בא לי רדיו

מזמן כבר לא היה פה פוסט ממש קצר (ולעניין) אז הנה:
יש אהבות שנותרות רדומות במשך שנים ואז מתעוררות לפתע בשל שילוב של דברים שאינם קשורים בהכרח זה לזה וקורים באותו הזמן. אני חושב שניסיתי להגיד – צירוף מקרים. אז אהבתי לרדיו היא כזו. את תכנית הרדיו "הקונכיה" (שקדמה בשנה לבלוג הזה) התחלתי לשדר בדצמבר 2002 ברדיו שמשדר רק באינטרנט. אבל הייתי צמא ורעב ונלהב, אז התנפלתי על התכנית הזו ושידרתי אותה פעמיים בשבוע, כל שבוע, שעתיים כל תכנית. זה לא היה פשוט, למצוא מוסיקה חדשה לכל תכנית, אבל לא היה לי אכפת כי היה לי זמן והייתה לי הרבה סבלנות ומוטיבציה. אחרי כשנה ירדתי לתכנית אחת בשבוע, ובהמשך התדירות המשיכה לרדת, כשלעבודה נוספו גם לימודים ויותר מאוחר התחלתי לשדר בתחנת הסטודנטים במכללה. אבל התקופה המקורית שבה שודרה הקונכיה, עד שהוצאתי אותה לפנסיה מרדי-יו ב-2006 הייתה תקופה מופלאה, שאני קצת מתגעגע אליה. אני חושב שהקדשתי כמעט כל רגע פנוי ליד המחשב לחיפושים אחרי דברים חדשים שידליקו אותי, "נתתי לאצבעות ללכת במקומי" ונתתי לאתרים להוביל אותי מלינק מוכר ללינק לא מוכר ללינק עוד יותר לא מוכר, רק כדי שבסוף השוטטות אמצא עוד איזה אמן חדש, שיר מגניב, אלבום מרגש. השנים האלה היו מלאות בגילויים, ואני חושב שאם אשב להקשיב לכל התכניות מאז (יש לי את רובן אך באיכות נמוכה) לא אצליח לזהות אולי חלק מהדברים, ואשמח בטח להיזכר בהמון דברים שהספקתי לשכוח. אבל זה היה ונגמר. כחצי שנה אחרי הפרישה החזרתי את הקונכיה כפודקאסט ללא מילים וחוץ משני סימסטרים ברדיו קול נתניה "הקונכיה" ממשיכה במתכונת הזו עד היום. כך שבעצם, היא כבר לא תכנית רדיו, והיא נשמעת יותר כמו מיקסטייפ תקופתי של הדברים שקיבצתי מאז הפודאקסט הקודם. התדירות ירדה למינימום, עם פרק אחד בחודש. והתשוקה לרדיו הלכה לנמנם קצת.
