זוהי עונת האוסקרים, ולמי שמתעניין בכל העניין הזה של הפרסים יש הרבה במה להתעסק. היום אנחנו כאן בשביל האנימציה, וביום שישי הוענקו בארה"ב פרסי ה"אנני", שמוענקים מידי שנה להישגים הבולטים בתחום האנימציה ע"י הסניף ההוליוודי של אסיפ"א (ארגון האנימטורים הבינלאומי). אם היו שואלים אותי לפני הטקס המדובר מי הולך לזכות בו בכל הפרסים, הייתי אומר מיד – "וול-אי". אמנם לא ראיתי את "קונג פו פנדה" ו"בולט" אבל מהקטעים שראיתי, אני מתקשה להאמין שהם ירגשו אותי יותר מוול-אי, שהוא לא רק סרט האנימציה האהוב עלי מהשנה החולפת, זהו גם הסרט הכי מלהיב ומעורר השראה – מצוייר או לא – שראיתי מזה שנים. אז מה רבה הייתה הפתעתי כשגיליתי שאת כל הפרסים בכל הקטגוריות כמעט לקח קונג פו פנדה, כולל הסרט הטוב ביותר. חוץ מ-WTF אני לא יודע איך עוד אפשר להגיב לזה. ואז קראתי את התגובות לידיעה באתר האנימציה המצוין Cartoon Brew, וגיליתי פרט מעניין: בניגוד לאוסקרים שמוענקים ע"י חברי האקדמיה לקולנוע, או גלובוס הזהב שהמצביעים שלו הם חברי איגוד העיתונאים הזרים בהוליווד, לפרסי ה"אנני" יכול להצביע כל מי שחבר בארגון האנימטורים. ומה הבעיה פה? שכל אחד יכול להירשם. גם אם אין לו קשר לאנימציה. אז יכול להיות שזו הסיבה לכך שהפנדה גנבה לרובוט המקסים את כל הפרסים. אבל ממה שראיתי עד כה, בכל מקרה של פרסים או רשימות "בסט אוף", התגובות תמיד חוזרות על עצמן וגם המגיבים, אבל כל פעם הם יהיו בצד אחר. אם אני אוהב את הסרט שזכה, אומר "נו בטח, זה ברור שכולם מבינים שזה טוב". ואם אני לא אוהב את הסרט שזכה (על פניו של הסרט שאהבתי כמובן) תשמעו ממני "הם לא מבינים כלום, האנטישמים/זקנים/ערסים האלה".

אז עד שוול-אי יקח את האוסקר לסרט אנימציה באורך מלא לשמחתי ולשמחת חבריי, יש לנו פה חגיגה עם הסרטים המועמדים לפרס סרט האנימציה הקצר. עשרות רבות של סרטונים כאלה השתתפו בתחרות לאורך השנים, ונדמה שרק בקטגוריה הזאת מסתתר עולם ומלואו של קסם ופליאה. אז השנה שניים מהבלוגים הישראליים האהובים עלי נרתמו להבאת הסרטים אליכם: שלושה מהסרטים המועמדים השנה אפשר לראות אצל טל לוטן, שגם מסקרת את כולם. סרט נוסף נמצא בסינמסקופ, ואני מצאתי את אחד מהשניים הנותרים והנה הוא לפניכם.

This Way Up
במאים: אלן סמית' ואדם פולקס
בריטניה, 2008

One thought on “זו הדרך למעלה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *