אהלן, חבר'ה. עבר הרבה זמן מאז שכתבתי כאן. אז רציתי להזמין אתכם למשהו אינטרקטיבי (שיגיע בהמשך) והחלטתי, באותה הזדמנות, לספר לכם קצת מה קורה איתי, מה עבר עלי, לאן מועדות פני וכו'. טוב, לא צריך להגזים, אבל משהו כזה. ונתחיל מהסוף: חזרתי עכשיו מהסרט המקסים WALL·E (מומלץ בחום!) ואת שורות אלה אני כותב תוך כדי האזנה לפסקול הנהדר שלו. יש בו מוסיקה מקורית שכתב תומס ניומן, שירים מ"הלו דולי" ושיר חדש של פיטר גבריאל. כבר בזמן הצפייה ידעתי איזה קטע מהפסקול אני מכניס לקונכיה הבאה שאני עורך (אבל עוד לא הגעתי אליו בהאזנה). מספר הטראקים בפסקול ממש יוצא דופן: יש בו 38 קטעים! ואורכו רק קצת יותר משעה, כך שחלק מהקטעים הם באורך שניות בודדות. בכל מקרה, הסרט מעורר השראה,[…]

הסיפור הזה מתחיל לפני חצי שנה בערך, כשהלכתי לראות את Knocked Up עם קורין בקולנוע. שנתיים קודם לכן, הלכתי לראות את "בתול בן 40" (בגלל סטיב קארל ו"המשרד") ואהבתי אותו מספיק כדי לברר מי הוא הבמאי שאחראי לקומדיית האייטיז-בטעם-טוב שאני וחבריי נהנינו ממנה כ"כ. אז היום כולם כבר יודעים מי זה ג'אד אפטואו. אני רציתי לראות את הסרט פשוט כי חשבתי שבמאי שעשה סרט אחד שאהבתי, יש סיכוי טוב שאוהב גם את הדברים הבאים שלו. כל מה שידעתי על הסרט קודם היה שמישהו מכניס מישהי להריון, ושמשחקת בו איזבל מרוזוול. חוץ מזה, כלום. ושום דבר לא הכין אותי להפתעה להתרגשות הגדולה שחיכתה לי באולם הקולנוע. זוהי לא דרמה מרגשת כמובן, אבל זוהי גם לא קומדיית סלפסטיק. יש בסרט דרמה שמהולה[…]

*** Spoiler Alert *** הטקסט מכיל הורסנים לסרטים המזח ו-12 קופים 1. ב-1962 ביים בחור צרפתי בשם כריס מארקר סרט קצר בשם המזח (במקור – La Jetée). זה היה סרט מדע-בדיוני שהלך בדרך אחרת מזו שהונהגה עד אז בעיקר בסרטים מעוטי התקציב בהוליווד. הסרט מציג חזון אפוקליפטי ועוסק במסע בזמן, אך ייחודו הוא לא בעלילה אלא בדרך שבה נעשה. לאורך 28 הדקות של הסרט מוצגות לצופה תמונות סטילס בשחור-לבן בזו אחר זו, כמו עילעול באלבום, ואת התמונות מלוות מוסיקה וקריינות. ישנו רק שוט אחד של "סרט נע". מארקר בחר לאתגר את שפת הקולנוע המסורתית, ע"י שלילת המאפיין העיקרי שלה – התמונה הנעה. הבחירה בטכניקה זו אינה מקרית: זהו סרט שעוסק במסע בזמן, וכל תמונה היא הקפאה של נקודה בזמן. נקודת[…]

