לכבוד פורים ערכתי לרדיו הקצה שעה של סאטירה פוליטית מכאן. התכנית מבוססת ברובה על חומרים שגדלתי עליהם, בעיקר מהטלוויזיה, ששודרו בטלוויזיה בשנות השמונים והתשעים, בשילוב עם קטעים בודדים מפני שנולדתי וכמה דברים יותר עכשוויים. אני קורא לזה "צילום מצב" של החברה הישראלית ב-40 השנים האחרונות. במהלך השבוע שבו אספתי חומרים לתכנית ניסיתי לחשוב מהם קטעי הסאטירה שהכי זכורים לי והכי אהובים עלי, ובעזרת עצות מהרשתות החברתיות, יוטיוב וערוצי נוסטלגיה נהדרים כמו זה, הצלחתי גם להיזכר בכמה דברים ששכחתי ולהכיר דברים חדשים (בעיקר מ"ניקוי ראש"). השעה הזאת עמוסה בחומרים וכך בדיוק רציתי את זה, מעין קולאז' רדיופוני, ששואב מתכניות הטלוויזיה שהן החשודות המיידיות כמו ניקוי ראש והחמישיה, אבל גם ממקומות שלא היינו חושבים עליהם מיד בהקשר של סאטירה (כמו "סיבה למסיבה",[…]

לפני כחודש הוזמנתי על ידי רוני כהן היקר להשתתף בכנס של בית לייוויק (המרכז הישראלי לתרבות יידיש ובית אגודת הסופרי והעיתונאים כותבי יידיש בישראל) על הקשר שבין הומור ליידיש ויהדות. ביידיש אני מבין מעט מאוד (בניגוד לאמא שלי), אבל הומור ותרבות מעניינים אותי, אז הסכמתי, וזה זרק אותי להרפתקה לימודית קצרה, שאת תוצאותיה אחלוק אתכםן בקרוב בפוסט נפרד. הכנס הורכב מהרצאות קצרות (כרבע שעה עד 20 דקות) בנושאים מגוונים ומעניינים, וחתמה אותו הרצאה של רוני, שהיה מנהל התוכן של הכנס כולו. אהבתי מאוד את ההרצאה שלו וביקשתי ממנו להפוך אותה לפוסט כאן בבלוג, והנה היא לפניכם. קח את זה, רוני: במהלך 1950 נפל דבר בעולם היידיש. שני סרטים, גאָט מענטש און טײַוול והאָניק מאָנאַט אים קעטסקילס יצאו בארצות הברית זה אחר[…]