי האיכות, היא די גרועה מכיוון שלא למדתי עדיין איך לתפעל את המצלמה בתנאי תאורה נמוכים, אז ניסיתי להאיר קצת בעזרת תוכנת העריכה. אבל – הסאונד יצא לא רע בכלל והרי זה מה שחשוב באמת. לא? אלה הקליפים (במרכאות נמצאים שמות שהמצאתי לשירים שאיני יודע את שמם):
נעם רותם עם אדם שפלן (וגם עמית ארז בשני השירים הראשונים. זהו אותו לפי ערימת השיער בפינה הימנית התחתונה):
דני הדר (השיר הראשון עם נגה שלו):
ולסיום, הפיספוס הגדול שלי בפסטיבל הוא כנראה דיויד בלאו, שאת המוסיקה שלו לא הכרתי לפני הפסטיבל. הסגנון והלחנים שלו מאוד מוצאים חן בעיני, ואני מצטער שלא צילמתי יותר מההופעה שלו. מה שבכל זאת יש זה ביצוע משותף עם שני קדר לשיר קצר ויפה שלו בשם “you get what you get”. מקווה שתהנו ממה שקיבלתם כאן:
ניימן: סיכום בלי מחשבה | הר-ערנב: בנקודות קצרצרות | ויש גם תמונות
כתיבת תגובה