אך התשוקה ההיא לא נעלמה לגמרי, והיא הרימה את ראשה לאחרונה, בעיקר בזכות יום השידורים הכפול והמיוחד שבה גלי צה"ל חגגו לעצמם יומולדת 60. כזכור, אנחנו חיים בעתיד, אז אם פספסתם את מה שקרה שם וזה מעניין אתכם, צריך פשוט ללחוץ על הלינק. ההתחלה הטבעית תהיה בתכנית "מהקצה אל הקצה", שלוש שעות אישיות שבהן קוואמי חזר לתכניות המוסיקה שעיצבו את ילדותו ואת טעמו המוסיקלי, עם מיכל ניב ז"ל, שרון מולדאבי, יואב קוטנר ועוד גיבורים של עריכה מוסיקלית, גם מתחנות אחרות. התכנית הייתה האחרונה ברצף של תכניות שזכו לכותרת "גלי צה"ל פריסטייל", שבהן "מיטב המגישי מכל הזמנים חוזרים לתכנית אישית ביותר". הקשבתי גם לכמה שעות ביום השידורים השני שבהן עשו מעין "הפוך על הפוך" ונתנו למגישים הלא צפויים להגיש את התכניות הרגילות של התחנה. את חלקן הגדול תוכלו למצוא בעמוד של גל"צ באייקסט, ואולי גם באתר הרשמי שלהם. לקראות סופו של יום השידורים השני שודרה תכנית מיוחדת שבה קובצו באולפן מיטב העורכים המוסיקליים מהעבר (ומעט מההווה) כדי לדון במקומו של העורך המוסיקלי ברדיו אז ועכשיו. המסקנות ששמעתי אותם מגיעים אליהן לא עזרו לי להיות אופטימי לגבי אחד הדברים שאני הכי אוהב לעשות (וגם חושב שאני טוב בזה) ולמעשה הדיון הזה הרגיש לי כמו המשך ישיר של הדיון המרגיז שערכו בכנס של היינקן על מקומם של ערוצי המוסיקה. בקצרה: עושה רושם שהרבה מהאנשים שנמצאים בכיסאות החשובים שבכלי התקשורת הגדולים לא חושבים שמוסיקה היא דבר חשוב, כך שחוסר ההשקעה של כל הערוצים בתחום הזה לא צריך להפתיע אף אחד. וזה גם לא מפתיע כנראה, אבל גם בדיון הרדיופוני, כמו בפאנל ההוא, הרגשתי איך שהדם שלי קצת מתחמם, כי נגעו לי במשהו שהוא באמת חלק ממני.
עוד משהו שדיברו עליו באותה התכנית, בנוסף למקומו של העורך המוסיקלי, היה על חשיבותו של השדרן. שאל שם אחד העורכים, ולצערי אינני זוכר מי זה היה, לאן נעלמה התשוקה למוסיקה של המגישים. שפעם כשהם היו מגלים להיט חדש שהיה מלהיב ומרגש אותם הם היו מתפוצצים עליו בשידור כדי להדביק בהתלהבות הזו את המאזינים. והוא נתן כדוגמא את עופר נחשון ודידי הררי, דווקא לא גלצניקים אבל על אחד מהם – נחשון – אני גדלתי בתקופת נערותי והייתי "דבוק אל המקלט" (אם מותר לי להיות ארכאי לרגע) בכל אותן שעות של המצעד הלועזי וקופסת הלהיטים. ואגב, זה משהו שקצת משעשע אותי היום, כשאני חושב על זה שהטעם המוסיקלי שלי היום הוא מעין מוטציה מוזרה שנמצאת בין עופר נחשון לקוואמי ונדב רביד. ואולי זה לא כזה מוזר, כי המשותף לשלושתם הוא האהבה לאייטיז. בכל מקרה, הקישור שרציתי לעשות בשלב הזה של הטור הלא ברור הזה הוא שלדעתי מקומו של המגיש מאוד משמעותי, לא פחות מזה של העורך. ואני לא יודע אם הצלחתי אי פעם להדביק בהתלהבות שלי כמו אלה שהיוו לי מודלים, אבל אני קצת מתגעגע לדבר ברדיו. כי יש את הקסם הזה שבו אני מתקרב למיקרופון ואז "כל האוזניים עלי", כלומר האוזניים של מי שמאזין לתכנית. ואז התפקיד שלי הוא לכוון את התכנית לכיוון שאני רוצה, לשאול את השאלה הנכונה את המרואיין (אם יש כזה), לספר מה שמענו הרגע ולמה יושמע מיד השיר הבא. אני לא חושב שיש לי כישרון ניהול, אבל לנהל שידור אני יודע ויכול וגם די נהנה מזה. אז תודה גדולה לדן-יה מהתכנית "פריקים וגיקים" שסיפרתי עליה בפוסט הקודם, שאירחה אותי בתכנית שלה ונתנה לי גם לערוך מוסיקה וגם לדבר, וזה עוד משהו שהזכיר לי כמה זה יכול להיות כיף ומתגמל לשדר. ועשה לי קצת חשק לעוד.
