לבחור בתמונה קוראים ריצ'רד צ'יז. אני מניח שהוא לא נולד עם השם הזה, אבל לכו תדעו. הוא אחד מהאנשים האלה שאין להם שירים מקוריים וכל הרפרטואר שלהם מורכב משירים של אחרים. הפטנט שלו זה לקחת שירי רוק ואלטרנטיב-רוק (ולפעמים גם קצת פופ והיפ-הופ) ולעשות אותם לאונג'יים, כמו זמר בארים שמלווה ע"י פסנתר במועדון לילה אפלולי. הרעיון דומה למה שמייק פלאוארס פופס עשה ל"Wonderwall" של אואזיס אי-אז בניינטיז, אבל הוא לוקח את כל העניין צעד אחד קדימה. הוא מתייחס לזה ברצינות, כותב עיבודים מושקעים ללהקה שלו (שנקראת "Lounge Against The Machine") ובוחר בקפידה את השירים שיניבו את התוצאות הכי מצחיקות אחרי שהן יעברו את הטיפול שלו. האמת היא שאותי הוא לא מצחיק – אני באמת ובתמים נהנה ממה שהוא עושה, רוב הזמן. הצורה שבה הוא מוציא את השירים האלה מההקשר המקורי שלהם, רובם שירי רוק אלימים או דרמטיים כמו שרוקרים אוהבים לעשות אותם, מציגה את המקור בצורה מגוחכת לפעמים, ולפעמים הוא כאילו סתם אומר – "אפשר לעשות את זה גם אחרת וזה יעבוד". כל השירים מושרים על ידו עם המלים המקוריות והלא-מצונזרות, מה שעושה את כל העניין מוקצן עוד יותר כשמדובר בטקסטים שעוסקים בהתניית יחסים או קללות כאלה ואחרות, אבל כדי להבין על מה מדובר אתם פשוט צריכים לשמוע את זה. דוגמאות אפשר למצוא באתר הרשמי שלו. לאחרונה הוא הוציא אלבום חדש (רביעי!), מתוכו תוכלו לשמוע הערב שני שירים שונים בשתי תכניות שונות: אחד בתכנית שלי, "הקונכייה" ברדי-יו (מתחילים בשמונה – לינק בכפתור הקונכייתי משמאל) ועוד אחד בתכנית של קוואמי, "הקצה" בגלגלצ (החל מעשר, 91.8 און יור אף.אם. דיאל).
באלבומו החדש, Aperitif For Destruction והקצר יחסית (32 דקות) הוא מחדש שירים של סליפנוט, אליס אין צ'יינז, ביסטי בויז וגרין דיי. הוא עושה קאבר ל-the girl is mine של מייקל ג'קסון ופול מקרטני כששותפו לדואט הוא "סטיבן הוקינג"… הוא עושה את you outta know של אלניס… we are the world… סאנדי בלאדי סאנדי בגירסת צ'ה-צ'ה-צ'ה… ועיבוד גאוני ל- enter sandman של מטאליקה. אפשר להיות יותר קאלט מזה?
כתיבת תגובה