רעש לבן, 27.7.2006 (פרק א')
הגשם שוב התחיל לרדת,
דמעות גדולות כך זה נראה.
מסע ארוך ואת צועדת
בדרך שאני טועה.עם הלילה נכנס לתוך חייך
אורח מדרכים משונות
זה הצל או האור, שמסתיר את עינייך
הגדולות, המוזרותאת מתרחקת לאט,
את משאירה אותי.
לא, אל תלכי תני מעט
את לא אומרת כלום.אף פעם לא נוכל לדעת
מה הפסדנו, מה נפסיד
אני שותק את לא שומעת
בחושך אין מה להגיד.
(משינה(
![]("moodicons/hug.gif"/)
כתיבת תגובה