אם לא נמאס לכם מכל סיכומי השנה, אז הנה – גם אני מתחיל. בשנה שעברה היה כאן סיכומון אחד של מוסיקה, אבל השנה, עלה לי רעיון לתת ביטוי גם לתחומים אחרים עליהם אני כותב פה: קולנוע וטלוויזיה. בסוף החודש יגיע גם תורה של המוסיקה. השנה הזאת הייתה די פוריה מבחינתי בתחום הקולנוע, בעיקר בחצי השני שלה. בעזרת הרשימה שנמצאת בבלוג של יאיר רוה (שגם מזמין אתכם לבחור את סרט השנה שלכם, אז תיכנסו) יצרתי רשימה של כל הסרטים שראיתי שהוקרנו השנה בקולנוע. אז היו 23 כאלה, כשחמישה מהם ראיתי ב-DVD. בגדול, נהניתי מכולם. אבל מכיוון שזהו זמן סיכום, אציין כאן רק את אלה שבלטו עבורי במיוחד (ואוסיף כמה בייטים מוסיקליים): קיס קיס בנג בנג – Kiss Kiss Bang Bang סרט[…]

עובדה: אני מעריץ את הבימאי מישל גונדרי. בעיקר על עבודתו בתחום הוידאו-קליפים. עובדה: הסצינות האהובות עלי בסרטים הן של חלום, או של "כמו בחלום". אם זה סוריאליסטי, אני אוהב את זה. כשמחברים את שתי העובדות האלה, אפשר לנחש שזהו המתכון הבטוח לכך שאני אתאהב מיד בסרטו השלישי באורך מלא של גונדרי, The Science of Sleep ("מדעי החלום"). אבל כשהלכתי לראות את הסרט אתמול זה היה בחשש, כי בתור אחד שקופץ בקריאות "גאון" אחרי כל קליפ שלו, המעבר שלו לקולנוע היה צולע במקצת. התאכזבתי מ"הטבע האנושי" שהיה סרטו הראשון. השני, "שמש נצחית בראש צלול" היה אהוב המבקרים והקהל, אבל היה לי קשה לעכל אותו (למרות שאני יודע שאני צריך לצפות בו שוב). בשניהם היה שיתוף פעולה עם התסריטאי צ'רלי קאופמן, אבל[…]

איכשהו, יצא לי לראות הרבה סרטים בזמן האחרון, בעיקר בקולנוע. ראיתי את "אביבה אהובתי" (טוב), "אדמה משוגעת" (מעניין אך בעייתי), "המדריך לחיים בכפר" (נחמד) ו"נשיקה אחרונה" (מאכזב, בעיקר למי שמצפה למשהו בסגנון גארדן סטייט). ב-DVD ראיתי פרודיה מצויינת על סרטי קונג פו ששמה תורגם ל"מהומה בשנחאי". אבל את סרט השנה שלי בינתיים ראיתי לפני כחודשיים והוא נקרא "תודה שעישנתם". אלה אחד מהסרטים האלה שעושים את מה שסאות' פארק אוהבים לעשות, שזה להיכנס בכל המוסדות האמריקאים שקיימים כמעט. יש בו אלמנטים סאטיריים אבל הוא מתפקד גם כדרמה טובה ובאופן כללי, כסרט מהנה ביותר עם רגעים קומיים נהדרים. מסוג הסרטים שגורמים לי להגיד, הלוואי שכל הסרטים היו כאלה. בקיצור – מומלץ (מי שרוצה בקולנוע יכול עוד לתפוס את זה באופרה כל יום[…]

שאריות מהלימודים למבחן בהיסטוריה… Me and the Big Guy הוא סרט קצר שמציע טייקאוף שונה מהמקובל על רעיון הביג בראד'ר מ-1984. תגידו, אתם רואים את הסרטים האלה שאני מלנקק אליהם פה? כדאי לכם. אלה סרטים מגניבים. שאני לא אבוא אליכם הביתה. Me and the Big Guy והשיר הזה חוזר אלי ומתנגן בראש כל כמה זמן. וכל פעם מחדש אני נזכר בכמה שהבלגים האלה יודעים לעשות אחלה מוסיקה. הפעם החלטתי לתת כבוד גם למקור (מ-1982), ולחפש קצת דיסקים של הלהקה הזאת מהאייטיז. לא מאוד נפוץ בתוכנות השיתוף, אבל אני אסתדר. אל תדאגו לי. Soulwax – Hey Little Girl Icehouse – Hey Little Girl