זה המקום לתת מילה טובה לרדיו הר הצופים, שבו משודרת "פריקים וגיקים" ועוד המון תכניות נהדרות שאותן מגישים ומגישות בחורים ובחורות, רובם ירושלמים, וכולם מתים על מוסיקה. הרדיו הזה שהתנהל בצורה מאוד רגועה בשנים האחרונות, הכניס הילוך לאחרונה והחליט שהוא רוצה יותר. אז הוא התחיל לעשות יותר. אז יש להם עמוד מעוצב חדש בפייסבוק שבו תוכלו תהתעדכן בלוח השידורים המעניין שלהם (שעוד רגע נדבר עליו) וגם בלוח הפעילויות המתפתח, שכלל בעבר בעיקר תקלוטים של שדרני התחנה, והחל מהשבוע צומח ומוסיף לו יוזמה חדשה ומבורכת. "מועדון הסרט הרוקומנטארי" הוא מבחינה מסויימת אחיו הירושלמי הקטן של החוג לתולדות המוסיקה של ישיב כהן (מתל אביב) והחל מהשבוע המועדון יערוך מפגשים דו-שבועיים שבהם יוקרנו סרטים מוסיקליים וסדרות טלוויזיה שעוסקות במוסיקה, כשכל אלה מלווים בהרצאות של מיטב שדרני התחנה. המפגש הראשון, ביום רביעי (מחר) יפתח עם "ספיינל טאפ" שאותו יציג דודו המנחם, ובהמשך תוכלו לצפות גם ב"קונטרול" של קורביין (עם טלי צ'ופצ'יק) ובסוף עונת התפוזים (עם ענבל מתן). את השמות האלה אתם כבר מכירים אם אתם מלווים אותי כבר כמה שנים, כי החבר'ה של הרדיו הזה הם אנשים מאוד נחמדים ואיכשהוא יצא שהתחברתי לכמה מהם בנקודות שונות בשנים האחרונות. אני וענבל מתן נפגשנו לשתי תכניות ששודרו בהפרש של יום, אחת בקול נתניה ואחת בהר הצופים. ענבל משדרת את תיבת נח כבר 3 שנים (! וואו!) ולא עושה רושם שהיא מתכוונת להפסיק וטוב שכך, כי יש שם הרבה מוסיקה טובה. טלי צ'ופצ'יק הייתה אחת מהעורכות-אורחות של הקונכיה משלב מוקדם יחסית, וגם פרסמה כאן כמה אוספים (הנה אחד מהם). כיום היא משדרת בהר הצופים את בועות, תכנית קצת אחרת, שמשלבת בין השירים גם קטעים מסרטים צרפתיים והקראת שירה. פעם גם אירחתי את ענבל, דודו ואת בועז עילם לשעתיים של מוסיקה ודיבורים. נזכיר גם את עמרי גרינברג, שבעבר הגיש וערך בתחנה את מוזיאחלה ולפעמים, כשבא לו, הוא מנהל את הבלוג שלו מהדלת שממול. ויש גם את Mixed Up האקלקטית והנהדרת של ידידיי מורפלקסיס ונועה רוה, אז כפי שאתם יכולים להבין, יש להם יופי של לוח שידורים, לחבר'ה האלה.
רגע, לא אמרתי שזה יהיה קצר ולעניין? רק רציתי להגיד שבפרק הבא של הקונכיה אני שוב אדבר וזה גם יהיה אירוח של אחד החברים הכי טובים שלי (שכבר היה פה כמה פעמים). ושבימים אלה מלווה אותי חלום קטן שיום אחד הקונכיה תחזור להיות תכנית רדיו שתשודר בהפרשים קצרים יותר, אולי מהבית ועם הגשה שלי. ועם החלום הזה אלך לישון. לילה טוב.