קליפארט: תוצרת הארץ

בפרקים הקודמים:
הטובים של 2010
נספ"ו
מצוירים בסיבוב
כמו ברוב הדברים שאני מביא לכאן, גם המדור הזה נועד להשב את תשומת לב הקוראים לדברים מיוחדים, שונים, שלא זוכים להרבה חשיפה. הפעם אני חורג ממנהגי כדי לשים שלושה קליפים שרוב הסיכויים שכבר ראיתם, אבל היה לי חשוב להצביע עליהם ולהגיד שאלה הקליפים המייצגים את סוג היצירה שהייתי רוצה לראות יותר בארץ, ולא רק בתחום הקליפים. אלה קליפים שיצאו בהפרש של כמה חודשים זה מזה, לפני שנתיים דווקא (כן, הפוסט הזה מתפרסם באיחור, כרגיל), וכל אחד מהם מבוסס על גימיק. אבל אלה לא סתם גימיקים, אלא קנווסים שעליהם הבימאים השונים מציירים עם היצירתיות שלהם ושל אחרים. הראשון הוא "שיר נחמה" של הדג נחש, שביים וערך גל מוג'ה כשהוא מעביר את חברי הלהקה באינטנסיביות דרך כל מסך שאפשר לחשוב עליו (יש כל מיני קליפים שנעשו בשיטה דומה, זה הראשון שקופץ לי לראש). השני הוא "On My Way" של איזבו, שזכה לפרסום כ"קליפ האייפון" ובצדק, כשיוצריו, ערן שושו שפניר ושירלי בכר, מנצלים בדרכים יצירתיות את המסכים הקטנים הנפוצים ביותר בעולם. השלישי הוא הקליפ שהגאון קותימן עשה לקרולינה עם "Smile 2 Me", קליפ שצולם במצלמת פוקט פשוטה כשקרולינה מזמרת על רקע ציורי גרפיטי ברחבי תל אביב. שלושתם תפסו אותי לא מוכן, הפתיעו אותי לטובה ולימדו אותי משהו על רעיונות מקוריים והדרכים שבהן אפשר ליישם אותם. בהקשר הזה, אם תהליך היצירה מעניין אתכם, כדאי מאוד להציץ בסרטוני מאחורי הקלעים של הקליפ של איזבו: אחד שמציג את הסטורי בורד שנעשה כהכנה וטסט לצילומים, ועוד אחד שמתעד את הצילומים. ויש גם סרטון אחד לקליפ של קרולינה, שבו קותימן החייכן תמיד מדגים איך הוא עשה את הקסם הזה.



הקליפ הבא וואן שוט…


Posted

in

,

by

Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *