מיקסטייפ אורח: כוכבים מתים

= מיקסטייפ חדש כל שבוע, מוסיקה משובחת, עורכים מתחלפים. ומה עם האוסף שלכם?
= האוסף האולטימטיבי (כל המיקסטייפים של הבלוגספירה הישראלית במקום אחד)
אחח, אין כמו תקלות טכניות. כמו התקלה הנפלאה שבה המחשב שובק חיים במפתיע, ברגע אחד וללא הודעה מוקדמת. זה מסוג הדברים שגורמים לי לחשוב על מקומו של האדם בעולם, איפה הייתי ללא הטכנולוגיה ועוד מחשבות "עמוקות" שכאלה… אך למזלי כל מה שהייתי צריך כדי לפרסם את האוסף שערך חברי הטוב והיקר ארז קריאל – היה כבר אונליין. אז הנה הוא לפניכם. מוזר, באופן די מקרי יצא שבשבוע השני ברציפות עולה כאן אוסף שערך אחד מחבריי הקרובים, ושניהם שרויים באווירה דומה. כל מה שנותר לי הוא להודות לך, ארז, ולאחל לך שתהנה במסעותיך. (ציור: שמרית אלקנתי)

57 דקות, 82 מ"ב
{להורדה}

עריכת המיקש'טייפ הזה ערכה למעלה מחודשיים. בשבועות האחרונים הקדשתי לכך יותר תשומת לב, וכך קרה שתוך כדי העבודה נוצר חוט שמקשר בין הקטעים. שירים שבמקור תכננתי להכניס נגנזו וישמרו לאוסף הבא, שללא ספק יהיה פחות עגמומי.
האסופה קצת מוזרה, לטעמי. החיבורים המוסיקליים לא תמיד טבעיים אבל אבל משרתים את המטרה. היצירות כולן מבוצעות על ידי, מדברות על, או מוקדשות לכוכבים מתים. לפחות מבחינתי.
דניאלה ספקטור – הכוכב הזה מת: כבר מספר שנים אני עוקב אחרי היוצרת הנפלאה הזו, עכשיו כשהיא סוף סוף הוציאה אלבום יותר קל להשמיע אותה לכולם. בינתיים ניתן להשיג אותו רק בהופעות, אז כנסו לקישור, תתעדכנו ותאזינו – מומלץ בחום לכל מי שאוהב משהו.
Porcupine Tree – Stars Die: מתוך האוסף המעולה שנושא את אותו השם ומסכם יפה את התקופה הטובה ביותר של הלהקה לטעמי.
Michael Jackson – Stranger In Moscow: כנראה השיר הכי חריג באוסף: פופ מתקתק מהסוג שהרבה מנסים אך רק מעט מצליחים ליצור. לחן יפהפה, עיבוד מושלם והפקה מפוארת כיאה למי שלימד אותי מה זה הפקה ולמה זה בכלל חשוב. עדיין מוזר לחשוב שהוא כבר לא חי.
The Divine Comedy – Absent Friends: השיר הפותח את האלבום האהוב עלי של ניל הנון, האיש והלהקה. הטקסט הכי ברור באוסף, אין צורך להסביר דבר.
Secret Chiefs 3 (Traditionalists) – Funeral For What Might Have Been (Sophia's Theme): האלבום האחרון של הצ'יפים יצא תחת 'המסורתיים' – אחת משבע תת-הלהקות ש… לא נכנס לזה היום. האלבום הנו פסקול לסרט אימה שלא קיים. כמאמר המערכת: "הסרט דמיוני, האימה אמיתית".
Hector Berlioz – Requiem – Dies Irae: את הרקוויאם של ברליוז שמעתי לראשונה בשנה שעברה בביצוע הפילהרמונית של ברלין והמקהלה של הסימפונית אטלנטה, כאן הוא מוגש בביצוע המקהלה והתזמורת של אטלנטה. את חוויית ההאזנה ליצירה באולם משובח לא ניתן לשחזר בבית, אולי רק במיקש' סראונד עם מערכת מעולה. בין רשימת הדרישות של ברליוז לביצוע היצירה: הרכב תזמורת עצום עם תגבור של 10 נגני טימפני וארבע חטיבות שונות של כלי נשיפה ממתכת הממוקמות בארבע פינות שונות של במה ענקית – צפון, דרום, מזרח ומערב. הפרק השני ביצירה הוא אחד השיאים שלה. הטקסט מדבר על יום הדין, זה של אלוהים, לא ג'יימס קמרון.
Kaada – The Small Stuff: מתוך האלבום הנוגה Music For Moviebikers – ג'ון אריק קאדה הנורבגי הוא אחד היוצרים המעניינים יותר שאני מכיר. כל אלבום הוא סיפור אהבה חדש.
אריק חייט – Super Shooter: אריק היה חבר יקר, מוסיקאי ואדם נדיר. את היצירה האינטנסיבית הזו קיבלתי ממנו במייל לפני כמעט שנתיים. אני מתגעגע אליו.
Orange Tulip Conspiracy – Fall Creek: פרוייקט של ג'ייסון שימל, גיטריסט Estradasphere. האלבום יצא לפני כמעט שנה אבל הגעתי אליו רק עכשיו והוא בשבילי הפסקול של השבועיים האחרונים.
אריס סאן – דם דם: אני לא מבין מילה מהשיר, איכות ההקלטה קצת גבולית, הלהקה והקצב לא תמיד מבינים זה את זה, אבל הקסם בנגינה של האיש בל יתואר וכששומעים שהלהקה נהנית כל שיר נעשה טוב יותר.
Frank Zappa – Evelyn, A Modified Dog: זאפה נפטר עוד לפני ששמעתי עליו, ועד היום הוא בעיני אחד האנשים החשובים שהיו כאן.
Cardiacs – Stoneage Dinosaurs: טים סמית', הכותב/מלחין/מעבד/מפיק/מדען מטורף שעומד מאחורי קרדיאקס הוא אחת ההשפעות הגדולות עלי. יותר משלושה עשורים הלהקה עשתה את שלה – לאט, בשקט, בלי להתחנף לאף אחד. תחכום של רוק מתקדם עם גישה של פּאנק דחקו אותה לשוליים של שני הזרמים השוליים ממילא. בשנה שעברה טים לקה, למרבה האירוניה, בדום לב שהוביל לשבץ מוחי. כיום אינו מסוגל לשיר או לנגן ולא ידוע אם אי פעם יוכל. תזמור הסינתיסייזרים והסקסופון מרגשים יותר ויותר עם כל האזנה וגם משהו בטקסט של השיר מאוד מתאים לזמן הזה.