עובדה: אני מעריץ את הבימאי מישל גונדרי. בעיקר על עבודתו בתחום הוידאו-קליפים.
עובדה: הסצינות האהובות עלי בסרטים הן של חלום, או של "כמו בחלום". אם זה סוריאליסטי, אני אוהב את זה.
כשמחברים את שתי העובדות האלה, אפשר לנחש שזהו המתכון הבטוח לכך שאני אתאהב מיד בסרטו השלישי באורך מלא של גונדרי, The Science of Sleep ("מדעי החלום"). אבל כשהלכתי לראות את הסרט אתמול זה היה בחשש, כי בתור אחד שקופץ בקריאות "גאון" אחרי כל קליפ שלו, המעבר שלו לקולנוע היה צולע במקצת. התאכזבתי מ"הטבע האנושי" שהיה סרטו הראשון. השני, "שמש נצחית בראש צלול" היה אהוב המבקרים והקהל, אבל היה לי קשה לעכל אותו (למרות שאני יודע שאני צריך לצפות בו שוב). בשניהם היה שיתוף פעולה עם התסריטאי צ'רלי קאופמן, אבל לדעתי הסרטים שקאופמן עשה עם ספייק ג'ונז טובים יותר, בעיקר "אדפטיישן". הפעם גונדרי בחר גם לכתוב את התסריט, ומכאן גם אפשר להבין שזה הסרט הכי אישי שהוא עשה עד היום. גיבור הסרט הוא בן דמותו של גונדרי, בעל דימיון מפותח שאוהב לחלום, לצייר, להמציא מכונות קטנות ולצלם סרטי אנימציה חובבניים. במקום העבודה הוא מתוסכל מכך שנותנים לו תפקיד טכני שלא דורש יצירתיות ומזלזלים בכישרון שלו. ואת הקשר הרומנטי שהוא רוצה הוא מכשיל בעצמו, ע"י הבריחה החוזרת ונשנית מהמציאות. הסרט קופץ בין סצינות החלום והעירות של הגיבור, סטפן, וסצינות החלום מעוצבות בדיוק כמו שהייתם מצפים מגונדרי, עם בתים ומכוניות מקרטון, מים מצלופן, ידיים ענקיות ושאר המצאות ויזואליות. כאחד שבקיא בקליפים ובעבודות האחרות שלו (שמרוכזים בדיוידי הזה) לא הופתעתי מהעושר הויזואלי-רעיוני שבסצינות החלום האלה. ההפתעה הגיעה מכיוון אחר: הזדהות עמוקה עם גיבור הסרט. ממש לא ציפיתי שהסרט הזה ילחץ אצלי על כל הכפתורים האישיים האלה, כפתורים כואבים ועצובים. העובדה שצפיתי בו דווקא עכשיו, באמצע תקופה שבה דברים כ"כ דומים קורים לי, היא צירוף מקרים מופלא בעיני.
- Gael Garcia Bernal & Sacha Bourdo – If You Rescue Me
- יאיר רוה מראיין את גונדרי
- שלושה מהקליפים האחרונים שלו: בק, וויט סטרייפס, קודי צ'סטנאט
כתיבת תגובה