אם לא נמאס לכם מכל סיכומי השנה, אז הנה – גם אני מתחיל. בשנה שעברה היה כאן סיכומון אחד של מוסיקה, אבל השנה, עלה לי רעיון לתת ביטוי גם לתחומים אחרים עליהם אני כותב פה: קולנוע וטלוויזיה. בסוף החודש יגיע גם תורה של המוסיקה.
השנה הזאת הייתה די פוריה מבחינתי בתחום הקולנוע, בעיקר בחצי השני שלה. בעזרת הרשימה שנמצאת בבלוג של יאיר רוה (שגם מזמין אתכם לבחור את סרט השנה שלכם, אז תיכנסו) יצרתי רשימה של כל הסרטים שראיתי שהוקרנו השנה בקולנוע. אז היו 23 כאלה, כשחמישה מהם ראיתי ב-DVD. בגדול, נהניתי מכולם. אבל מכיוון שזהו זמן סיכום, אציין כאן רק את אלה שבלטו עבורי במיוחד (ואוסיף כמה בייטים מוסיקליים):
קיס קיס בנג בנג – Kiss Kiss Bang Bang
סרט שלא ידעתי עליו ולא שמעתי עליו כלום לפני הצפייה, וכמו במקרים רבים מסוג זה, ההפתעה היא חלק מהסיבה להנאה. פושע קטן נקלע לאודישן, מגיע להוליווד ומסתבך בפרשיות רצח משונות. העלילה מופרכת לחלוטין, אבל זה לא אחד מהסרטים שאתם מצפים מהם להיות ריאליסטים. זה עובד כי הדיאלוגים שנונים, ומכיוון שהשחקנים מדקלמים אותם בכישרון ובהומור. וגם בגלל שזה סרט שלחלוטין מודע לעצמו וכמעט תמיד אני נופל בפח הזה.
מדעי החלום – The Science of Sleep
סרט שידעתי ושמעתי, ולו כי כמו שכבר כתבתי, מישל גונדרי הוא במאי הקליפים הנערץ עלי בתבל. בדיוק כמו גונדרי, זהו סרט צרפתי שדובר אנגלית, והוא סרטו האישי ביותר עד היום. הוא משמש כמין חלון לתוך עולמו של גונדרי, כשהוא מחבר את מגוון ההמצאות הויזואליות שלו עם סיפור אנושי על אדם שעודף הדימיון שלו מפריע לו ליצור קשר רומנטי. ולא ציפיתי שהוא ייכנס לי לעור בקטע כל-כך אישי.
Gael Garcia Bernal & Sacha Bourdo – If You Rescue Me
מעבר לכל דמיון – Stranger than Fiction
הסרט האחרון שראיתי לפני הפוסט הזה, הוא כנראה האח האבוד שאף אחד לא חשב שיהיה ל"מופע של טרומן". באופן דומה, גם ג'ים קארי היה ידוע כמצחיקן דביל לפני שהגיע טרומן והפך אותו לשחקן (קצת יותר) דרמטי. אני אוהב לראות שחקנים שמשנים את פרצופם ומראים שהם יכולים לעשות גם משהו אחר ולא רק את הטייפ-קאסטינג הקבוע שלהם. ועכשיו תורו של וויל פרל, שעושה את זה מצויין, וגם דסטין הופמן, אמה תומפסון, ומגי ג'ילנהל. ויש פה גם סיפור יפה ומרגש על הבחירות שאנשים עושים בחיי היומיום שלהם. וגם הפסקול מצויין.
Spoon – The Way We Get By
תודה שעישנתם – Thank You For Smoking
במאי חדש! ג'ייסון רייטמן שיחק אותה כבר בסרט הראשון שלו. עוד סרט שבא אלי בהפתעה, זוהי סאטירה שמשתלחת בכל מוסד אמריקאי כמעט, ועושה את זה בצורה אלגנטית, שנונה, ובעיקר מאוד מהנה. כל העוסקים במלאכה עשו עבודה מצויינת, ואיכשהו יצא שאת כל השחקנים אני מכיר מאיפושהו חוץ מהשחקן הראשי, ארון אקהרט, שזוהי לי היכרות ראשונה איתו, והוא אכן סוחף וכריזמטי בדיוק כמו שהתסריט דורש. ואחרוג ממנהגי לרגע כדי לצטט את עצמי: "מסוג הסרטים שגורמים לי להגיד, הלוואי שכל הסרטים היו כאלה".
Tex Williams – Smoke, Smoke, Smoke That Cigarette!
מוכרים בלבד 2 – Clerks 2
אפשר לקרוא לזה "בונוס" חמוד לסיום. Clerks היה יכול להמשיך להתקיים גם בלי שיהיה לו סרט המשך, אבל כנראה שאחרי "ג'רזי גירל" קווין סמית' הבין שהכי נוח לו לעבוד ב-View Askewniverse. וכך חזרו לחיינו דנטה, רנדל, ג'יי וסיילנט בוב וזכינו לכמה דיאלוגים בסגנון הסרט המקורי, פרודיה נהדרת על שר הטבעות, וקטע ריקוד סתם בשביל הכיף. והיו רגעים שבהם לא הבנתי האם הוא באמת ניסה להפוך את כל הסיפור הזה לדרמה, אבל בסיכומו של דבר – היה כיף. ויש משפט אחד שישאר איתי עוד הרבה זמן: "Porch Monkey – I'm taking it back".
Q Lazzarus and Garvey – Goodbye Horses
כתיבת תגובה